החלטת הממשלה שהתקבלה לבטל את חלופת רמת דוד כשדה תעופה משלים לנתב"ג, עוד לפני שיש חלופה אחרת, היא טעות קשה.
נתב"ג קרוב מאוד למיצוי קיבולת תעבורת הנוסעים בו. כבר בשיא העונה בשנת 2019 בוטלו טיסות בשל עומס, ולמרות ירידה קלה בשיעור הנוסעים בשנים האחרונות עקב הקורונה, הצפי הוא להתאוששות מהירה ול"פקקים" בשמים. דרישות הקורונה (מתחמי בדיקות וכו') מגבירות את העומס והצפי הוא שכבר בקיץ הקרוב טיסות ידחו בשל העומסים בטרמינל. המשמעות המיידית של פקקים בשמים היא עליית מחירים. פחות חברות יטוסו לכאן, מטוסים יצטרכו לחכות יותר זמן באוויר עד לפינוי "סלוט" לנחיתה, והעלות העודפת תושת על הנוסעים.
מקסימום הקיבולת של נתב"ג בתשתיות הקיימות היום עומדת היום על 25 מיליון נוסעים בשנה. אנחנו קרובים מאוד למספר הזה. יש אמנם תכניות פיתוח שיאפשרו בתוך חמש שנים להגדיל את הקיבולת בנתב"ג לארבעים מליון נוסעים בשנה (הן בניהול טוב יותר של השמים באמצעות הקמת יחידת בקרה אווירית חדשה, והן בהגדלת התשתיות על הקרקע באמצעות הקמת טרמינל חדש וזרוע נוספת), אבל זה יהיה אסון לישובי עוטף נתב"ג שכבר היום סובלים מאוד מהיקף ההמראות והנחיתות שעוברים להם מעל הראש. מה גם שבמציאות הגיאופוליטית של ישראל יש מידה רבה של חוסר אחריות בהתבססות על שדה אחד בלבד ללא חלופות.
שדה תעופה לוקח שנים לתכנן ולבנות. גם אם תתקבל מחר בבוקר חלופה אחרת יקח לפחות עשר שנים עד שהמטוס הראשון ינחת בו.
כבר עשרים וארבע שנים (מאז 1997) מדברים בישראל על הצורך בהקמת שדה משלים. עשרים ואחת (!) חלופות נבחנו לאורך השנים בצורה מקצועית והתבררו כבלתי ישימות. צריך להבין שהאתגר הגדול בהקמת שדה תעופה אינו על הקרקע אלא בתשתית האווירית המורכבת של ישראל, שמשמשת ברובה את מערכת הביטחון ומשיקה למרחבים אוויריים מורכבים של מדינות שכנות שהיחסים איתם לא פשוטים.
עד כה נמצאו שני אתרים אפשריים. האחד בנבטים בדרום והשני ברמת דוד. חלופת נבטים נתקלת בהתנגדות עזה של מערכת הביטחון, שמטעמים מובנים אני לא יכול לפרט אודותיהם. גם מבחינה אזרחית זו חלופה לא פשוטה שמחייבת תעבורה של מטוסים רבים במסדרון צר ממרכז הארץ לדרום דרך הגבול המזרחי. הסיבוב הזה מאריך את זמן הטיסה ומייקר את מחירה לצרכן. נבטים גם רחוקה גיאוגרפית מאזורי הביקוש לטיסות בישראל ותאריך את משך הנסיעה מהשדה ואליו. ראשי הרשויות בדרום מבינים את פוטנציאל הצמיחה הכלכלי שהשדה יביא לאזור ונאבקים שנים להקמתו בצדק רב, אולם עד כה ללא הצלחה. כאמור, החלופה הזו נתקלת בקשיים אובייקטיבים לא מבוטלים. למיטב ידיעתי גם הממשלה הזו שותפה לעמדה הזו והורידה מהפרק את השדה בנבטים.
