"כשהאדם ששוחח עם דוד חיים היה אומר לו שהוא עפולאי, הוא מיד היה זוכה ממנו לחיבה", כך סיפר צבי דושניצקי, אחיינו של חיים דושניצקי, מהילדים הראשונים של בירת העמק. לדבריו "קרוב למאה שנה הוא חי באותו מקום, באותה פינת רחוב. להיות עפולאי זו היתה גאווה עבורו".
לפני שבועיים הלך חיים דושניצקי לעולמו והוא בן 97. דושניצקי נולד ב-1925 בקובנה שבליטא להוריו, יוסף ובלה. חודשים ספורים לפני כן כבר הגיע יוסף לתל אביב כדי להכין את הקרקע לעליית המשפחה. כשחיים היה בן שנה ואחיו הבכור, צבי, בן שלוש שנים וחצי, הגיעה האם בלה עם שני הפעוטים לנמל יפו. באותם ימים פורסם על הקמת ישוב עירוני חדש בעמק יזרעאל, עפולה שמו. "צפו לעיר עתיד גדול ונאמר שאפילו אופרה תהיה שם", אמרה אורלי, בתו של חיים.
כך הגיע הזוג הצעיר עם שני ילדיהם הקטנים לעמק, יחד עם תשע משפחות נוספות שייסדו את מה שהוגדר כ"עיר העתיד של העמק". הבית שבנו היה האחרון בשורת הבתים הקצרה שבדרך ירושלים, שהובילה דרומה לג'נין ולשומרון. בעפולה נולד להם בן שלישי, אהרון.
יוסף ובלה דושניצקי עוד האמינו שיום אחד תוקם אופרה בישוב שהקימו, אבל בינתיים היה צורך להתבסס בישוב החדש. השנים הראשונות היו קשות וכמעט לא נמצאה פרנסה. יוסף עבד בסלילת כבישים, וב-1931 נעצר ועמד למשפט על ידי שלטונות המנדט הבריטי, עם עוד שישה מתושבי עפולה, משום שלפי עיתון "דבר":"תבעו את זכותם לעבודה והותקפו על ידי שוטר".
בכסף שחסכו בנו יוסף ובלה בית חדש בשדרות ארלוזורוב, ובקומת הקרקע פתחו את בית הקפה הראשון בעמק - "קפה פינתי". בית הקפה הפך מקום מפגש מרכזי עבור תושבי העיר והסביבה. בין המבקרים היה גם "הידיד" אורד וינגייט, מפקד יחידת פלוגות הלילה שהמפקדה שלה היתה בעין חרוד. כמה פעמים, לפנות בוקר, כששב עם לוחמיו מאימון או פעולה, דפקו על חלון חדרם של בני הזוג דושניצקי שהיו קמים ומגישים להם אוכל ושתיה.
בית הקפה היה לצומת מרכזי של מפגשים, מסיבות ריקודים במוצאי שבת והעברת מידע. וכך "ידיד" נוסף מקרב חיילי הצבא הבריטי, חייל סקוטי בשם ביל, שאהד את המפעל הציוני והתחבר למשפחת דושניצקי, היה מעביר באמצעותם אקדחים עבור ארגון "ההגנה".
חיים למד בבית הספר "המזרחי", בו למדו כל ילדי עפולה. את חגיגת הבר מצווה שלו חגגה המשפחה בבית הקפה, בארוע שהיה זכור בעיר למשך שנים רבות. בנעוריו הצטיין בספורט והיה ידוע כאלוף האיזור בקפיצה לגובה, בסגנון מספרת, שנים לפני שבא לעולם סגנון הפוסברי. אחרי שסיים את לימודיו התיכוניים החל ללמוד חשמל, תחום שנחשב אז חדשני ומיוחד. במקביל עזר בפרנסת המשפחה ועבד בבית הקפה המשפחתי. בנוסף, התנדב לארגון "ההגנה" ועבר קורס איתות.
באותו הזמן המתין חיים לשובו מאירופה של אחיו צבי, שלחם במסגרת הבריגדה היהודית. עם שובו החליטו האחים החליטו לסגור את בית הקפה ולפתוח חנות חשמל שנקראה "האחים דושניצקי". חיים, שהיה אוטודידקט, למד את רזי החשמל והתמחה בטיפול במכשירי החשמל של אז, במיוחד במקלטי רדיו שהופעלו על ידי מנורות.
במלחמת העצמאות היה מגוייס להגנה על עפולה. האח הבכור, צבי, שהתחתן שנה וחצי קודם, יצא לעזרת הכוחות הלוחמים בקו החזית בסג'רה ונהרג כשחילץ חבר שנפצע.
לאחר נפילתו של צבי בקרב, היה זה חיים שהוביל את ניהול החנות. ב-1952 נישא ליפה, לבית רזניק, והיא הצטרפה אליו לעסק המשפחתי. חנות "האחים דושניצקי" נחשבה מותג מוביל בעפולה ובעמק. האחיין צבי סיפר כי "חיים אהב בעיקר לתקן מכשירי חשמל ולפתור תקלות. פחות עניין אותו למכור. מעבדת התיקונים שבאחורי החנות היתה המקום שהוא אהב להיות בו. הוא ראה עצמו בתפקיד משרת ציבור ולא כסוחר".
לדבריו של צבי "בשנים שלעיר הגיעו עולים רבים ולאנשים לא היה מספיק כסף, מי שרצה מכונת כביסה, מקרר, רדיו או תנור היה מקבל ומשלם בבוא היום. היתה לו אמונה מלאה בבני אדם. אחרי חמישים שנה בחנות פרש חיים לפנסיה מהמכירות והתמקד בתיקונים השונים - אהבתו האמיתית. מאוחר יותר פרש גם מעיסוקו זה ובמשפחתו אמרו ש'זכה לשנים נעימות ושקטות'. הוא סעד את יפה בשנותיה האחרונות, לא מוכן להשאירה לבד ולו לכמה שעות בודדות, כמו גומל לה על מסירותה וטיפולה בו".
לפני ארבע שנים הלכה יפה לעולמה. בשנותיו האחרונות זכה לראות את נכדיו נישאים וזכה לחבוק ארבעה נינים.אבי אלקבץ, ראש עירית עפולה אמר בהספד שנשא כי "דושניצקי הוזמן לא פעם לטקס 'יקיר העיר עפולה' אך תמיד ויתר ונמנע מלהגיע בשל צניעותו".לפני שבועיים הובא למנוחות בבית העלמין של עפולה, העיר שאהב בכל לבו ושמעולם לא עזב אותה.