בניסיון להפחית את עליית המחירים שכולנו חווים, גיבשו רה"מ נפתלי בנט ושר האוצר אביגדור ליברמן שורת צעדים. והנה, תחת הכותרת "אולי תגדלו ביצים במקום להילחם על המכסות שלהן?" (10.02.2022), פורסם מאמר ובו כמה תובנות המוצגות כעובדות, כולל הקביעה כי "התכנית למלחמה ביוקר המחיה לא תעזור כל עוד לא תעבור הרפורמה בחקלאות". הבעיה היא שדברי הכותב ממש לא מסתדרים עם המציאות, עם העובדות ועם המספרים.
הכותב מציין למשל כי "כולם הבינו שבלי לנצח את מחירי הפירות והירקות, לא תהיה כאן ירידה אמיתית ביוקר המחיה", תוך שהוא מפנה אצבע מאשימה שגויה כלפי החקלאים, שעובדים קשה ועושים לילות כימים כדי לספק לנו את המזון שאנו צורכים. האמת כנראה נמצאת במספרים. מנתוני סקר הוצאות משקי הבית שערכה הלמ"ס לשנת 2018 (העדכני ביותר), עלה כי משפחה ממוצעת בישראל מוציאה למחייתה 16,475 ש"ח בחודש. כיצד זה מתחלק? ההוצאה החודשית על דיור מהווה 24.8%, ואילו 20.4% נוספים מכלל ההוצאות המשפחתיות הן הוצאות על תחבורה ותקשורת. ההוצאה על חינוך, תרבות ובידור מהווה 10.9% מכלל ההוצאות המשפחתיות, ו-9.1% מהוצאותיה משקיעה המשפחה הישראלית הממוצעת בתחזוקת הדירה ומשק הבית.
לשם ההשוואה, ההוצאה על פירות וירקות בלבד היא 3.4% מכלל ההוצאות המשפחתיות, וההוצאה הכללית על מוצרי מזון (כולל פירות וירקות) היא 17.2% כאשר כמחצית ממוצרי המזון מיובאים בכלל מחו"ל. מדובר בנתון שאין לזלזל בו כמובן, אך בוודאי שלא המרכיב המשמעותי שמייקר לנו את החיים, כפי שנטען. עלויות הדיור, התחבורה, החשמל, הוצאות התקשורת הביתיות, אפילו מחירי הטיפול ברכב במוסכים שעולים בימים אלה - כל אלה עולים לנו הרבה יותר מהמלפפון והעגבניה שאנו אוכלים.
הרפורמה של שרי האוצר והחקלאות, במתווה הנוכחי שלה, אינה הפתרון והיא לא תוריד מחירים לצרכנים ולא תפחית את יוקר המחייה, אלא רק תעשיר את רשתות השיווק והיבואנים ותחסל את החקלאים. ניסיון העבר מראה כי ייבוא חקלאי אינו מוריד מחירים והוא לא הפתרון ליוקר המחיה. כך היה גם כאשר נפתח ייבוא הבקר והדגים בארץ (כאשר נפתח ייבוא הטונה, לדוגמא, המחיר לצרכנים לא ירד - אבל המפעלים בארץ נסגרו). כך קרה גם בשוק החמאה: לפני כשנתיים הוסרו לזמן קצוב מכסי הייבוא על החמאה, דבר שהציף את השוק בחמאה מיובאת, אבל המחיר לצרכנים לא ירד - ומי שהתעשרו היו הקמעונאים והיבואנים. רשתות השיווק תמיד ימכרו ביוקר (רק שוק סיטונאי מפוקח יסייע להוריד את מחירי התוצרת החקלאית ולהילחם ב"מונופול הרשתות"), אבל כנראה שהרבה יותר קל לתקוף את החקלאים, מאשר את רשתות השיווק והיבואנים העשירים והחזקים שמרוויחים מיליארדים ועושקים את האזרחים והחקלאים.
