בית המשפט המחוזי בחיפה פסק אתמול (חמישי) כי עיריית חדרה תפצה קבלן מקומי בסך של מיליון שקלים, רובם ככולם בשל הודעת דוברות שהוציאה לפני שבע שנים.
הרקע להודעת הדוברות היתה תלונה שהגישה העירייה במשטרה בהוראת ראש העיר תת-אלוף (מיל.) צביקה גנדלמן ומנכ"ל העירייה תת-אלוף (מיל.) יעקב זיגדון, שעוסקת בחשד לקבלת דבר במרמה, נוכח חשבונות שהגישה לה חברתו של הקבלן רמי חסון בסכום של כ-21 מיליון שקלים בגין עבודותיה, והחשד כי החשבונות מנופחים.
החברה, שזכתה במכרז העירייה בעת שחיים אביטן כיהן כראש העיר, ביצעה עבודות בינוי ושיפוץ של מוסדות חינוך ומבני ציבור ברחבי העיר חדרה. באוקטובר 2013 נבחר צביקה גנדלמן ומיד אחר כך נלקחו מהחברה פרויקטים. בפברואר 2014 תבעה החברה את העירייה על סך של 21,123,272 שקלים, שלטענתה הגיעו לה ולא שולמו.
התיק נשוא התלונה למשטרה נסגר הרבה קודם לכן, תשעה חודשים לאחר שהוגשה, מחוסר אשמה פלילית, לאחר שהחשד לקבלת דבר במרמה הופרך. אבל, לא התלונה הייתה הבעיה שבבסיס התביעה. השופט חננאל שרעבי שדן בתביעה של חסון וחברתו כנגד עיריית חדרה והעומד בראשה, אף קבע שהתלונה הוגשה בתום לב וממניעים סבירים, ללא כוונת זדון או התרשלות.
חסון והחברה שלו תבעו את גנדלמן והעירייה בגין ההודעה לעיתונות שפורסמה עם הגשת התלונה במשטרה ושכותרתה בכתב גדול היא: "עיריית חדרה הגישה תלונה במשטרה נגד הקבלן רמי חסון - חשד לחריגות קיצוניות בבקשות התשלום מצידו ובכוונה תחילה". הם טענו כי נגרם להם נזק של 17,336,000 שקלים, והעמידו את תביעת לשון הרע שלהם על סך 10 מיליון שקלים. הם בחרו שלא לתבוע את גורמי התקשורת שפרסמו ידיעות בהסתמך על הודעת דוברות העירייה.
השופט שסקר את השתלשלות העניינים ובחן מילה במילה את הודעת הדוברות על התלונה שהוגשה במשטרה, מצא בשניים מחלקיה את "התוכן הלא מדויק שלא שיקף המציאות, אפילו בבחינת 'אמת לשעתה'" וכי "במקרה דנן קיימת חזקת חוסר תום לב בפרסום", שלא נסתרה על ידי העירייה. אגב, הדובר עזב את העירייה זה מכבר.
עמדתו של גנדלמן היתה כי מחלקת הדוברות של העירייה היא האמונה על הפרסומים מטעם העירייה וטען כי היא בעלת שיקול הדעת בתחום התקשורתי, והיא פרסמה את הודעתה הנדונה. הוא הודה כי היה מודע לתוכן ההודעה לתקשורת טרם פרסומה, אך טען כי הוא לא יזם או ניסח או הורה לדוברות העירייה כיצד לנסח או לפרסם ההודעה האמורה; הוא סבר כי ההודעה היתה מוצדקת, שהיה מדובר בחשד לקבלת כספי ציבור בהיקפים עצומים בדרכי רמיה ובנסיבות אלה ראוי היה כי ציבור תושבי חדרה ידע על הגשת התלונה. קל וחומר כשהקבלן בעצמו "דאג" שנושא החוב הלכאורי של עשרות מיליוני השקלים יהיה נחלת הכלל ופרסם בעצמו בתקשורת ובפייסבוק את דבר הגשת התביעה הכספית נגד העירייה. הוא הלין כי בחלק מהפרסומים הקבלן כינה אותו "שקרן"; "מושחת"; "מתחבא מאחורי הסינר", ואף הבטיח להילחם בו עד תום.
הוא טען שהפרסום לא היה בהוראתו או במטרה לפגוע. יחד עם זאת הוא היה מודע לו מראש. דבריו שצוטטו בפרסום האמור נועדו לחדד את הצורך ולהצדיק ההחלטה להגיש את התלונה, שמניעיה מקצועיים בלבד.
