בשבוע האחרון נוכחנו שוב לדעת שהסדר העולמי אינו תמיד עולה בקנה אחד עם הערכים המערביים של צדק וחופש. רוסיה פלשה לאוקראינה - הראשונה היא מעצמה הרוצה להחזיר לעצמה שליטה במרחבי ברה"מ לשעבר, והשנייה היא אומה המנסה לחבור לערכי המערב ולספק חופש דמוקרטי לאזרחיה. מעצמות המערב ובראשן ארה"ב נכשלו בלהגן על בת בריתם המתהווה - אוקראינה, השותפה לערכיהם הליברליים.
ישראל תגן על עצמה בכוחות עצמה, משפט שאנו שומעים מפי מנהיגינו בשנים האחרונות בהקשר לאיום האיראני. אין אנו רוצים להפקיד את ביטחוננו בידי מעצמות המערב ששוב ושוב הוכיחו שהאינטרסים הפנימיים שלהן קודמים לאלה הגלובליים.
נשגב מבינתי מדוע בתחום ייצור המזון, ישראל מוכנה להפקיר את קיומה ולייצר תלות במדינות שכנות שיציבותן אינה מובנת מאליה. מדוע המנהיגים שחוזרים שוב ושוב על המנטרה לעיל, מוכנים בקלות יחסית לוותר על תשתית לאומית כל כך חשובה.
הרפורמה בחקלאות שייזמו משרדי האוצר והחקלאות בקיץ האחרון, תקטין את יכולת ייצור המזון הבסיסית של מדינה ישראל בעשור הקרוב. פתיחת השוק לתחרות עם מדינות שעלויות הייצור בהן נמוכות משמעותית מאלו אצלנו, תחסל גידולים רבים ותגדיל את התלות שלנו במדינות אלו. החוסרים כבר מורגשים בשווקים ובד בבד תפוחים מאיטליה ועגבניות מטורקיה כבר ממלאים את המדפים במרכולים.
ויתור על התפוחים מהגולן לטובת אלו האיטלקים, יגרום לעקירת המטעים, הציוד יימכר ויכולת הייצור תיפגע - גם כשירצו, לא יהיה. כך גם בענפים רבים אחרים. כל גידול דורש מיכון, ידע וכושר התמדה משלו והכלל לפיו "לבנות קשה ולהרוס קל" מתקיים גם כאן.
המצדדים מאמינים שהגדלת התחרות תוזיל את העלויות. יתכן שזה אכן יהיה בחלק מהענפים, למרות שזה לגמרי לא בטוח, אך מה עם יכולת אספקת מזון סדירה, טרייה ואיכותית? האם אנו יכולים להרשות לעצמינו להפקיר את יכולת ייצור המזון שלנו במדינות כמו טורקיה, ירדן ומצרים? ומה יהיה בתנאים של משברים, אקולוגיים, ביטחוניים או כלכליים? האם עדיין המדינות השכנות יספקו לנו מזון במחירים אטרקטיביים?
התשובות ברורות. אז גם לא הוזלנו את יוקר המחייה וגם פגענו בעשרות אלפי משפחות לאורך גבולות המדינה. ישראל צריכה לשאוף להגדלת ייצור המזון שלה, בעיקר הטרי ולצמצם את התלות בייבוא ככל האפשר.
ישראל צריכה לייצר את מזונה בכוחות עצמה!!!
אין מחלוקת, ישראל צריכה לקיים רפורמה מקיפה בחקלאות. עליה להצעיר את גיל החקלאים, למשוך את הנוער לכך ולהבטיח דור עתידי, לקדם טכנולוגיות שמגדילות את היבולים מדונם ומקטינות את כוח האדם, לעודד צריכה מקומית ולחזק את החקלאות והחקלאים!. רק כך נוכל להבטיח את קיומנו ואיכות חיינו לעתיד.
החקלאות המקומית היא מקור גאווה, היא מהמתקדמות בעולם בלא מעט תחומים, זו איוולת לפגוע בה ולצמצם את הייצור המקומי בעבור מצגי שווא של הוזלת יוקר המחייה. ההתרחשויות הגלובליות האחרונות הינן תזכורת כואבת נוספת לשינויים שעלולים להתרחש, ייצור מזון זו תשתית בסיסית של קיום מדינה - אל לנו לפגוע בה, אל לנו להתבשם מהשפע ומההיצע הגדול הקיים היום, לא לעולם חוסן.
עבודה רצינית שתתבצע במועצה לביטחון לאומי יכולה לשפוך אור על היקפי הבעיה והדרכים לפתרונה. רצוי להישען על נתונים וניסיונות העבר הן כאן והן במדינות אחרות.
ישראל אינה אירופה למרות שחלקים כאן מאד היו רוצים להידמות למדינות אירופה, ישראל עדיין מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים מורכבים וחלק מתושבי האזור עדיין לא השלימו עם קיומה במזרח התיכון. פגיעה ביכולת הייצור תהיה בכייה לדורות!
הכותב הוא פעיל במפלגת תקווה חדשה