בשבוע שעבר ראש הממשלה בנט הוציא הודעה נחרצת שהוא יקדם תו ירוק בקניונים, במטרה לשמור על הקונים וגם לעודד חיסונים. לכולם היה ברור שזה מהלך קשה עד בלתי אפשרי, ומרגע זה החלה פארסה שלא נגמרה עד היום להחלת המהלך, כשכל יום הממשלה הולכת ומסתבכת עם עצמה.
הבעיה המרכזית היא שבקניונים ישנן חנויות חיוניות כמו בנקים, דואר ומרכולים, שאין אפשרות למדינה להתנות כניסה אליהן. בעקבות זאת החליטו השרים על רעיון משונה חדש - נסמן את המבקרים בקניונים בצמידים שצבעם ישתנה באופן יומיומי, וכך נוכל לזהות את המחוסנים והלא מחוסנים. מי יאכוף את הדרישה? לא ניתנה תשובה. מי יחלק את הצמידים? גם על זה לא התקבלה החלטה סדורה. וזה עוד לפני הבעיות החברתיות והמשפטיות שמהלך כזה יוצר.
מנהלי הקניונים סרבו לסמן מבקרים וכל המתווה נתקל בביקורת ציבורית קשה מאוד. בנוסף, שרת הכלכלה אורנה ברביבאי ויושב ראש ועדת חוקה ח"כ גלעד קריב סירבו לשתף פעולה עם סימון המבקרים - וכך ההצעה נפלה, אך התו הירוק נשאר. כמובן שללא סימון הנכנסים אין למהלך שום משמעות, כיוון שהלא מחוסנים יכולים להגיד שהם נכנסים לחנות חיונית ואף אחד לא יעקוב אחריהם.
כך הגענו לערב לפני התחלת המתווה כשהשרים טרם אישרו אותו. אמש נערך דיון, כשראש הממשלה ושר הבריאות הורביץ מבקשים להחיל את התו הירוק על קניונים ואילו שרת הכלכלה ברביבאי ושר האוצר ליברמן מבקשים לרכך את המתווה לתו סגול מחמיר - כלומר מגבלת קונים לפי מטר מרובע. לפי שעה, המתווה המסתמן הוא תו סגול בחנויות ותו ירוק במתחמי האוכל, אולם גם למתכון הזה יש בעיות אכיפה רבות. גורם שנכח בדיון הסביר שככל הנראה המהלך כולו יבוטל או לכל הפחות יידחה.
זה היה שבוע של התעסקות מיותרת בטפל ובשולי. האפקטיביות של תו ירוק דווקא בקניונים אינה חד משמעית, והוא, כאמור, מייצר הרבה בעיות כלכליות, חברתיות ומשפטיות. בסדר העדיפויות עקום במיוחד הממשלה התעסקה במהלך שהיה נראה אבוד מלכתחילה, במקום לעסוק במהלכים חושבים יותר, שגם יהיו אפקטיביים יותר וגם לא מייצרים כל כך הרבה בעיות, בין היתר: העמקת החיסונים בבתי הספר לילדי היסודי וחטיבות הביניים, בדיקה מעמיקה של הדיווחים על אי סדרים במתווה כיתה ירוקה בין משרד החינוך ומשרד הבריאות וכתב אישום או פתיחת חקירה כלפי מאומתים או חשודים המסרבים לשתף פעולה עם החקירה האפידמיולוגית או יוצאים מבידוד ללא אישור.
הסיבות להתעסקות הקטנונית של הממשלה מגוונות, אך מעידות על רפיסות של השרים וראש הממשלה. כך לדוגמה, ניידות החיסונים בבתי הספר הוכיחו את עצמן כיעילות והעלו את אחוזי ההתחסנות בעשרות אחוזים, אך כל עוד שרת החינוך שאשא ביטון לא מגבה אותם בכל הכוח - זה לא יביא לתועלת המקסימלית. ובנט, מעדיף להילחם במלחמות קטנות יותר ויעילות פחות כדי להראות שהוא חזק מול הקורונה, אך גם בזה הוא נכשל.
בנט, שהפך לפתע לצד הניצי של הממשלה ומבקש להגביל כמה שניתן, מוצא עצמו לבד מול השרים שלו. הורביץ הפכפך מאוד ודעתו משתנה לעיתים קרובות עם דעת הקהל, כך שראש הממשלה לא יכול לסמוך עליו שיגבה אותו. השבוע הזה החזיר אותי לנאום של בנט נגד בכירי משרד הבריאות באו"ם, כאשר גם אז בחר להילחם את המלחמה הלא נכונה, וגם אז הפסיד.