דבר אליה

הצפייה ב DVD מזכירה לפעמים את ההבדל בין סרט כחול לדבר עצמו. הסיפוק בסופו מובטח, אבל גם התחושה הקלה של הרמייה שלמרות הדמיון, זה אינו הדבר עצמו. אפילו "דבר אליה", שביסודו הוא סרט עם לא מעט סצנות קאמריות, חף מפעלולים ואפקטים, ועיקר גאונותו בתסריט, במשחק ובשזירה של כולם לסיפור, עובר יותר טוב בקולנוע. אין מה לעשות, כמו סקס, כמו החיים, כך הקולנוע, פועל טוב ביותר בצבעים טבעיים, בגדלים טבעיים. כלומר, גדולים מהחיים. צפייה בוידאו, באנאלוגיה הזאת, היא עניין לאימפוטנטים או לילדים מתבגרים.

ההצלחה של "דבר אליה" ובכלל, כל גל אלמדובר שתקף את כל הבון והטון של נהנתני התרבות הישראלית הוא מבורך, אך גם מעט בעייתי. מבורך, מכיוון שמדובר באחד הסרטים היפים והשלמים ביותר שנוצרו בשנים האחרונות; הזדמנות של ממש לחזות באומן גדול בשיא כוחו, בשידור חי לתרבות המערב. בעייתי, מכיוון שיותר מדי אנשים, עם פחות מדי מכנים משותפים, מגלים אהדה גורפת לאותו יוצר. במושגים של עולם התאגידים, אלמדובר הופך למותג, לאופנה. מותגים, כזכור, הם הסכנה האמיתית המרחפת מעל לראשה של העשייה האלטרנטיבית. אופנות, כידוע, חולפות ביעף. ו"דבר אליה" אסור שייהפך לאופנה חולפת, למותג. זה גורל רע לסרט טוב מדי.

"דבר אליה" עוסק בהרכבת מודלים של אהבה, להבדיל ממימוש של אהבה. בניגנו, האח הסיעודי, המאוהב באליסיה, רקדנית הבלט שנפגעה בתאונה, ושאותה מונה לסעוד, אוהב את אליסיה אהבה מלאה, פשוטה, יפה, תמימה, אך בלתי ממשית. את הדיאלוגים ביניהם הוא מחליף במונולוגים אלטרנטיביים ובהעלאת פרשנויות להתנהגויותיו. אליסיה, מצויה בתרדמת.

גם לידיה מצויה בתרדמת. לידיה היא לוחמת שוורים שנפצעת באורח טראגי בקרב ומאבדת אף היא את הכרתה לזמן ממושך. מריו, עיתונאי מתבודד שיוצא בעקבות סיפור עיתונאי על לידיה החיה, מתאהב בה ורגע לפני נקודת מפתח ביחסיהם, היא נפגעת. מכאן והלאה, השערות, דימויים על אהבה ופרידה, כמו גם עיצוב זוגיות מסוג אחר – של מטפל ומטופלת – יעמדו ביסוד הקשר ביניהם. קשר חד צדדי, בו הנעדרת נוכחת יותר מאשר כשהייתה מוחשית. כך המצב גם אצל בניגנו ואליסיה.

אלמדובר יודע לספר סיפור יותר טוב מכל אחד אחר בשטח. הוא התבגר והתפייס עם השפה הקולנועית שלו ונדמה שכמו אומן שסטה לימין וסטה לשמאל, רק כדי לאתר את האמצע בו מונח לבו, כך אלמדובר מצא את הדרך הביתה. יפה לו.

"דבר אליה" בגרסת ה-DVD הוא אותו סרט קולנוע קרוב לשלמות שראינו על המסך הגדול (כולם ראו, לא?), גם בגרסה וגם באיכות הצפייה. הפסקול המרטיט של הסרט נשמע לא פחות טוב במערכת הביתית שלי מאשר ברמקולים של הקולנוע. אקוסטיקה היא לא הבעיה. האם יש בעיה? אז זהו, שלא. להוציא הרתיעה הבסיסית שלי מרבי מכר, מלהיטים, מהמקום הראשון במצעד. כי "דבר אליה", מרגע שהפך לנחלת הכלל, וגרסת ה-DVD מבטיחה זאת באופן סופי, כבר אינו שלי, כבר אינו של פדרו אלמדובר.

הבונוס המצורף, תקליטור נפרד של סרט תיעודי על עבודתו של אלמדובר, הוא בהחלט צ'ופר מעניין, למי שהשכלתו באלמדוברית זקוקה לתדלוק נוסף. הוא לא חושף שום דבר שלא ראינו בעבר, אבל הוא נותן הזדמנות להציץ אל מאחורי הקלעים של אומן המסכים – הקטן והגדול. גם ההחלטה לצרפו בתקליטור נפרד היא טובה בעיניי, כמו אומרת, "דבר אליה" היא יצירה מושלמת מדי מכדי שנעטרה בקישוטים נוספים.

אבל למרות זאת, "דבר אליה" ימצא את מקומו אל מדף הסרטים שלכם מהסיבה הפשוטה שהוא הכרחי, יותר מאשר כל דבר אחר. הוא פריט חובה, אם המושג הזה קיים באומנות. בתרבות הצריכה, על כל פנים, הוא קיים וחצי. למרות זאת, אל תחמיצו את ההזדמנות. מי יודע מתי בפעם הבאה תהיה לכם הזדמנות ללטף יצירת מופת של ממש בידיכם?