את המראות האלו ניתן לראות בבנימינה רק פעמיים בשנה. עדר הבקר של החקלאי הוותיק יחיעם אלטשולר חצה אתמול (שבת) את המושבה. האירוע החצי שנתי הוא מסורת מקומית המושכת בשנים האחרונות עשרות סקרנים, גם ואולי במיוחד מהתושבים היאפים שעברו להתגורר בישוב.
"לפני כל העברה כזו יש פרפרים בבטן, איך יהיה, מה יהיה, האם יהיו פרות שיברחו, מה לא. בזמן האירוע יש התרגשות, במיוחד כי אצלנו כולם מצטרפים, גם הבנים, גם הנכדים. כשמסיימים אז עייפים אבל יש הרגשת התרוממות רוח", סיפר יחיעם אלטושלר, בעל עדר הפרות שהועבר. "פה ושם יש מי שמקטרים שדרכו על קקי של פרה, אבל זה אורגני", אמר.
משפחת אלטשולר, ממייסדות בנימינה, היא משפחה של חקלאים. יחיעם אלטושלר הוא ממשיך דרכו של הסבא שמאי אלטשולר ואביו רחביה אלטשולר - בוגר מקווה ישראל, פעיל בהגנה, ממקימי יחידת המיעוטים ומראשוני הבוקרים במדינת ישראל. כמו כן, היה חבר במשלחות שנסעו להביא לישראל בקר מטורקיה ויוגוסלביה, ששימש כבסיס לעדר הבקר הישראלי לבשר.
"הפרות הן מסממני המושבה הזו", מספר יחיעם אלטשולר לוואלה! בתום מבצע הרילוקיישן המסורתי. "בימיו של סבא שמאי אלטשולר, בראשית המושבה, כמעט לכל משפחה הייתה לפחות פרה אחת. רועה היה יוצא עם כולן בבוקר ומחזיר אותן למשפחות לפני שקיעה", הוא מספר.
לאורך השנים היו למשפחה שותפויות עם קיבוץ מעין צבי, עם בקר החולה ועם חוות מקורה של עורך הדין סלומון, אך תמיד היה למשפחה גם עדר פרטי שבקיץ רועה בביצת חידות במקום הנקרא "אחו בנימינה" - שם יש עשב ירוק כל השנה. "אדמת מרעה תמיד במחסור ובחורף האדמה בוצית מדי והפרות לא יכולות להתהלך שם, אז אנחנו מעבירים אותן לאזור חוטם הכרמל ורמת הנדיב, עד הקיץ, אז נחזיר אותן", הוא מסביר.
יחיעם אלטשולר בן ה-74 נולד חודש לפני המדינה ונקרא על שם מפקד בפלמ"ח שנהרג בפיצוץ גשר א-זיב בליל הגשרים. הוא אבא לחמישה, סבא ל-13 נכדים ורואה בחיים החקלאיים שליחות. "אם לא היינו ציונים לא היינו חקלאים. התברכתי בדור המשך עם עומר וניר הבנים, ומקווה שגם נכדים ימשיכו את המסורת", הוא אומר. לדבריו גם מדינת ישראל מבינה את החשיבות של רעייה בשטחים הפתוחים. "הפרות הרועות שאוכלות את העשב מונעות כך שריפות קיץ, מטייבות את הקרקע וגורמות לעושר מינים", אמר.
יחיעם הסביר כי הוא חרד לעתיד של החקלאות בכלל ולזו של בנימינה בפרט. "כולם באו בגללנו ופתאום היום אנחנו החקלאים קצת מפריעים להם. יש המון קשיים - מסילות הברזל, הכבישים, מצמצמים לנו את השטחים ויש קונפליקטים כשלא תמיד מסתכלים על העיסוק שלנו בצורה יפה", אמר והוסיף - "אנחנו אנשים אופטימיסטים, יש גאווה בלהיות חקלאים".