הפלישה של רוסיה לאוקראינה הביאה איתה תמונות קשות של רחובות ריקים בערים המופגזות, וגם של נהירה המונית מערבה מהבירה קייב ומערים גדולות נוספות. בין התושבים שנמצאים במדינה המופגזת, יש לא מעט קרובי משפחה וחברים של אזרחים ישראלים, שדואגים לשלום קרוביהם.
קטיה אורלוב, ילידת אוקראינה, מספרת על בני המשפחה וחברי הילדות שנמצאים במדינה. "לא האמינו שיגיעו למצב הזה. כולם קיבלו בהפתעה את האזעקות שהתחילו כבר ב-4 בבוקר. אח של דוד שלי נמצא שם ללא כלי רכב ועם שני ילדים מפוחדים. כרגע הם נמצאים כ-30 דקות מקייב. הורו להם לא לצאת מבתיהם, אנחנו בקשר תמידי איתם ואפילו פנינו לחברות מטוסים פרטיים".
"הם באמת לא האמינו שזה יגיע למצב כזה, הם לא נערכו למזון ומים", הוסיפה קטיה. "אפילו לצאת מהבית לסופר הם מפחדים בגלל היירוטים שלא פוסקים. הבית שלהם רועד מרוב ההדף". היא פנתה למשרד החוץ שיעזור לקרוביה להימלט מאוקראינה. "בתור תושבת הארץ אני מצפה מהמדינה שלי שתשמור על היהודים ותבוא לקחת אותם בטיסות חילוץ, במיוחד ילדים ונשים".
איוון בויאנובר, תושב כרמיאל, מספר כי הבנות של סבטלנה אשתו, נסטיה ומאשה, בנות 21 ו-27, נמצאות בקייב ועובדות בה. "לפני כמה דקות אשתי דיברה איתן והן סיפרו שבשעות הבוקר שמעו פיצוצים חזקים ומאוד נכנסו ללחץ", אמר. "סיפרו שברחוב יש פאניקה, הרבה אנשים שיוצאים לסופר ושיוצאים לתחנות הרכבת, הרבה מנסים לצאת מהעיר והדרכים פקוקות, גם הרכבות עמוסות. זו סיטואציה מאוד לא ברורה והן מנסות לשמור אחת על השנייה".
לדבריו של איוון, אין לבנותיה של סבטלנה אזרחות ישראלית, ולכן הן מסורבות כניסה לישראל. "אשתי בתהליך מדורג לקבלת אזרחות. לא פנינו לרשויות, כי לפני שלושה חודשים הבנות של אשתי רצו לבוא לבקר את המשפחה, ובשדה התעופה כאן בארץ, ביקורות הגבולות סירבו להן את הכניסה בטענה שהן באות להשתקע בארץ, וזה לא היה נכון. זה היה חלק מהמלחמה בין ישראל ואוקראינה על לא להכניס אזרחים זרים למדינות".
מרתה שטאפורה-יפרח נולדה בעיר חרקוב, ועלתה לישראל כילדה, אך סבתה וקרובי משפחתה חיים בעיר שמופגזת מהבוקר. "אני רגילה להיות בצד השני. הצד שדואגים לו, שמציעים לו לבוא להתארח, לברוח ממלחמה. אני למודת נסיון. אבל עכשיו אני בצד האחר, הדואג". היא שיתפה את חבריה בפייסבוק:
"אני מתקשרת לסבתא שלי שאומרת לי שהיא מתחבאת במטרו של חרקוב, עם תיק גב שהיא ארזה לעצמה. היא שולחת לי הודעה באוקראינית, שפה שתמיד התגאתה בה, 'אל תיבהלו, אנחנו ננצח!'".
לאחר כמה שעות לסבתה של שטאפורה-יפרח נמאס מההמתנה בתחנת המטרו, והיא חזרה לדירתה, ממנה היא שומעת פיצוצים מרחוק. "דיברנו בטלפון והיא לא אומרת אבל אני מרגישה כמה היא מפחדת, ואני לא יודעת מה להגיד. אני שומעת שהיא מתחילה לבכות, ואני בוכה איתה. והיא מבקשת לנתק. היא לא אוהבת שאני שומעת אותה ככה. ואני לא יודעת מה להגיד, חוץ מזה שאני אוהבת אותה, כי אני רגילה להיות בצד השני".
"אלו חדשות נוראיות", אמרה מרינה בורוביצ'ק אחרי ששוחחה עם חברת ילדות שלה בקייב. לדבריה עד הבוקר לא האמינה שהרגע הזה יגיע. "כששמעתי את החדשות זה זעזע אותי, התנגן לי בראש שיר שכל מי שגדל באוקראינה מכיר, שיר על ה-22 ביוני 1941 שבו פלשו הנאצים לברית המועצות. החדשות הבוקר ממש זעזעו אותי", אמרה. "אני מתפללת שהמצב לא יחמיר ויידרדר", הוסיפה.
מרינה עלתה לישראל בגיל 14 עם אמה ואחיה. עבורה ישראל היא הבית אבל היא דואגת מאוד לחברים בקייב שאיתם גדלה. פעם בכמה שנים הם נפגשים והם בקשר רציף בקבוצת ווטסאפ. עם חברה קרובה מאותן שנים היא בקשר רציף והבוקר דיברה איתה. "אמרתי לה שתשלח אלי את שני ילדיה. לפני כמה שבועות כבר אמרתי לה שיבואו אלינו עד שהעניינים שם יירגעו", אמרה מרינה.
היא אמרה שהיא מקווה שישראל תסכים לקלוט לזמן מה פליטי מלחמה עד שיעבור זעם. היא סיפרה שחברתה אמרה לה שהעם האוקראיני נחוש להילחם על העצמאות ועל אדמתו. "הם פטריוטים גדולים ולא יוותרו", אמרה מרינה.
אנשים בפאניקה ומצוקה
אנה מצקביץ' לא ישנה כל הלילה. אחותה, אביה, אחיינותיה וחברים שלה חיים באוקראינה והיא חרדה לגורלם. "לא האמנתי שזה יגיע למצב כזה, של פלישה לעומק אוקראינה. עכשיו זו ממש מלחמה, עם ירי פגזים, מטוסים בשמיים וכניסה של הצבא הרוסי לתוך אוקראינה. אני ממש דואגת", אמרה. שתי האחייניות שלה חיות בקייב והיא דיברה והתכתבה איתן היום. "הם אמרו שיש פיצוצים ושזה מפחיד ואני דואגת להן", אמרה אנה.
לפני 23 שנים, כשסיימה את בית הספר התיכון עלתה אנה לישראל. היא בנתה כאן חיים חדשים, עובדת בהייטק ויש לה חברים ישראלים, ויחד עם זאת לדבריה יש לה אהבה גדולה לעם האוקראיני וקשה לה לראות מה שמתרחש שם עכשיו. "זה מפחיד ועצוב. אנשים בפאניקה ובמצוקה. קשה לי לראות את זה. זה קורה בתקופה שבה אוקראינה החלה לעמוד על רגליה ולפתח את הכלכלה שלה. האוקראינים הם אנשים חכמים וחרוצים והם החלו לבנות ולבסס את המדינה שלהם. אני מקווה שכל זה לא ייהרס עכשיו". לחבריה בישראל פנתה בבקשה: "אם אתם עושים מדיטציה, שלחו בבקשה אור וכוח לאנשים באוקראינה".