חורף, גשום וקר, שוב אותן כותרות: "הצפות וחילוצים בחולון", "תלמידים פונו מכיתה שהוצפה בפרדס חנה", "כאילו השמיים נשברו עלינו" ועוד. משבר האקלים כבר כאן, הוא (כנראה) נשאר והביא איתו אירועי גשם קצרים וקיצוניים. במקביל, האוכלוסיה בישראל גדלה, הפיתוח מואץ, יש דרישה לעוד יחידות דיור, עוד תשתיות, עוד אזורי תעסוקה ושירותים אחרים ותכניות הפיתוח, מרחיקות אותנו מהטבע ומהפוטנציאל הגלום בנחלים העירוניים. הנחלים "שקופים", ובמקום להתייחס אליהם כמערכת סביבתית טבעית, שיודעת לקיים ולהחזיק מצבים של שיטפון והצפה, הם מורחקים ומנוקזים מתחת לקרקע בצינורות שהולכים וגדלים בהתאם לתחזיות האקלים המשתנות.
אפשר גם אחרת - בעולם, רואים דוגמאות רבות למהלכים עירוניים רחבי היקף, בהם נחשפו ושוקמו מערכות ניקוז ובמקומן חזרו לזרום נחלים במרכזי הערים. מערכות ניהול הנגר (מי גשמים) הותאמו לטופוגרפיה ויצרו רצף שטחים פתוחים טבעיים אשר סייעו לחדש את רשת ההליכה והרכיבה לאורכן, אפשרו להנגיש את הטבע לציבור ולשפר את הטיפול וההתמודדות עם הצפות.
גם בארץ קיימים מספר ניצני תכנון מוטה טבע לאורך נחלים, ואחת מהדוגמאות המעניינות הגיעה דווקא מיוזמה של גופי פיתוח - חברת "ערים", חברה ממשלתית האמונה על פיתוח תשתיות ציבוריות בשכונות, הבינה שנכון לבחון את החלופות המסורתיות בתכנון ממשקי נחל שכונה. לאחר ביקור בפארק עמק הצבאים בירושלים ולימוד פתרונות מבוססי טבע סביב שני נחלים עירוניים הזורמים בליבת הפארק, ביקשו אנשי החברה לבחון מחדש את תכנון השכונות החדשות סביב נחל עדה באור עקיבא וסביב נחל ציפורי בעיר רכסים. וזאת כחלק מפיילוט משותף לחברה עם החברה להגנת הטבע.
בתכנון משותף, הוצעה חלופה תכנונית אחרת לנחל עדה, המייעדת אותו להיות נחל משוקם באופן המחקה ככל הניתן את תפקודו הטבעי, ולא כתעלה מבונה שתפקידה היחיד לסלק את המים משטח המגורים. בפועל, מציר נחל מתועל בבטון המהווה היום חצר אחורית של עזובה והזנחה, רצוף מפגעי פסולת וזיהום, הוצע לפרק את גדות הנחל המבוטנות ולפתוח פשטי הצפה ומאגרי צד שתפקידם מחד להכיל את המים הגואים ומאידך לספק מרחב נחל משוקם אקולוגית בלב מרחב עירוני מתפתח. את הנחל ילווה פארק המשתנה בדרגות השימור שלו. הנחל יהווה ליבה שמורה עשירה במגוון ביולוגי עטופה בשמורת טבע עירונית עם אזורי תצפית, גשרים ושבילי טיול, המתחברים לפארק עירוני רחב ידיים. כמו כן, במהלך העבודה הובן כי הטיפול בנחל ובפשט ההצפה אינו בתחום התכנית אלא נדרשת התערבות במעלה ובמורד הנחל על מנת ליצר פתרון לאירועי גשם והצפות חזויות.
בנוסף, השכונות החדשות תוכננו באופן שבו החצרות הפנימיות, הרחובות והשטחים הציבוריים הפתוחים הופכים לרשת שכונתית ירוקה/כחולה, המתפקדת כנתיב זרימה טבעית למי הנגר בזמן גשם והופכת לצירי הליכה ירוקים ונעימים בעונות החמות. מבני הציבור והבניינים גם הם תורמים למיתון הנגר והאטת הזרימות באמצעות חיוב גגות חיים שיסיעו בספיגה והשהיית הגשמים. החדשות הפחות טובות הן שהתכנון מוטה טבע הגיע לשכונת נחל עדה החדשה בשלב מאוחר יחסית, וסל הכלים כבר היה מוגבל, אך דמיינו שכונה או עיר המתוכננת בהתחשבות מלאה במשאב המים הכל כך נדיר ויקר ערך הזורם בתוכה, בה השלד העירוני מותאם ומכוון אל הנחל והנחל המתפתל שהופך להיות חלק מהמרקם הירוק העירוני. ללא חסימות, ללא כבישים, מעודד הליכתיות בשל הטופוגרפיה הנוחה לצידו ומאפשר לתושבי העיר לחוות את הטבע במלוא עוצמתו.
לאחרונה, מקודם נושא המים דרך פרק השטחים הפתוחים במסגרת התכנית האסטרטגית 2040, מסמך מדיניות העוסק בראייה מתכללת של הסביבה הנחלית בראייה אגנית, כשהמטרה היא לבסס שינוי תודעתי בגישה כלפי הנחלים. מעמד הנחלים כיום מזכיר במידה את החופים בשנות ה-80: מעין חצר אחורית הרחוקה מלממש את הפוטנציאל הסביבתי תכנוני-חברתי-כלכלי. אם במהלך שנות ה-90 חל שינוי בתפיסת החופים, אנחנו מצפים שיהיה שינוי בגישה גם כלפי מערכת הנחלים, על מרכיביה השונים. החודשים האחרונים התאפיינו באירועים אקלימיים וסביבתיים יוצאי דופן - החל מדו"ח מצב המערכות האקולוגיות בישראל, דרך דו"ח מבקר המדינה על מוכנות המדינה למשבר האקלים ועד ועידת האקלים העולמי בגלזגו. זה הזמן להשיב להם חיים לנחלים בישראל ולשקם אותם, למען הדור הזה והבאים אחריו.
יעל המרמן-סולר היא אדריכלית ומתכננת ערים ואזורים בחברה להגנת הטבע.
דנה אלשטיין היא רכזת תכנון נחלים בחברה להגנת הטבע.