יותר מכל האיומים החיצוניים, מה שמדאיג את גדי איזנקוט, הרמטכ"ל ה־21 של צה"ל, הוא הלכידות החברתית והפנימית של מדינת ישראל. "אני חושב שהשסע בחברה הישראלית וההטחה ההדדית, הירידה במשילות, הירידה באמון במוסדות המדינה, בבתי המשפט, הפשיעה - כל אלה הם האיום הגדול ביותר על עתיד המדינה", הוא אומר בראיון נרחב שיפורסם מחר "מעריב סופהשבוע".
יותר מחמאס, איראן, חיזבאללה?
"אני לא מקל ראש באיומים חיצוניים, אני מתמודד איתם כל חיי. החוסן הלאומי של החברה הישראלית הוא המרכיב החשוב ביותר בביטחון הלאומי. שמעתי היום אישה בת 73 עולה אצל נתן זהבי ואומרת שהיא בדיוק בגיל המדינה והיא מודאגת מעתידה. אני חושב שחוסנה של החברה הישראלית הוא לפחות 51% מהביטחון הלאומי. המרכיב החשוב ביותר. אנשים מודאגים לא בגלל האיום האיראני אלא בגלל ההיחלשות הפנימית, הלכידות המתרופפת, אי־השוויון, החיכוכים בין המגזרים, אי־הקליטה של ציבורים שלמים לתוך החברה. צריך להבין שאין ביטחון לאומי ללא סולידריות חברתית, ואין סולידריות חברתית ללא ביטחון לאומי. הגישה הבן־גוריונית, כור ההיתוך, נמצאים בבעיה.
"כשאני התגייסתי לצבא ב־1978, התגייסו לצה"ל 88% מחייבי הגיוס (יהודים ודרוזים). כשהבן הצעיר שלי התגייס ביולי 2015, התגייסו 67%. ויש עוד תסמונת: בקרב אלה שמתגייסים, יותר ויותר חבר'ה אומרים נלך לשירות משמעותי, לסייבר, ל־8200, ליחידות הטכנולוגיות. הנכונות ללכת לקרבי, להרוג ולהיהרג, להסתכן, נמצאת בירידה. חייבים לדאוג לכך שנערים מקריית שמונה, טבריה, חצור, אופקים ואילת יזכו להזדמנות שווה. נולדתי בטבריה, גדלתי באילת, עמדתי בראש הצבא. אני רואה את הנתונים של מי שמגיע לשרת ביחידות הטכנולוגיות המתקדמות. הייתי רוצה לראות שם ייצוג שווה והולם. אני מאמין בזה. אני לא מתרגש מהמעבר של צה"ל דרומה. דחפתי את זה כפרויקט דגל".
איזנקוט גם מותח ביקורת על המצב מול הפלסטינים. "מדינה דו־לאומית זה סופו של החזון הציוני. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין את המשמעות של מיליוני פלסטינים מעורבבים בתוכנו, פלוס המצב המורכב מול ערביי ישראל, שגם בהתייחסות אליהם קיבלנו החלטות מאוד מסוימות לאורך 75 שנה, שהביאו את המצב לבעיה הנוכחית".
איזנקוט גם מציע פתרון למבוי הסתום מול הפלסטינים: "אנחנו בסוף ימיו של אבו מאזן, ואפשר להציע מהלך ביניים של שלוש עד חמש שנים, כדי לשפר את המציאות ולהתחיל לבנות גשר של הפחתת האיבה וחיזוק האמון. יוזמה משולבת של ישראל, הפלסטינים, מצרים, ירדן, ארצות הברית, המפרציות ועוד. צריך לשנות את המציאות, כי היא מובילה לחזון המדינה האחת, שהוא הרס החלום הציוני".
אחד האירועים הקשים במהלך כהונת איזקוט כרמטכ"ל היה פרשת אלאור אזריה. הוא מודה שייתכן שההתנהלות מול הציבור הייתה יכולה להיות יותר טובה: "יכול להיות שהאופן שבו זה יצא לציבור שגוי והיום הייתי עושה את זה אחרת. אבל בניגוד לרושם שנוצר, אני מתבטא תקשורתית בפעם הראשונה רק אחרי חמישה שבועות. בשלב הזה אני שותק. דובר צה"ל מוציא הודעה שעל פניו זה אירוע חמור, זה לא במסגרת הנורמות של צה"ל והוא ייחקר. על זה, אין מבחינתי ויכוח. אזריה עבר על כל הנורמות וכל הפקודות".
הביקורת הגדולה שלו בסיפור אזריה היא על הדרג המדיני. "אם יש לי אכזבה גדולה, הרי שהיא ממקבלי ההחלטות בדרג המדיני. בתוך הצבא, לא הייתה דילמה. היה קונצנזוס רחב מאוד שהאירוע לא מקצועי, לא אתי, לא חוקי וצריך לטפל בו כפי שטופל. חלק מהפוליטיקאים, לעומת זאת, נוקטים עמדה ולמעשה נותנים גיבוי להתנהגות הלא ראויה של אזריה. נותנים לזה לגיטימציה. ואני לא מדבר על שר הביטחון יעלון ועל השר שטייניץ, שנקטו עמדה אמיצה מאוד".
"בעודנו מטפלים באירוע אזריה חבורת צעירים מטים את דעת הקהל. שלחו לי פודקאסט עם יונתן אוריך שמתגאה איך הם הפכו את דעת הקהל על הראש של הרמטכ"ל ושר הביטחון. בנו של ראש הממשלה וכמה צעירים מייצרים סדר יום ברשתות החברתיות ומובילים התקפה על הראש של הרמטכ"ל - זה לא מתקבל על הדעת".
ואולי הם צודקים? אולי הנורמות צריכות להיות שמחבל לא יוצא חי מפיגוע? עם כל הכבוד לטוהר הנשק, יש כאן מאבק בטרור? הבא להרגך, השכם להרגו.
"זה קשקוש מוחלט. אני לא מרגיש צורך להסביר את זה. הציבור יודע שצה"ל הוא צבא נחוש שנלחם בטרור, הורג מחבלים, מסכל פיגועים, בולם אינתיפאדה שלישית בזכות הנחישות הזאת שהיא גם חכמה וגם מוסרית ומפעיל הרבה מאוד כוח בדרום כדי לבלום את צעדות השיבה ובצפון נגד השחקן הכי חזק במזרח התיכון, הבריון השכונתי, שהיא איראן. זו האמת. לא ראיתי מקרה אחד של היסוס בצה"ל".
החלק הראשון של הריאיון - מחר במעריב סופהשבוע