כאשר התעוררתי הבוקר חיפשתי אותן! את ההודעות ממוסי רז, יריב אופנהיימר, מיכל רוזין ויוראי להב הרצנו (יו"ר ועדת האתיקה המיועד של הכנסת שהפך במקרה זה גם לחוקר, גם לשופט וגם למוציא לפועל) ולשאר חבריהם בשמאל שמיהרו לתקוף את "איתמר השולף" ולדרוש לקחת ממני את האקדח שניתן לי כדי להגן על חיי.
את אותה שדרנית ותיקה ומוכרת שהושיבה אותי באולפן כילד נזוף ולא הפסיקה לצדד במוחמד עיסא שלדבריה הוא "בסה"כ מאבטח" ו "מה אתה רוצה מאנשי אבטחה שרוצים לשמור על סדר בחניה", את אותם עיתונאים שסיקרו את האירוע ומיהרו לתקוף ולהזדהות עם השנים מעיסאוויה ומזרח ירושלים מבלי לעשות את המינימום הנדרש: לבדוק את חשבונות הפייסבוק של אותם בריונים ואם היו עושים כך היו מגלים כי אחד מאותם "מאבטחים" הוא תומך חמאס מובהק שכותב פוסטים בשבח רצח חיילים ואילו השני, הדומיננטי יותר, מוחמד עיסא שהתקרבן בכל ערוץ ואולפן אפשרי, הוא לא פחות מאשר אסיר ביטחוני משוחרר שריצה שני עונשי מאסר אחד מהם על זריקת אבנים כלפי חיילים ושוטרים! פשוט לא יאמן.
אמנם יש לציין כי היו גם חריגים בתקשורת שהתייחסו בספקנות לגרסת הבדים שהשנים סיפקו, ולא מעט גם מהברנזה שהאמינו שאם חבר הכנסת הכי מאוים בישראל מוציא את נזקו אז באמת הגיעו מים עד נפש, אולם לצערי חלק גדול מהמיינסטרים התקשורתי לא רצה לבלבל את עצמו עם עובדות שהתגלו על אותם מאבטחים ורק כעת כאשר ברור כי מדובר באחד שריצה מאסר על רקע ביטחוני פסקה המתקפה ובתקשורת מתחברים סוף סוף להמוני האזרחים שאני פוגש ברחוב שמחבקים ומזדהים ואומרים: כל הכבוד! אתה דוגמא לכל חיילי צה"ל, שוטרי ישראל ואזרחי ישראל שלא יפחדו להגן על עצמם בעת סכנת חיים.
הנתונים הללו שהתגלו ביומיים האחרונים על אותם "מאבטחים", לא רק שפוגעים קשות באמינות גרסתם אלא מציבים זרקור לא נעים על בעלת הבית בגני התערוכה בתל אביב (היא עריית תל אביב) ועל הרשויות במדינת ישראל. כיצד ייתכן שאנשי אבטחה (או סדרני עבודה בגרסה השניה) במקום שמארח ראשי ממשלה, שרים, חברי כנסת ואנשי ציבור הם שני תומכי חמאס שאחד מהם הוא אסיר ביטחוני? מדוע איש לא בודק את עברם הפלילי של העובדים (עיסא סיים לרצות את מאסרו האחרון לקראת סוף שנת 2019) ושאלה עקרונית וכללית, מה קורה עם כל חברות האבטחה במדינת ישראל - מי מפקח, מי משגיח, והאם יש מי שבודק את השומרים.
גם משטרת ישראל לא יוצאת טוב מהאירוע, אמנם לכאורה עדין המשטרה לא פעלה והחקירה לא נכנסה להילוך גבוה אבל זו בדיוק הטענה, הרי השוטרים שהגיעו למקום והבחינו שהשנים נמלטו ואיתרו אותם רק כעבור עשרים דקות במשרד המנהל ידעו כבר את זהות השניים, במסוף המשטרתי מצויינת העובדה שלפחות אחד מהם הוא אסיר ביטחוני משוחרר, מדוע לא נדלקה נורה אדומה? מדוע הוחלט שלא לעצור אותם ואפילו לא לעכב אותם לחקירה? מדוע לא נגבתה עדות באזהרה ומדוע השוטרים לא פעלו כמו שהיו פועלים אם לדוגמא המתלוננת הייתה עידית סילמן או חבר כנסת אחר מהקואליציה.
נדמה לי שהתשובה לכל השאלות הללו ברורה: עצם העובדה שמדובר בי, עצם העובדה שאני על הכוונת של לא מעט בתקשורת הישראלית שפשוט מחכים "למצוא עלי משהו", עצם העובדה שהמוני אנשים תומכים בדרך אותה אני מוביל ויש מי שמבקש לסתום לי את הפה, היא היא התשובה לכל השאלות הנ"ל.
אמנם, אותי כל זה לא ירתיע ואמשיך לפעול למען עם ישראל וארץ ישראל, אמשיך להגיע לאירועים ואם צריך להגן על עצמי בשעת סכנת חיים, אולם האירוע בגני התערוכה צריך להוביל את התקשורת ועיריית תל אביב לבדוק את עצמן, לברר כיצד חמקה העובדה מהתקשורת שמדובר בשני תומכי חמאס וכיצד חמקה מהמעסיקים שהמינימום הנדרש לפני שאתה מעסיק אדם באבטחה (או אפילו סדרן עבודה) היא לברר עברו הפלילי ודאי במקום שבו כל הצמרת הישראלית מגיעה לנאום ואותם מאבטחים/סדרנים מוצאים את עצמם במרחק כדור אקדח מהבמה.
איתמר בן גביר הוא ח"כ מטעם מפלגת עוצמה יהודית