לשיטתו, בכל מקרה, הדברים שבפרסום, לרבות הציטוט מפיו, תואמים את מהות התלונה שהוגשה; באשר לפרסומים באתרי תקשורת אחרים שבאו בעקבות פרסום הודעת הדוברות על הגשת התלונה, העירייה אינה אחראית לכתבות אלה ולא היתה שותפה להן לרבות הוא אישית, בכל דרך. העירייה אחראית רק להודעת הדוברות הרשמית שלה. הוא ציין כי נבחרי ציבור, כמותו, רשאים במסגרת תפקידם לקיים קשר עם הציבור, להתנהל בשקיפות, וזאת אף באמצעות אמצעי התקשורת.
בפתיחת פסק הדין הזכיר השופט שרעבי את מה שאף הוא סבור כי הינו ברור מאליו: מחלקת דוברות העירייה, היא חלק אינטגרלי מהעירייה. לכן ככל שיימצא כי הפרסום המדובר הוא בגדר "פרסום" העולה כדי "לשון הרע", תקום גם אחריותה של העירייה בעוולת לשון הרע. בהקשר זה הוא מפנה לתצהירו של גנדלמן, בו ציין הוא כי העירייה אחראית לפרסומי הדוברות שלה, שהביאה בעקבותיה פרסומים בתקשורת המקומית והארצית.
השופט שרעבי נעתר לבקשת עיריית חדרה והכיר בחסינותו של גנדלמן כעובד ציבור, ולכן התביעה נגד ראש העיר עצמו נדחתה. הוא קבע כי החברה הקבלנית זכאית לפיצוי מהעירייה בגין הוצאת פרויקט עמל מידיה שלא כדין בסך של 150,000 שקלים וכי החברה ובעליה זכאים לפיצוי מהעירייה בגין פרסומי התלונה - סך של 850,000 ש"ח.
בנוסף למיליון השקלים לקבלן רמי חסון וחברתו בגין חלק התביעה שהתקבל, פסק השופט כי העירייה אף תישא בשכר טרחת באי כוח התובעים בסכום של 230,000 שקלים. חסון והחברה שלו יישאו בהוצאות המשפט של גנדלמן ושכר טרחת בא כוחו בסכום של 55,000 שקלים. ולבסוף, מכה נוספת הונחתה על עיריית חדרה: בית המשפט קבע שלא מגיע לה דבר מחברת הביטוח שלה, וזאת משום שהפוליסה של העירייה בחברת הביטוח הפניקס אינה מכסה הפרת הסכם פרסום הודעת דוברות שיש בה זדון.
"עסקינן בפסק דין ארוך מאוד, על כך אני מתנצל", חתם השופט חננאל שרעבי את החלטתו המתפרשת על פני 313 עמודים. "עסקינן בחמש עילות לא פשוטות, שכל אחת מהן היתה יכולה להוות עילה בפני עצמה לכתב תביעה מורכב, שצורפו להן יחדיו בכתב תביעה אחת, 12 ישיבות בית משפט מתוכן 10 ישיבות הוכחות ומעל 1,300 עמודי פרוטוקול".
עו"ד אילן בומבך מסר בתגובה, "לאחר שזכינו בפסק דין קודם בסך של כ-13.5 מיליון שקלים בגין התנהלותם החמורה של עיריית חדרה וראש העיר כלפי רמי חסון, מציב ביהמ"ש המחוזי רף חדש לפיצוי בגין תביעת דיבה על הודעת דוברות שקרית שמוציאה עירייה ביודעין. זה הסכום הגבוה ביותר שנפסק בארץ על תביעת דיבה. ביהמ"ש מציב כאן תג מחיר משמעותי לשמו הטוב של אדם וראוי שפסיקה זו תאומץ על ידי כלל השופטים.
עיריית חדרה מסרה בתגובה כי "מדובר בתביעה שהוגשה על סך של כ-10 מיליון שקלים כאשר בית המשפט דחה את מרביתה ולמעשה דחה 90% ממנה. בית המשפט גם דחה את התביעה האישית נגד ראש העיר וחייב את התובעת ב- 50,000 שקלים הוצאות למר גנדלמן. בית המשפט דחה את מרבית עילות התביעה, 5 במספר וקיבל חלקית רק שתיים מהן. על אף כל האמור חיוב העיריה בסכום של למעלה ממליון שקלים, שהם כספי ציבור, מחייב לימוד ובדיקה מעמיקים של פסק הדין והעירייה שוקלת לערער על פסק הדין.