לפני כשבועיים ערך ערוץ 13, "רשת", משדר התרמה חשוב לעמותת "מסוגלים" - צורך שעה חיוני להקמת בתים שיסייעו בטיפול פרטני בילדים אוטיסטים בתפקוד נמוך . קדם לאירוע ערב מרגש בו התבקשתי לשאת דברים (הן כרופא פסיכיאטר מומחה-מטפל והן כאב) בפני קהל אלף משפחות העמותה. הנואם אחרי היה הסופר הנערץ והנקרא ביותר בקהילה החרדית, הרב חיים ולדר.
דקות לפני העלייה לשידור ב"רשת" ניגש אלי אבי מימרן, אביו של איציק - אוטיסט בתפקוד נמוך ומייסד "מסוגלים" והתנצל: "ד"ר רבינוביץ, סליחה שלא ישודרו דבריך המרגשים באירוע, בשידור היום. החלטנו להורידם כי בסרט רואים את הרב חיים ולדר שישב על הבמה לידך ואנו לא רוצים שמעשיו יכתימו את העמותה". מילמלתי: "אבל הוא טוען לחפות גורפת ועלילת דם נגדו ועדיין לא הורשע בדין".
זה לא משנה. הקהילה החרדית אמרה את דברה. מי שחושב שמטאטאים שם מקרי אינוס והטרדה מינית על ידי בעלי סמכות ושררה טועה בענק. לפעמים גזר הדין שם הוא יותר סופני מכל בית משפט.
הוצאה מחוץ למחנה. חרם טוטלי. שריפת ספרים. כתם נצחי לאדם ומשפחתו.
נער הייתי וגם זקנתי ומעטים יודעים שלמרות שיצא לי שם של "הפסיכיאטר של המפורסמים בישראל", אני מטפל (במי שבוחר בי להיות רופאו) גם בקהילה החרדית: ליטאים וחסידים, גור, ויז'ניץ, בעל"ז, "עזרא למרפא" מיסודו של הרב אלימלך פירר, "עזר מציון", מאה שערים והעדה החרדית. נוח להם שאני מבין אידיש, מבין את אורח חייהם, יודע כמטפל להיכנס לראשם - אך לא שייך לעולמם. הם מכבדים אותי על מקצועיותי.
את חיים ולדר הכרתי אישית היטב לפני כחמש שנים. בנו הבכור והאהוב צביקי וולדר ז"ל חלה במחלת סרטן גרורתי, שעשתה שמות בגופו. הרופאים נתנו לו חודשי חיים ספורים לחיות, כשברקע שני בנים פעוטים ורעיה צעירה. אביו חיים הופנה אלי על ידי הרב פירר, לסעד פסיכולוגי וייעוץ ותמיכה למשפחה כיצד להתמודד עם אסונם בתקופה בה הקרקע נשמטת תחת רגליהם.
נדהמתי אז מתעצומות הנפש העילאיות של האב חיים והבן צביקי. בהמלצותיי הרפואיות טסו לארה"ב ואירופה, שם הבן עבר טיפולים חדשניים שהאריכו את חייו בשלוש שנים. שלוש שנים שניצל במלוא תומם, באושר עצום, עם רעייתו ובניו. הוא היה צלול וברור עד יומו האחרון, עת ביקש לקרוא לי ולהודות לי על התמיכה והעזרה. "זו הפעם האחרונה שניפגש, אבל לנצח אזכור פועלך למעני", אמר בקול חלוש אך בוטח. כעבור שעות עצם עיניו לנצח. כל בני ברק נחסמה בהלוויה, עשרות רבות של אלפים. כל מכובדי הרבנים נשאו דברים. עין לא נשארה יבשה. זכיתי ללוות גבר צעיר נדיר, שמת בטרם עת, כשפיו וליבו שווים.
הסופר חיים ולדר הוציא מהדורת חמש עשרה של סיפרו המיתולוגי, רב המכר הענק שלו, "קוראים לי צביקי גרין", כשתמונתו של בנו צביקי ז"ל מודפסת על הכריכה. מדובר בספר שיצא לפני 24 שנים במהדורה הראשונה. אין בית חרדי שלא מחזיק בספר וכמעט ואין ילד שלא יודע לדקלם בעל פה חלקים נרחבים ממנו.
