הישראלי המכוער? בניקיון השטח והסביבה, נראה שהדג מלוכלך מהראש

למה ישראל מלוכלכת? מתברר שהתנהגות הציבור, היא לא הסיבה היחידה. הדג, מסתבר, מלוכלך מהראש.

בימים הקרובים, תוקם מנהלת הניקיון במשרד להגנת הסביבה, שאליה הוזמנו נציגי משרד החינוך, משרד הביטחון ונציגי משרדים נוספים, לצד נציגי רשויות ונציגי החברה האזרחית.

מחקר חדש, שהוכן לאחרונה ושעיקריו מתפרסמים כאן לראשונה, לקראת הקמת מנהלת הניקיון, מגלה ששרשרת של בעלי תפקידים, החל ממשרדי הממשלה ועד למנהלי אגפים ברשויות, פשוט לא עושים את מה שהם צריכים לעשות. בעלי התפקידים, יודעים היטב מה צריך לעשות, כדי לגרום לישראלים לשמור על הניקיון, אך בשטח כמעט לא נעשה דבר, ואת מחיר הלכלוך כולנו משלמים.

בסוף כל חג, עולות לרשתות החברתיות ואף מתפרסמות בתקשורת, תמונות של ערימות פסולת, עם הכותרות על ה"ישראלי המכוער". אך כיצד ייתכן, שבמשך עשרות שנים, התמונה חוזרת על עצמה והלקח לא נלמד?

14 שנים אני מוביל עשייה חברתית לקידום ערך הניקיון וצברתי קילומטרז' אדיר, שמאפשר לי לכתוב בביטחון, שהממשלה ומערכות החינוך, כמעט ולא משקיעים בחינוך, בהסברה, בתשתיות, במניעה ובאכיפה. כשמלוכלך - הם מאשימים את הישראלים, כי זה הכי קל. מעבירים אחריות וממשיכים הלאה וכך הם מבטיחים, שהאצבע תופנה אל האזרח הקטן ולא אליהם, כמי שיכולים וצריכים, למנוע את הלכלוך.

במסגרת המחקר, שנערך ביוזמת עמותת נקי והחברה להגנת הטבע, בביצוע המרכז לחינוך לקיימות בסמינר הקיבוצים (באמצעות החוקרות ד"ר דפנה גן ונעמה לב), התקיימו ראיונות עם 53 בעלי תפקידים, אשר עוסקים בקהל, ניקיון וציבור. המשתתפים השיבו על שורה של שאלות.

הנה חלק מהתשובות לשאלה - למה ישראל מלוכלכת?

המשתתפים יודעים מה צריך לעשות, כדי להגביר את רמת הניקיון. הם יודעים שעליהם לעסוק, בין היתר, בחינוך והסברה, אך הנושא לא נמצא בסדר היום ולכן כמעט ולא מטופל.

לדוגמה: במקום חינוך ערכי ומתמשך, יוצאים למבצעי ניקיון, במקום הסברה פנים אל פנים, תולים שלטים. כך הגדיר זאת ראש מנהל חינוך, שהשתתף במחקר: "אם נעשה את העבודה שלנו בהסברה וחינוך, המצב יהיה טוב יותר. אם ניתן לגורל לעשות את שלו ונתנהג כפי שהתנהלנו עד היום, שזה די בסדר אבל לא מספק, אז כנראה שהמצב לא ישתפר מאליו".

המשתתפים ציינו שניקיון במרחב הציבורי, חשוב מאוד לציבור, אך מן המחקר עולה, תחושה שהמסר והדוגמה האישית, שמעבירים חלק מנבחרי הציבור, הוא זלזול בטיפול בניקיון במרחב הציבורי ואי-קבלת אחריות על הנושא. יש מנהיגי ציבור שלעיתים מלכלכים בעצמם ובכך משמשים עבור הציבור מודל שלילי לחיקוי.

חשיבות הידע המקצועי וההון האנושי, מוזכרים על ידי כמה מבעלי התפקידים, וכולם מדגישים ששניהם לוקים בחסר. כלומר, קיים מחסור במומחים ובאנשי מקצוע בעלי הכשרה בהיבטים תפעוליים, חינוכיים והסברתיים. החוסר במומחים, פוגע ביכולת של הרשויות לנצל משאבים, שיכולים לעמוד לרשותם ובתכנון נכון.

בקרן לשמירת הניקיון נמצאים מאות מיליוני שקלים, שחלקם הגדול מגיע מהרשויות, אך במשך שנים רבות, הקרן לא מעבירה כספים משמעותיים לתמיכה במיזמים חינוכיים, או הסברתיים.

רוב המשתתפים מסכימים כי כמעט כל הציבור מלכלך וקשה להגדיר טיפוס ספציפי שמלכלך במיוחד. אנו זורקים מכל הבא ליד, אך אוהבים להאשים את האחר. מרגילים אותנו שזה בסדר ללכלך, כשבבית ספר אב הבית אחראי על הניקיון וברחוב אלו המנקים. אחד המשתתפים במחקר, הגדיר זאת כך: "לזרוק לכלוך, לצערי הרב, בעם ישראל זה נורמטיבי".

חשוב לציין - הקמת המנהלת, זהו צעד חשוב, אך יש לזכור - לא צריך לנסוע לחו"ל כדי לחפש ולמצוא פתרונות. צריך בעיקר להשקיע בחינוך והסברה, בתשתיות, במניעה ובאכיפה ויש לוודא, שבמסגרת תכנית חומש, יופנו לנושא תקציבים ראויים. כשזה יקרה, השינוי יורגש ובתוך זמן קצר.

תומר אשל הוא מנכ"ל עמותת נקי.