החיסול בצהרי היום בשכם של שלושת המחבלים מגדודי חללי אל-אקצא, הזרוע הצבאית של פתח, אינו יכול להיחשב כ"עוד תקרית רגילה" בשטחים. לא בגלל הסיכול של החוליה שנעשה בצורה מדויקת ללא פגיעה בחפים מפשע על ידי מסתערבי ימ"מ, אלא בעיקר בגלל זהות המחבלים.
הארגון אליהם השתייכו השלושה, "גדודי חללי אל-אקצא", זכה ל"תהילה" בשנים הראשונות של האינתיפאדה השנייה, כאשר פעילי פתח שלא רצו להיות מזוהים עם הרשות הפלסטינית החלו ליזום באוקטובר ונובמבר 2000 פיגועי ירי בצירי הגדה, לעבר מטרות ישראליות. פעילי אל-אקצא נהנו אז מחסותם של בכירים ברשות הפלסטינית ונשענו על פעילי תנזים מוכרים, כמו מרוואן ברגותי, חוסיין א-שייח ואחרים.
מאז חלפו להן כבר יותר מ-21 שנים. השוני המשמעותי הוא מידת שיתוף הפעולה של הרשות הפלסטינית עם הפיגועים. אומנם הרשות משלמת עדיין את משכורותיהם של המחבלים שנכלאים בישראל לאחר ביצוע הפיגועים, אך אין מחלוקת שהיא עשתה בעשור האחרון לא מעט על מנת לסכלם.
עוד על חיסול המחבלים
מנגנוני הביטחון של הרשות עצרו פעילים של חמאס והג'יהאד האסלאמי ולפעמים גם של פתח, והחרימו אמצעי לחימה, כדי למנוע פיגועים נגד מטרות ישראליות. גם גדודי חללי אל-אקצא כבר חדלו מלהתקיים בפועל. והנה, האירוע היום מחזיר את הארגון למרכז הבמה ובעיקר מציג את הרשות במערומיה ואולי נכון יותר לומר - בחולשתה.
הרשות הפלסטינית ומנגנוני הביטחון שלה סובלים בשנתיים האחרונות מירידה משמעותית ביכולת התפקוד ובמעמד הציבורי. את ההוכחה לכך אפשר למצוא לא רק בעצם פעילותה של חוליית טרור שמורכבת בידי פעילי פתח, אלא גם במתרחש בימים האחרונים בחברון, כאשר שתי חמולות חמושות מנהלות קרבות ירי קשים עם נפגעים, מבלי שהרשות אפילו מנסה להתערב.
מספר החמושים ברחבי הגדה הולך וגדל, וידם של המנגנונים קצרה מלהושיע. הירידה ביכולת של כוחות הביטחון הפלסטינים נובעת בין היתר בשל השחיקה הקבועה והמתמדת במעמדה של הרשות הפלסטינית בציבור בגדה. רוב מוחלט של הציבור מתייחס לרשות ובעיקר למנהיגיה בבוז מוחלט ובחוסר אמון ופוזל כל הזמן לעזה ולחמאס, אולי משם "תבוא הישועה". ובינתיים, הרשות, ובעיקר העומד בראשה, אבו מאזן, ממשיכים לעשות כל טעות אפשרית שמחלישה עוד יותר את מעמד הרשות ואת מידת האמון הציבורי בה.
בימים האחרונים כינס אבו מאזן את המועצה המרכזית של אש"ף כדי למנות חברים חדשים בוועד הפועל של הארגון ובעיקר כדי לבצר את מעמדו. אחד הנהנים המרכזיים מהמהלך הוא השר לעניינים אזרחיים ברשות, חוסיין א-שייח. כן כן, אותו א-שייח שהיה בעבר בגדר "נותן השראה" לחוליות של גדודי חללי אל-אקצא.
א-שייח קודם שלשום למעמד אחראי המו"מ עם ישראל (המו"מ שאיננו) וזכה למעמד של חבר בוועד הפועל של אש"ף, אולי לקראת סימונו כיורש אפשרי. קשה לדמיין מועמד פחות ראוי מהאיש הזה. אבו מאזן, למרבה התדהמה, בחר באחד האישים שסובל מתדמית מושחתת במיוחד בקרב צמרת הפתח (והתחרות שם קשה), לא רק בשל עניינים כספיים אל גם בגלל הטרדות מיניות.
נדמה שעבאס הצליח לבחור במועמד הכי פחות ראוי, ודווקא אותו הוא מסמן כעת כיורש פוטנציאלי. הצעד הזה רק ממחיש את גודל הקרע ואי האמון שרוחשים הפלסטינים בכלל, ואפילו פעילי הפתח, בהנהגה הוותיקה והמסואבת של התנועה בראשות אבו מאזן. וכמו תמיד בפוליטיקה הפלסטינית - אף אחד לא צריך להתפלא אם המחיר של משבר האמון הזה, יהיה עוד פיגועי ירי נגד מטרות ישראליות.