אין מה לפחד, בואו נתאחד

לא באתי להלל את ראש הממשלה. גם לא "לקבור" אותו. באתי לדבר בשמה של ממשלת אחדות. הציבור לא נבעט ימינה, בטח לא שמאלה. הוא עומד ממש באותו המקום. תוצאות הבחירות לא צריכות לבלבל אף אחד. רובו המכריע של הציבור נע ונד בין הקטבים אך רוב הזמן שומר על מקום טוב באמצע. וטוב שכך. המכנה המשותף לקיצוניים שבשמאל ולשוליים שבימין זו מדינה דו לאומית נטולת רוב יהודי שהם יביאו עלינו, כל צד בדרכו שלו.

שרון של כהונה שנייה עשוי להתגלות כבשורה טובה, אם רק יפעל מהראש ולא מהבטן. אז נכון שככה האמנו גם כאשר הקים את ממשלת האחדות לפני כשנתיים אך גם אם קיים צ'אנס של אחד למאה – לאף אחד אין את הזכות לוותר עליו. בטח לא למפלגת העבודה. אם מפלגה חפצת חיים היא – עליה להראות נכונות לממשלת אחדות, בתנאים ובתכתיבים מוסכמים מראש.

עמרם מצנע ראוי לכל הכבוד וההערכה על כך שהיה המתמודד הראשון של מפלגת העבודה שהלך על "טיקט" הפוך מהליכוד – המסר שלו להחזרת הביטחון האישי היה חד משמעי: יציאה מהשטחים בהסכם או הפרדה חד צדדית. עתה משהפסיד, עליו להבין שעם שיר חדש בלב נקום כולנו כשתפנה ממשלת ישראל את מתנחלי עזה באופן חד צדדי, תוך פרק זמן שיקבע מראש. שתוקם גדר הפרדה ביטחונית. לא שתשב מפלגת העבודה באופוזיציה ותבנה את עצמה מחדש. אם שרון מוכן לקווי יסוד של מתווה בוש, ועוד לא הוכח אחרת, האחריות הלאומית של מצנע מחייבת. כולנו יושבי האוהל הזה שנקרא מדינת ישראל ואם כבר יש על מה להלין – אז שישתינו "בעבודה" מבפנים החוצה ולא מבחוץ פנימה.

אם תוך שנה לא נפנה את רצועת עזה ממתנחלים – מפלגת העבודה תפרוש מהממשלה. הוא גם הדין אם ה"כן" למתווה בוש איננו אלא מס שפתיים שמשלם שרון לאמריקאיים. אבל לומר מראש לא לאחדות, מבלי להשאיר פתח של תקווה?!

אינני מסכים לכך שמפלגת העבודה הפכה למפלגה בסדר גודל של שינוי, עונש על שנתיים וחצי של ישיבה בממשלת אחדות. אם אלה היו פני הדברים הרי שמפלגת מר"צ אמורה הייתה להיות הזוכה הגדולה של מערכת הבחירות. וגם אם כן, החיים בארץ הזה חשובים יותר מהקריירה של חברי מפלגת העבודה.
איזה מין היגיון יש בדרישה לתת לימין פורקן ליצריו המסוכנים בשביל שישתכנעו רבים יותר באמיתות השמאל. אם קיים סיכוי שזה יעלה בחייו של מישהו מבני ביתי, מחבריי, ממכריי או מאני עצמי, אינני מוכן להשתתף בניסוי.

שמעון פרס, מהאבות המייסדים של המדינה, חתן פרס נובל לשלום, מהאהודים והמכובדים שבמדינאי העולם, הוא נכס צאן ברזל של כל ממשלה בישראל. זו תהיה טעות פטאלית לוותר על שירותיו בממשלה הבאה. אז נכון שהוא היה האליבי של שרון לשנתיים של חידלון אבל למי יש את הלוקסוס לוותר על הזדמנות נוספת. את "הגם אתה נגדי ברוטוס" שואלים את מפלגת העבודה מיליוני אזרחי ישראל. לא שואל אותה אריאל שרון.