מחירי הפירות והירקות בישראל אמנם נמוכים מהממוצע במדינות ה-OECD, אך גם אנו החקלאים מתקוממים כאשר אנו הולכים לרשתות השיווק ורואים את המחירים. תחשבו איזה תסכול זה עבור חקלאי ששותל, משקיע, משקה ומגדל את הפירות והירקות שלו במשך זמן רב, מוכר אותם בשקלים בודדים - ומגיע אחר כך לסופר ושם מגלה שמוכרים אותם במחירים של פי 2, פי 3 ופי 4.
מעבר לכך, מציין הכותב כי "מעבר לצורך במזון לשעת חירום, אין לישראל סיבה אמיתית שלא לייבא את מרבית סוגי המזון". מדובר בטענה מוטעית, אבל נניח שזה נכון - האם הצורך לדאוג למזון לאוכלוסיית ישראל בשעת חירום ובעת משבר אינו מספיק כדי לשמור על החקלאות המקומית? לפי "מאזן אספקת המזון 2020" של הלמ"ס, למדינת ישראל יש תלות בעייתית מאוד במזון המיובא. 87% מאספקת הדגנים בישראל מקורה בייבוא, וכך גם 91% מהדגים, 75% מאספקת הקטניות, הבוטנים והאגוזים ו-62% מאספקת בשר הבקר. כפי שהוכח במשבר הקורונה ובסיטואציות נוספות בעבר, בשעת משבר - כל מדינה מתכנסת בתוך עצמה ודואגת לאזרחיה, ורק להם. ואם שרי האוצר והחקלאות מנסים להגדיל את התלות ההרסנית בייבוא, מה נעשה בעת משבר? נסתמך על מדינות עוינות כמו טורקיה, מצרים וירדן? האם קיימת תכנית חירום לאומית למצב שבו יש מחסור בקמח? בבשר? בפירות וירקות?.
ומשהו נוסף; חקלאי ישראל, כפי שעשו מאז הקמת המדינה, יודעים לגדל כמעט את כל המוצרים החקלאיים שאנו צורכים. הסיבה לירידה שמציין הכותב באכילת פירות וירקות טמונה בכך שככל שעוברות השנים ויצרניות המזון משתכללות, אזרחי העולם צורכים יותר ויותר מזון מתועש ומעובד. יתרה מכך, אין שום הוכחה סיבתית לכך שיש קשר בין מחירי הפירות והירקות לירידה בצריכתם. זו מגמה עולמית, שלצערי ישראל היא חלק ממנה; אבל אין לכך שום קשר לכוח ייצור המזון של החקלאות הישראלית.
במתווה הנוכחי שלה, הרפורמה לא תוריד מחירים לצרכנים, תחסל את החקלאות בישראל, תפגע בביטחון התזונתי של כולנו, תגדיל את התלות ההרסנית של מדינת ישראל במדינות זרות, תכניס לארץ מזיקים ומחלות שיפגעו בגידולים המקומיים, תפגע בביטחון המדינה (אם החקלאים לא יישבו לאורך הגבולות - מי יעשה זאת במקומם?) לא תוריד את יוקר המחייה לאזרחים - ורק תעשיר עוד יותר את כיסי הקמעונאים והיבואנים שגורמים לכולנו לשלם מחיר מופרז על המוצרים החקלאיים ומרוויחים מיליארדים על גבם של הצרכנים והמגדלים. חשוב לומר: אנחנו, החקלאים, לא נגד שינויים, ואף הוכחנו זאת ברפורמות קודמות - אך חשוב שהדברים ייעשו בהיגיון ותוך הידברות, לא ב"הנחתה" שפוגעת בכולם. במקום הרפורמה הקיימת, ניתן ליצור תכנית טובה לאין שיעור שגם תסייע בהורדת המחירים, גם לא תפגע באזרחים ובקיום העתידי של מדינתנו - וגם תאפשר קיום בכבוד לחקלאים הישראלים.
הכותב הוא מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל