המשבר באוקראינה: מלחמה פסיכולוגית בעצימות גבוהה

בצד רוחות המלחמה העזות הנושבות בגבולות אוקראינה, רוסיה והמערב מנהלים מלחמה פסיכולוגית בעצימות גבוהה. המאבק הזה חשוב לא פחות מהאיומים הצבאיים. ישראל למדה על חשיבות המאבק על התודעה במבצעים הצבאיים שניהלה נגד החמאס בעזה. המאבק הזה חשוב כי הוא מנסה לענות של כמה שאלות קריטיות כמו מי צודק בסכסוך? מי אחראי להסלמה? מי הוא התוקפן ומי הוא הקורבן? התשובות לשאלות האלה משפיעות על דעת הקהל וכך גם על שיקולי מקבלי ההחלטות. כל הצדדים המעורבים עושים שימוש במודיעין, תקשורת ודיפלומטיה כדי לנצח במלחמה הפסיכולוגית.

פוטין ושריו מכחישים בעקביות כל כוונה לפתוח במלחמה נגד אוקראינה. הם מאשימים את ארצות הברית והמערב ביצירת המשבר, בניפוחו ובזלזול באינטרסים הביטחוניים והלגיטימיים של רוסיה כדי להשיג יעדים כמו חיזוק נאט"ו. פוטין טוען שהמערב יצר את המשבר משום שהוא מנסה לצרף את אוקראינה לנאט"ו ולאיחוד האירופי, ורוסיה אינה יכולה להשלים עם עוד מדינה שתצטרף לכיתורה ממערבה עם מדינות לשעבר בגוש הסובייטי כמו הארצות הבלטיות, פולין, בולגריה, הונגריה ורומניה שהצטרפו לנאט"ו.

ארצות הברית והברית האטלנטית טוענים שריכזוי הכוחות הגדולים של רוסיה משלושה עברים, מזרח, צפון ודרום הם הוכחה לכוונות המלחמתיות של פוטין. התקדים של כיבוש בכוח של חצי-האי קרים מאוקראינה ב-2014 והקמת מובלעות פרו-רוסיות חצי עצמאיות בחבל דונבאס, גם הם מאוששים את החשד שפני רוסיה לעוד סיבוב של מלחמה שיעדה הפעם הוא החלפת הממשלה הפרו-מערבית בקייב. ארצות הברית אפילו הציגה תרחיש שבו מליציות במובלעות תוקפות את עצמן, מאשימות בהתקפות את הכוחות האוקראינים וקוראות לרוסיה לעבור את הגבול ולסייע להן צבאית. במקרה הזה המטרה היא לחשוף את הבלוף של פוטין עוד לפני שהתחיל.

במלחמות פסיכולוגיות הצדדים היריבים נוקטים לעיתים באנלוגיות הסטוריות כדי לחזק את עמדותיהן. האנלוגיות הידועות עוזרות לציבור להבין טוב יותר את המצב הנוכחי. כמה פוליטיקאים ופרשנים השתמשו בפיוס היטלר, בהפקרת צ'כוסלובקיה ובהסכם מינכן שאירעו ב-1938, ערב מלחמת העולם השניה, כתזכורת למערב על עמדותיו הרופסות הנוכחיות במשבר אוקראינה. שר ההגנה של בריטניה, בן וואלס, הוא אחד מאלה שהזכירו את תסמונת מינכן. הוא העדיף להתעלם מהעובדה שבריטניה התכחשה להתחייבויותיה לצ'כוסלובקיה והיא שחתמה על הסכם מינכן. הוא דווקא העביר ביקורת על המדיניות הרכה, לכאורה, של גרמניה, כלפי פוטין, בשל אינטרסים כלכליים ענפים.

רוסיה העדיפה להשתמש באנלוגיה למשבר הטילים בקובה מאוקטובר 1962. זה היה המשבר החמור ביותר בתקופת המלחמה הקרה שכמעט גרם להתנגשות גרעינית ישירה בין ארצות הברית לברית המועצות. האחרונה הציבה טילים גרעיניים בקובה במרחק של כ-150 ק"מ מחופי פלורידה.
הנשיא קנדי טען שהוא אינו יכול להרשות בסיסי טילים כאלה "בחצר האחורית" של ארצות הברית. היום פוטין טוען שרוסיה אינה יכולה להרשות צירוף של אוקראינה, שנמצאת "בחצר האחורית" שלה, לנאט"ו. בשני המשברים מדובר באיזורי השפעה שמעצמות העל ניכסו לעצמן ולכן דחו כל נסיון של האחת להכנס לתחום של השניה.

למרות הדמיון העקרוני בין שני המשברים, היו גם כמה הבדלים משמעותיים. ביידן הודיע שאין בכוונתו להגן על אוקראינה בכוח צבאי כי בלשונו - מעשה כזה יגרום למלחמת עולם שלישית. הדיפלומטיה שפתרה את משבר קובה הייתה חשאית והתחילה בדרג נמוך של ג'ון סקאלי, הפרשן ליחסים בינלאומיים של רשת הטלוויזיה ABC. ואלכסנדר פומין, מנהל לשכת הקי.ג'י.בי. בשגרירות ברית המועצות בוושינגטון. הדיפלומטיה היום היא פומבית ברמה של מנהיגי מדינות המערב, שעולים לרגל למוסקבה, או כמו ביידן שמדבר ארוכות עם פוטין בטלפון. המשבר הסתיים בפשרה שבה ברית המועצות פינתה את הטילים בקובה בתמורה לפינוי טילים אמריקניים דומים מתורכיה והתחייבות קנדי שלא להפיל בכוח את משטר קסטרו בקובה.

הפתרון של משבר קובה עשוי להיות רלוונטי לפתרון משבר אוקראינה וקידומו או הכשלתו יכולים להעיד על העמדות האמיתיות של הצדדים. כפי שאמר שגריר אוקראינה בלונדון, ואדים פרייסטיקו, לפני שננזף וחזר בו, כי מדינתו עשויה למשוך בחזרה את בקשתה להצטרף לנאט"ו, לפחות לכמה שנים, כאמצעי למנוע מלחמה. לכך, על פי המודל של משבר הטילים בקובה, אפשר להוסיף התחייבות של פוטין להימנע מהתערבות בעניינים הפנימיים של אוקראינה. המכשול העיקרי הוא הסולמות גבוהים מאוד שכל הצדדים עלו עליהם, חוסר האמון שהם רוחשים האחד לשני וספק אם הפתרון של קובה יספיק להשיג שלום.

פרופ' איתן גלבוע הוא מומחה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת בר אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.