חלופת רמת דוד, לעומת זאת, אופטימלית הן במימד האוויר (כניסה קצרה ונוחה) והן במימד הקרקעי. באזור הצפון יש פוטנציאל של שני מיליון נוסעים ששדה כזה יהיה יותר קרוב להם מנתב"ג וישמש אותם. הפגיעה שהשדה מייצר לסביבה היא מזערית (כבר היום יושבת במקום טייסת צבאית והשימוש האזרחי לא משנה בצורה דרמטית את מפת השימושים בו) והוא תוכנן כך שהפעילות החקלאית בסביבתו תוכל להימשך ללא הפרעה. השדה טומן בחובו פוטנציאל כלכלי אדיר לאזור שכן הוא מביא איתו כעשרת אלפים מקומות עבודה ליוצאי צבא, מה שיתן דחיפה כלכלית ודמוגרפית גדולה לאזור הצפון. ההתנגדות של ראשי הרשויות הסמוכות היא דוגמא קלאסית של NIMBY. ראשי הרשויות הרחוקות יותר בצפון מבינים את תרומתו הצפויה של השדה לאזור ודווקא תומכים בהקמתו, אלא שתמיכתם שקטה יותר מרעש המתנגדים. סקרי דעת קהל מלמדים שמרבית תושבי האזור תומכים בהקמת השדה ברמת דוד. ההתנגדות היחידה היא של עמק יזרעאל, טבעון ורמת ישי. נמבי קלאסי.
בשנתיים האחרונות בחן המל"ל שוב את הנושא ביסודיות ומסקנותיו תואמות את מסקנות הצוותים המקצועיים בעבר, ומצביעות על רמת דוד כחלופה הטובה ביותר, ולמעשה גם כחלופה היחידה האפשרית.
בפועל, קודמו בשנים האחרונות שתי החלופות במקביל, מתוך הבנה שעד שתתקבל ההחלטה הסופית יש לקדם את הליכי התכנון כדי לחסוך זמן. יש בזה חוסר היגיון מסויים, אבל זה עדיף מלא לקדם שום חלופה.
כך או כך, חייב להיות מוסכם ששדה נוסף בשנים הקרובות הוא חיוני לקיומה של תעופה אזרחית מסחרית סדירה מישראל ואליה במחירים שפויים.
אני לא נגד לבחון חלופות נוספות (למרות שהנושא נבחן כבר על ידי הגורמים המקצועיים שוב ושוב לאורך השנים, והללו העלו חרס בידם), אבל כל עוד לא נמצאה חלופה אפשרית אחרת לא נכון לפזר את צוותי העבודה הקיימים ולהפסיק את התכנון. ביטול התכנון והורדתו מהשולחן עלול להביא לתכנון פרויקטים סותרים אחרים במרחב, מה שיהפוך את חלופת רמת דוד ללא זמינה סופית.
צריך לומר את האמת, החלטת הממשלה היום התקבלה לא בשל שיקולים מקצועיים אלא בשל מחויבות פוליטית להסכמים הקואליציוניים שבמסגרתם דרש ח"כ רם בן ברק, תושב עמק יזרעאל בעצמו, את ביטולה של חלופת רמת דוד, במנותק מקיומה או העדרה של חלופה אחרת. וזה גובל בחוסר אחריות.
שרת התחבורה הנוכחית תתחיל עכשיו מחדש את הליך הבחינה בצוות שהיא תקים, התהליך הזה יקח שנים (וממש לא תשעה חודשים כמו שנכתב בהחלטת הממשלה), השר שיבוא בעקבותיה יבטל את החלטתה ויתחיל מחדש, וכך גם זה שיבוא אחריו, וחוזר חלילה. ומדינת ישראל תישאר ללא שדה משלים. את המחיר נשלם כולנו.
ח"כ בצלאל סמוטריץ' שימש בעבר שר התחבורה