ואנחנו חשבנו שרק אנחנו שונאים אותו

בסקר גולשים שנערך לאחרונה ב"וואלה תרבות" נמצא גיל ריבה, הרכלן של "7 ימים", כראוי ביותר לעלות על הגיליוטינה הציבורית שלנו, זאת מתוך רשימת אישים נכבדה מתחום התקשורת והבידור ותוך שהוא בודד למדי בפסגה. איזה חשבון ישן ביקשו קוראי "וואלה! תרבות" לסגור עם גיל ריבה? איזו אמתלה מצאו להם לטמון דווקא לו – לעלם חמודות ורדרד זה – אמבוש מתוכנן כהלכה? שהרי נהיר לכל בר דעת כי "סלב על הסכין" אינה אלא זירת אגרוף עקובה ממילות בלע, אשר המטלטל בין חבליה כמוהו כמתאגרף שידיו קשורות מאחורי גבו. אין אלא להיאחז בהנחה כי ריבה זה פילס לו דרך, בהלכותיו הסהרוריות משהו, אל הפינות האפלות ביותר בלבבות הקוראים. הכצעקתה? ואם אכן כך, מדוע?

כמה מבין הקוראים אכן זכו להיכוות מחרצובות לשונו המשתלחת? כמה הוצצו ונפגעו, משל היו ישו על קורות העץ, צלובים, נפסדים, חסרי אונים אל מול פטיש מהלומותיו האפל של צלבן זה? מתי מעטים, אם בכלל. ובכל זאת, ראו זה פלא, נהרות המשטמה מבעבעים. זורמים בכיוונו של ריבה כלבה רותחת. כיצד הצליח להקים עליו אויבים כה רבים? והרי הוא אחד – מול כה רבים! לענות רק בהרמת ידיים, ילדים.

1. הטעם הראשון נעוץ בעובדה שגיל ריבה הוא שם שנישא על השפתיים. כיצד זה נעשה שמו של רכילאי דשופרא זה לחלק מאוצר המידע התרבותי של קוראי הפורטל, ובכלל? יען כי מדובר בספין מהזן המסחרר ביותר. שהרי את הפנים מאחורי "ציפורה" המיתולוגית לא מכירים רבים, ואילו שם מדורו של גיל ריבה נישא בפי כל כ"מדור של גיל ריבה". האם עשה ריבה שימוש בקורבנות הפרטיות הנגזלת לצרכי ידוענותו הוא? לא יעלה על הדעת!

2. סגגנונו של האיש. ריבה, המאייטם הלאומי, בחסות מדור הרכילות של המדינה, הפך את הכתיבה הפיליטונית, המבזקנות המילולית הקלגסית, לקרדום ציני לחפור בו. נדמה כי הרשע בעיניו אינו אחת מזרועותיו הארוכות של תמנון השטן, אלא מניפולציה קומית, להוסיף עוד גיחוך על פניו של זה (עצמו), עוד אווחת הלצה על שפתיו של אחר (עצמו, גם כן). תוך שהוא עושה שימוש בעמדת מוצא שאחוזה בקרקע ה"אם כבר להגיע לגיהנום אז רק על שלבי סולם גוויות", בוחר ריבתנו בקורבן תמים – פעם נתיבה בן יהודה, פעם מירי בוהדנה, פעם אנונימית בת אף אחד, ומעמיד אותם אצל כיכר העיר, חשופי מבושים, משוכנעים – בדברם עמו – כי דברם יובאו בהקשרם, אך לא יודעים כי נפלו קורבן למהתלת ה"לשיחה הזאת אין כל קונטקסט, זולת הגחכתך אתה". או אז, בין ביס בבורקס לבהייה ב"טברנה" מגחך הציבור על חשבונם, וגיל אינו יודע את נפשו מרוב גיל.

3. אלוהים מצייד אנשים בתכונות ובכישורים להם יזדקקו כדי לשרוד בעולם. מתי מעט זוכים לגלות בבבואתם במראה השתקפות של הניצוץ האלוהי – איזו מתת נדירה, יכולת יוצאת דופן. ריבה קיבל מלוא החופן שנינות. הו בייבי, אין רבים שישתוו לו. בצהרי היום, כששמש אוגוסט יוקדת בשמי אוקלהומה, ריבה אינו האקדוחן שתבחר לבחון מולו את זריזות לשונך. שלוף! ירייה אחת למרכז המצח. בול פגיעה. ומוות. ועלבון (כל המלבין פני חברו וכו' כאילו וכו' דמים!). אך ריבה אינו מאמין במבחני גבריות מזוקקים. מעשה פיט גארט בבילי הנער, הוא מבכר לעתים את הקליעה הנוחה, את הירייה שלעולם אינה מתפספסת – זו המכוונת לגבו של הקורבן. לעתים הוא אף יורה בהם בשנתם. בררר. אתיקה שמתיקה, מוסר שמוסר, נקיפות מצפון, כל אלה בטלים בשישים לעומת תחושת ההתעלות הרגעית, תרועת הניצחון הילדותית, כשעוד סוד אפל מקורקף מעל גולגולתו של נובאדי.

4. אבל יותר מכל גיל ריבה הוא פאסה מוחלט, מוצר שטעמו פג כבר ב-98 ומאז הוא מתיש את קוראיו בסגנון רקוב ובלתי מתחדש, שנופח לתוך הבטן של עצמו בלי שהריח מתפזר לצדדים.
הכתיבה על ריבה זה מביאה לי את הבאסה לתוך הפנים, משום שאני יודע שלא אחת גם אני חוטא – וגם יומי יבוא – באותה עבירה שיש עמה קלון. במידה מסוימת, גיל גילון, כולנו שרמוטות של מילים. כולנו זונות של אנשים אחרים. מכורים לסיפוקים ריקים, היבריסים ריקים. חדל אש, מתוק. אף אחד לא רוצה שיקראו את רחוב החלונות האדומים על שמו.