מה היית אומר לחבר, אילו היה מציע לך לבלות ערב במועדון חשפנות? ואיך אתה מרגיש בקשר להזמנת חשפנית למסיבת רווקים? בשנים האחרונות מסרבים כבר יותר ויותר גברים ל"בילויים" כמו יציאה למועדון חשפנות, או הזמנת חשפנית למסיבת רווקים, ויותר ויותר נשים יצהירו שאין סיכוי שייצאו עם גברים שמעורבים בפעילויות האלה. אבל מה באשר לגברים שמשלמים לנשים באינטרנט כדי להתפשט מול המצלמה ולבצע פעילות מינית? האם כגבר אתה מתנגד גם לכך? והאם כאשה יש לך בכלל מושג אם בן הזוג שלך מעורב בסצינה הווירטואלית הפורחת הזאת?
בימים אלה אפשר למצוא בכל מקום בתקשורת כתבות מחמיאות ומפרגנות על אתר Onlyfans. הפעילות בו מוצגת כדרך מהירה לעשות הרבה כסף, ומובאות "עדויות" על המוני נשים שהתגוררו בדירות מתפרקות ולא הצליחו לגמור את החודש, והנה היום, בזכות מממניהן ברשת, הן חיות בדירות פאר וללא דאגות כלכליות. Onlyfans היא רשת חברתית בת חמש שנים, שמציעה למשתמשיה לספק תוכן ל"מעריצים", המשלמים דמי הרשמה, ולהיענות תמורת תשלום לבקשותיהם המיוחדות. הרשת לא מגבילה סרטוני וידאו בעלי אופי מיני או פורנוגרפי, כך שזה רובו המכריע של ה"תוכן" המוצע בו. התקשורת הישראלית, המפגינה בדרך כלל ביקורתיות בכל הנוגע לתעשיית המין, מפרסמת שוב ושוב כתבות אוהדות, נטולות ביקורת או אפילו תחקיר מינימלי על ה"תעשייה" הפורחת הזאת ובפרט על האתר הספציפי.
כך, מי שיחפשו בגוגל "אונליפאנס" בעברית, יגלו שמדובר בפלטפורמה, שהסלבריטאיות מרוויחות בה מאות-אלפי דולרים בחודש, וגם נשים צעירות ואלמוניות, ללא כל רקע או הכשרה, יכולות להגיע לרווחים מופלגים בתוך זמן קצר מאוד. הקוראים בישראל כבר נחשפו לכתבות כמו זה על המיילדת שפתחה חשבון ב-OnlyFans ומרוויחה מעל 70,000$ בחודש, על ההומלסית-לשעבר ש"מרוויחה סכומים שרובנו יכולים רק לחלום עליהם" ועל הצעירה הישראלית ממשפחה פשוטה, שחיה "באחת הדירות המפוארות ביותר שהכתבת ראתה מימיה". כמובן שלא רק בישראל מתפרסמות כתבות מהסוג הזה. גם באנגלית תמצאו סיפורים על סטודנטית שלא הצליחה לגמור את החודש, פתחה חשבון ב-OnlyFans ועכשיו יש לה בית בבעלותה, אותו היא נוטשת מפעם לפעם לצרכי נופש יוקרתי באוסטרליה ובבאלי. לא נופתע אם אלפי נערות שרפרפו בכתבות הללו מיהרו להירשם לאתר, כדי לזכות בדירות הפאר, באורח החיים הפזרני ובעושר האגדי.
המציאות זוהרת הרבה פחות. בכתבה שפירסמה החוקרת, העיתונאית והאקטיביסטית הבריטית, ג'ולי בינדל, בעיתון THE SPECTATOR שכותרתה "Why is anyone still defending Onlyfans?", נחשף, כי המרוויחים היחידים מהאתר הם מי שכבר נהנים מפופולריות משמעותית, כמו מפורסמים בקנה מידה עולמי ומשפיענים ברשתות החברתיות. הרווח הממוצע לחשבון באתר הוא 180$ בחודש והרווח החודשי מרוב החשבונות לא עולה על 120$. בעבור הסכום הזה, אמורות בעלות החשבונות לצלם ולפרסם תמונות איכותיות וחושפניות שלהן, להיות בקשר שוטף עם מנוייהן ולפרסם בחשבונותיהן תוך סיכון תמידי שהתמונות ידלפו לאתרי הפורנו ולפלטפורמות ציבוריות אחרות. לאתר משתלם אפוא ליצור מצג-שווא של הזדמנות להתעשר. גם שיטת הפירמידה פועלת כאן: עבור כל אדם שבעל החשבון גייס לאתר, מקבל המגייס 5% מכל רווחיו של המפרסם החדש לאורך כל תקופת פעילותו. כך - הצלחת לגייס 1000 צעירות שכל אחת מרוויחה 145$ בחודש? סידרת לך הכנסה נאה.
