אנחנו חברה אלימה בכל רבדיה - בתור בקופת החולים, בכביש, בשיח ובקבלת שירות, אלימות שהופכת "לגיטימית" גם בעיני ילדים ונוער שיגדלו להיות מבוגרים שזו שפתם. המחדל הוא של שלוש הרשויות - של כנסת מסיתה המעניקה במה לשיח מבזה ולגזענות, מחדלה של מערכת המשפט ש"זהירותה" מלהרשיע מותירה זירה להשתלח, ומחדלה של מערכת אכיפה חלשה.
אנחנו אלימים יותר ופעם זה לא היה עניין של ימין ושמאל. בכנסת של מנחם בגין, גזענות, הסתה לאלימות ותמיכה בארגון טרור, גונו במפורש ובשנות ה-80 פתח כהנא את נאומיו במליאה במילים "אדוני היושב ראש, כנסת ריקה" אליה שבו ח"כים רק כדי להסיר הצעותיו. היום זה אחרת. 20 השנים האחרונות ויותר, אופיינו במינוף ההסתה והגזענות ככלי לגריפת הון פוליטי ומושבים במליאת הכנסת. נציגה הבולט והמסוכן ביותר של ההסתה הוא ח"כ בן גביר, עו"ד שלמד את נבכי השיטה ובעיקר איך לנצל את כשליה: לתמוך באב הרוחני כהנא אך לסייג לחלק מרעיונותיו, לתלות תמונות של גולדשטיין "כי היה רופא, לא כי הרג יהודים", לנפנף בשלט מכוניתו של רבין, להבעיר את השטח בדמגוגיה בכסות החסינות כח"כ כמו הצבת לשכתו "כאילו" בשייח ג'ראח, וקריאה לח"כ טיבי "מחבל" "שמקומו בפרלמנט הסורי" או בקריאה ל"סיכול ממוקד" ברמלה ובלוד, וכך - מסית, פוצע ומבעיר את החברה הישראלית הסדוקה ממילא.
שתיקת הרשויות מסוכנת. עם ובלי ועדת אתיקה - יכולה ועדת הכנסת להעלות למליאת הכנסת הצעה לשלול חסינות מהותית מבן גביר כמו גם מכל ח"כ שיפעל בניגוד לכללי החסינות הקבועים בסעיף 1(א1) בחוק חסינות חברי הכנסת, כגון לח"כ שיתמוך בארגון טרור או יסית לגזענות. הקרקע לכך הוכשרה בבג"צ בשארה נ' היועמ"ש לממשלה על ידי הנשיאה דהיום, שם נאמר: "הבעת דעה או עשיית מעשה שיש בהם כדי לשלול את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וכן תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או ארגון טרור נגד מ' ישראל, כמו גם הסתה לגזענות או תמיכה במעשי טרור כנגד המיעוט הערבי, כל אלה הינם "מחוץ לתחום" ככל שבמילוי תפקידו של חבר כנסת עסקינן".
בד בבד, יכולה ועדת הכנסת לתקן את חוק חסינות חברי-הכנסת באופן שימנע את ניסיונה המבזה של האופוזיציה, כל אופוזיציה, לסכל את כינוסה באמצעות אי-מינוי נציגים, מהלך שמאפשר לחברי הכנסת לפעול נטולי מורא מהמעט שעוד הוגבלו בו. תיקון החוק יאפשר כינוס מידי של הוועדה והרחקה של בן גביר מהמליאה ומועדות הכנסת לשישה חודשים אחרי שהפר את כללי ועדת האתיקה ואת החלטותיה המפורשות מס' 2/1, 2/20, 2/23 לפיהן התבטאויות המביאות לזילות הדיון, לפגיעה בכבוד הכנסת או במעמדה של הכנסת תוצאתן סנקציות עד כדי הרחקה מישיבותיה.
בית המשפט נושא גם הוא באחריות להצבת "קווים אדומים". בג"צ טעה כשאישר לבן גביר להתמודד - למרות האיסור המפורש בסעיף 7א בח"י הכנסת וכאילו אין בהרשעה חלוטה בהסתה לגזענות ותמיכה אקטיבית בארגון טרור כדי לשמש תשתית לפסילה, הכביר בג"צ ב"זהירותו" תנאים, כגון: שיש להראות שהמעשים בברור גזעניים, ליבוי יצרים שיטתי על יסוד לאומני-אתני, איבה ומעמיק מדנים, ועוד. כשפסל את בן ארי, מרזל וגופשטיין קבע "שמעשיהם נמצאים בעומק האזור האסור של עבירת ההסתה לגזענות". בג"צ טעה כי אין "אזור מותר" לעבירת ההסתה. תפקידו של בית המשפט לייצר ודאות ולקבוע גבולות ברורים - גזענות, הסתה לאלימות, תמיכה בארגוני טרור הם קו אדום.
מימין ומשמאל, הסתה לאלימות וגזענות אינן אידיאולוגיה לגיטימית - אלו עבירות פליליות שבג"צ עמד לא פעם על הסכנות הנובעות מהן: "שיח גזעני בייחוד אם הוא שיטתי, משמעותי ונמשך, גורם לחולי החברתי הזה לחלחל, להכות שורשים ולהתפשט", סכנות שתפקיד הרשויות למגרן כי מחיר "השתיקה" הציבורית והמשפטית הוא אלימות גואה מילולית ופיסית על כל צורותיה: במרחב הציבורי, ברשתות ובמדיה, ברחוב, בבית הספר, בבית.
הכותבת היא עו"ד עדי שי, מומחית בחקיקה ובמשפט חוקתי, יו"ר הועד המנהל של עמותת "יסוד", שותפה מייסדת במשרד עוה"ד דנינו שי משה.