חיים ולדר היה מתגאה באוזני שספריו רלוונטיים לכל זמן ומגזר ולאו דווקא לחרדים. "אני כותב לילדים בגובה העיניים, בשפה שהם מבינים ומדבר על הדברים אותם כל ילד חווה". משך עשרות שנים כתב כשמונים ספרים, כולם מככבים ברבי המכר של עולם התרבות החרדי. הוא הפך אישיות נערצת ומוכרת בכל בית חרדי, מרצה ויועץ חינוכי מאד מבוקש. הוא היה אדם מאד חכם ומרשים, מאד כריזמתי, מנהיג וסוחף, משדר ערכיות, ערכים, כשטוב לב לכאורה הוא נר לרגליו.
כשקראתי את התחקיר החשוב של עיתון "הארץ" לפני חודש וחצי, מאת העיתונאים אהרון רבינוביץ (אין קשר משפחתי) ושירה אלק, בו הובאו עדויות אמיצות של שלוש נשים, הצטמררתי ונדדה שנתי. כקלינאי המתמחה בפסיכודינמיקה ישר קפץ לי המושג: ריאקשין פורמיישן (Reaction formation) - מנגנון הגנה בו דחפים אגרסיביים לא מקובלים מוסתרים ונשלטים על ידי נטייה מוגזמת הפוכה. הזאב בעור הכבש. אדם המשדר ערכיות, חמימות, אהבת הזולת, עדינות ורגישות יכול להפוך מדוקטור ג'קיל למיסטר הייד, טורף אכזר לנערות צעירות ונשים. הללו נשבות בקסמיו והוא עושה בהן כל רצונו.
קיוויתי בכל נפשי ומאודי שחיים ולדר צודק וזו עלילה שנרקמה נגדו ולא היו דברים מעולם. בשבוע האחרון כשפורסמו עשרים ושתיים עדויות נוראיות של נערות ונשים בפני בית הדין החרדי שהוקם כדי לבחון טענות ולדר, בראשות הרב שמואל אליהו, לא נותר לכאורה מקום לספק. עדויות מזעזעות על ניצול מיני מתמשך של קטינות שנשבו בידי טורף אכזר שמשמש להם דמות להערצה. לצערי הרב, בניגוד להמלצתי, חיים ולדר סירב להופיע בפני בית הדין ולקחת אחריות על מעשיו.
קטונתי מול כבוד הרב גרשון אדלשטיין, נשיא מועצת גדולי התורה של דגל התורה וממנהיגי הציבור החרדי-ליטאי, שהשווה את ההאשמות נגד ולדר ל"הלבנת פנים" ואף לרצח. "המלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק בעולם הבא". קטונתי גם מול הרב יהושע אייכנשטיין, ראש ישיבת יד אהרון בירושלים, שאמר ש"יש לומר לתלמידים שאנשים רעים הוציאו על ולדר שם רע ופרסמו בכל מקום את השם הרע, עד שגרמו לו להתבייש להראות פניו בחוץ וגרמו לו לחלות בנפשו, עד כדי שהרג את עצמו".
אני יכול להעיד במסגרת מומחיותי ויושרי המקצועי שחיים ולדר היה אדם חזק כצוק איתן, תמיד יציב בנפשו ומעולם לא נזקק לסעד פסיכיאטרי ו/או פסיכולוגי שלי או של קולגות שלי, גם בשעת משבר נוראה עת שכל את בנו אהובו.
כרופא וכאדם עצוב לי מאד היום, לשמוע על גופת האב חיים מוטלת על קבר בנו האהוב צביקי. טרגדיה שייקספירית. דמעות חונקות את גרוני. ועדיין, אם נכונות העדויות וההקלטות, עצוב לי יותר על הנערות והנשים שלנצח צילק וגזל את תמימותן לעד. כפסיכיאטר מומחה, יודע אני שקשה מאד להחלים מצלקות נפשיות של אינוס מתמשך על ידי אדם שנתת בו אמון טוטלי תוך הערצה עיוורת. הוא מעל באמונך ועשה בגופך כבשלו.
אולי כלי התקשורת החרדיים מצניעים את הסיפור, אך מידיעה ברורה: האדמה רועדת היום בקהילה החרדית - חברה, שיכולה לפרקים ללמד אותנו החילונים על "ואהבת לרעיך כמוך". אם אמת דיברו המתלוננות, לא נותר אלא להסכים עם דברי הרב אליהו: "חבל שלא לקח אחריות על מעשיו. היה יכול ללמד רבים דרך תשובה. חיי הנפגעות קודמים לחייו".
אולי כדאי שבעתיד מקרים כאלו בחברה החרדית יחקרו ישירות על ידי משטרת ישראל, ועל פי המלצת הפרקליטות יבואו לדיון בבית המשפט. אני מאמין שיש שופטים בירושלים ורק שם יכולים להתברר העובדות ולעשות צדק.
הכותב הוא פסיכיאטר