הכתבות המפרגנות בתוספת הדיבור הקליל סביב הפעילות הזאת והסכומים המנופחים שנזרקים לחלל, מצליחים לטשטש את העובדה המכרעת שמדובר בחלק מתעשיית המין, ובהתאם עלול להיגרם נזק כבד מאוד למי שנכנסת למעגל הכאילו-מפתה הזה. אמנם באונלי-פאנס נמנעת האינטרקציה הפוגענית הקיימת בין החשפניות לבין בעלי המועדונים והמעסיקים המנצלים, ובנוסף, גורם המרחק הפיזי בין נותנת השירות לבין הלקוחות מייצר מראית-עין של ביטחון לעומת הופעת חשפנות במועדון. אך השורה התחתונה היא, שכאשר הגוף הופך לסחורה שניתן לכמת את חשיפתה בתשלום לשעה, וכאשר ביצוע אקט הנחשב משפיל יותר פירושו תשלום גבוה יותר מה"מעריצים", התוצאה היא שהגוף מתנתק אט-אט מהנפש, וההידרדרות מתחילה.
הדרך מחשפנות לזנות מהירה ביותר - כך עולה מדיווחים של נשים וגברים הפונים לקבלת סיוע מעמותת לא עומדות מנגד המסייעת לאוכלוסיות בזנות. בדיווחים נשמעים שוב ושוב סיפורים על התדרדרות שהתחילה במועדוני חשפנות או חשיפה מינית תמורת תשלום ברשת והסתיימה עמוק בתוך עולם הזנות.
ברגע שהרגל נכנסת בדלת של העולם הזה, בו גוף שווה כסף, ומיניות ואינטימיות עומדות למכירה - הנפש, פעמים רבות, חווה פגיעה עמוקה, ומשם קצרה מאוד הדרך למין תמורת תשלום בעולם ה"אמיתי". כמו החדרים האחוריים במועדוני החשפנות, גם כאן נערמות מדי יום הפנִיות האנונימיות "בפרטי", וכאשר נשים זקוקות לכסף, וגופן ממילא כבר חשוף לעיני כל, קשה מאוד לסרב להצעות שממשיכות לזרום.
לכן, כגברים, לפני שאתם פותחים חשבון באונלי-פנס, שאלו את עצמכם - האם בתעשייה הזאת אני רוצה לתמוך? גלו מודעוּת: כמו במועדון חשפנות, גם ההתפשטות מול המצלמה וקיום אקטים מיניים ברשת נעשים ברובם המכריע של המקרים כתוצאה ממצוקה, כספית או אחרת. הרי אותן נשים לא יסכימו להיחשף בפני גברים ולהצטלם באופן שמגרה אותם מינית, להנאתן בלבד ומבלי שיקבלו תשלום על כך.
כמו בתעשיית המין המוּכרת, גם כאן מדובר בנשים שזקוקות לכסף והיו מעדיפות שלא לחשוף את עצמן בפני גברים אנונימיים, וגם הפעילות ברשת, ממש כמו מקבילתה הכרוכה במפגש פיזי, היא בור המוביל להידרדרות למעגל הזנות - משם כבר קשה מאוד להיחלץ. זהו אינו שחרור ולא עצמאות כלכלית, זוהי תרמית פירמידה של ניצול מיני.
עו"ד אסנת חיטרון, היא מנהלת קשרי ממשל במטה למאבק בסחר בנשים ובזנות.
לובה פיין, היא אקטיביסטית פמיניסטית פעילה במאבק למיגור הזנות בישראל