היום לפני בדיוק 35 שנה נפל בשבי נווט חיל האוויר רון ארד מטייסת "פטישים", אחרי שמטוס הפאנטום F-4 שלו הופל מעל לבנון. רון ארד והטייס צנחו והגיעו אל הקרקע בשלום. צוות אוויר הצליח לחלץ את הטייס באמצעות מסוק תחת אש, כשהוא נתלה על מגלשי מסוק. אך את רון לא הצליחו להציל והוא נשבה בידי אנשי אמל, מיליציה לבנונית חמושה שבראשה עמד נביה ברי.
לאחר שנה קיבלה משפחת ארד מכתבים ותצלום של רון, שאישרו כי הוא בחיים ומוחזק בשבי על ידי מוסטפא דיראני. בשנת 1988 ניתק דיראני את הקשר שהיה לו עם אמל והקים ארגון חדש. לפי ההערכות בישראל, ארד הוחזק על ידי אנשי דיראני עד שנת 1989 ולאחר מכן נמסר לידי אנשי משמרות המהפכה האיראניים.
שנה לאחר נפילתו של ארד בשבי, התגייס עו"ד אורי סלונים למשימת איתורו לבקשתו של נשיא המדינה דאז חיים הרצוג. כעבור שנתיים הוא אף מונה ליועץ לענייני שבויים ונעדרים עבור שמונה שרי ביטחון, בהם יצחק רבין, משה ארנס, שמעון פרס, אהוד ברק, יצחק מרדכי, שאול מופז ופואד בן אליעזר. במסגרת תפקיד זה, שמילא בהתנדבות, ריכז את המאמצים סביב רון ארד.
"היום אני לא בתפקיד רשמי, אבל בעבר ולאורך השנים עסקתי גם במאמצים המודיעיניים וגם בשמירת הקשר עם המשפחה", מספר סלונים. "לאורך השנים הייתי בקשר אימו של רון, בתיה ז"ל, שמתה לצערנו ממחלה קשה במהלך החיפושים אחריו. כמובן הייתי בקשר עם תמי אשתו ויובל הבת, דודו וכל המשפחה שמלווה את הנושא מהיום שבו הוא צנח לשבי.
"זה נושא שאסור שיפסיק להעסיק את מדינת ישראל, ולא אותנו, עד שנדע באופן מוחלט וסופי ולא בהשערות ולא בסברות ולא בהערכות מודיעיניות, את גורלו. זו חובתה הבלתי מתפשרת של המדינה ששלחה אותם - המדינה ששלחה את בנינו ואת נכדינו. היא חייבת להשיב אותם. מבלי להתייחס לצד המעשי של זה. אני מתייחס לחובה הערכית והמוסרית של 'לא להפסיק עם זה'. אלו הם חיינו".
סלונים כתב ספר על סוגיית השבויים והנעדרים, "שליחות הלב", שצפוי לראות אור בחודש הקרוב בארצות הברית. "היום אני בעיקר מדבר על נושא הערך", הוא מסביר. "מושג שכנראה קצת קהה ודהה בחיינו, וחבל, ואני מקווה שישוב. הערך של השבת מי ששלחת. במקרה זה השבתו של רון. מדובר גם על נעדרים מקרבות אחרים ומלחמות אחרות. על אורון והדר שנמצאים בעזה".
הוא שב ומדגיש שאין הוא מדבר על "הצד המעשי" שבהחזרת השבויים. "אני הולך עם הערך. בעיניי הוא הדבר החשוב. זו חובתנו כמדינה, כחברה וכבודדים. לא להתווכח על זה ולא לדבר במושגים של מה שצריך ולא צריך. דעתי לא תנוח עד שנדע מה גורלו של רון, עד שנשיב אותו יחד עם כל אלו שלא שבו עד היום. כל שם של אחד מהם הוא בעיניי חשוב וגדול. דעתי לא תנוח עד שלא נשיב את כולם".
לאורך השנים התנהלו מאמצים מגוונים להחזרתו של ארד, גם של המדינה אך גם של אזרחים, בהם קצין המודיעין לשעבר ואיש העסקים יעקב נמרודי, שפנה לראשי מדינות והוציא מכיסו סכום כסף עצום כדי לאתר כל פיסת מידע אודותיו. באחד המאמצים הפקיד נמרודי ערבות של מיליון דולר תמורת מידע על ארד.
יו"ר ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת רם בן ברק, שמילא תפקידי מפתח במוסד בהם משנה וסגן לראש המוסד, אמר כי "המוסד לא חסך אף פעם במאמצים למצוא פרטים על רון ארד, כולל מבצעים שאינם פשוטים. חוסר היכולת להגיע לפרטים נוספים עליו כרגע זה במידה מסוימת פצע פתוח במודיעין הישראלי. עד היום אנחנו משקיעים מאמצים רבים ואני מקווה שיום אחד נדע גם יותר".
ענקת אות המערכה לתמי ארד
ביום חמישי התכנסו בחצרים אנשי הטייסת 69 לאירוע מורשת למלאות 35 שנים לנפילתו בשבי של רון ארד, ולהענקת אותות הלחימה ברצועת הביטחון. בטקס התכנסו חיילים ואנשי מילואים, בהם גם מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף (במיל') אביהו בן-נון, שפיקד על הטייסת.
במהלך הטקס הוקרא מכתב שכתבה אישתו של רון, תמי ארד. "שנים רבות האמנו שרון ישוב, ולפחות פעמיים האמונה נראתה ריאלית עד כדי כך שבתוך המשפחה התחלנו בהכנות לחזרתו", נכתב. "קשה להסביר במילים את האושר שהציף אותנו. האכזבות אחרי הציפיות היו מהגרועות שחוויתי. אני זוכרת, כאילו לא חלפו 35 שנים, את הקשר המיוחד והקרוב שהיה לו עם אימו ואחיו, את האהבה שהייתה לו כאב צעיר לתינוקת, אהבה שהאמנתי שהחזיקה וקרעה אותו באותה מידה. הגעגועים ליובל בלטו בכל מכתב שכתב".
כמו כן, מפקד חיל האוויר, אלוף עמיקם נורקין, העניק השבוע את אות המערכה בלבנון לתמי ארד. "אני גאה מאוד בקשר האמיץ והחזק שאנשי הטייסת מקיימים עם משפחתו של רון לאורך השנים ועם תמי בפרט. משפחת הפטישים מחבקת ומחזקת את משפחת ארד ומתחזקת מהם באופן הדדי", סיכם סא"ל ע'. "ביום הזה בחרנו להציב בחדר הצבה של הטייסת קולב ריק מציוד הנושא את שמו של רון ארד. רון הוא לוחם הטייסת שלא שב, ועד אשר לא נדע מה עלה בגורלו הקולב הריק ישאר כפצע הפתוח שנשאר בקרבינו ועדות שאנשי הטייסת מחכים לרון".