לאחר פרישתו של שטרן, אלו הם המועמדים המובילים במרוץ ליו"ר הסוכנות היהודית

אין אויבים גדולים יותר לאדם - מפיו ולשונו. אחרי שמועמד לפיד וליברמן לתפקיד יו"ר הסוכנות היהודית, אלעזר שטרן, גרס את עצמו לדעת, נותרנו עם האיש שלמענו נתפר הדיל. השר אלי אבידר, שהיה אמור למלא את החלל שיותיר אחריו שטרן במשרד המודיעין, יישאר כשר בלי תיק.

מי שנשמו לרווחה, היו מרבית חברי הגוף הבוחר ליו"ר הסוכנות. אופיו האגרסיבי של שטרן לא נעלם מעיניהם, עוד לפני ההתאבדות של הנ"ל ז"ל בשידור חי/מת. מצידם כל שנדרש הוא אישיות נינוחה, מרוצה ומרצה, כמו היו"ר היוצא, הנשיא המכהן יצחק הרצוג.

שטרן היה לא רק מועמדם של לפיד ובנט, אלא גם מועמד מצוין ליתר המתמודדים, ובעיקר המתמודדות, שהעריכו כי סיכויי בחירתו נמוכים, אך שהותו על המגרש תמנע כניסת שחקנים מחליפים.

מניין חברים מרכיבים את הגוף הבוחר. כדי לזכות בתפקיד הנחשק, יש צורך בתשעה מתוכם, כאשר די בשני סרבנים כדי להטיל וטו על מועמד.

מי שנחשב כמועמד מוביל עד לא מכבר, הח"כ והשגריר לשעבר באו"ם דני דנון, נמצא כיום בבעיה. מפלגת האם הליכוד באופוזיציה, והסוכנות במצבה השברירי חוששת להתנגח בממשלה אגרסיבית-פרוגרסיבית, שתדע לנקום במגוון דרכים יצירתיות, במידה וליו"ר הסוכנות ייבחר איש ליכוד, שיצטרף לשלטון הליכוד בהסתדרות הציונית.

לדנון בעיה גם מעבר לים. הזיהוי הפומבי שלו עם טראמפ, הוא לצנינים בעיני החברים האמריקנים, החוששים מהממשל הדמוקרטי, שסובלנותם כלפי הטראמפיסטים קטנה מסובלנות ממשלת ישראל לביביסטים.

ואם בכל האמור אין די, דנון גם סוחב על גבו כחטוטרת: תחקיר שנעשה עליו ב-2018 בערוץ 12, על אודות טענות לשימוש במשאבים למינויים פוליטיים. הפרטנר שהופיע בתחקיר כשותפו של דנון בקומבינות, הוא לא אחר מאיש אמונו חגואל, כיום יו"ר ההסתדרות הציונית. איש מהגוף הבוחר אינו נמנה על ל"ו צדיקים, ומה עוד שהשניים השיבו בשעתו לטענות, אך המחשבה על כך שבמשמרת שלהם יתפרסם תחקיר נוסף, והפעם בדאבל, של יו"ר ההסתדרות פלוס יו"ר הסוכנות, גורמת לכמה מהחברים בגוף להתפלל שמועמד אחר ייבחר.

מאחורי שתי הנשים שנחשבות למועמדות מובילות, עומדים שני פוליטיקאים בכירים, על תקן מעודדים. הראשונה היא אירינה נבזלין, רעייתו של המתמודד הטרי לראשות הליכוד ח"כ אדלשטיין, ובת האוליגרך הרוסי ליאוניד נבזלין, מבעלי הארץ.

מועמדותה העצמאית של נבזלין, נתקלה בהתנגדות הממשלה והיה מי שתלה את קריאת התיגר נגד נתניהו של הבעל, ח"כ יולי אדלשטיין, דווקא עכשיו - בבחירות להסתדרות ולא לראשות הליכוד. אדלשטיין לפי אותה תאוריה, רצה לשבור את הטאבו נגד מועמדות רעייתו במחנה רק-לא-ביבי, מה שלא צלח לפי שעה, לפחות לפי תגובתו של לפיד שממשיך להתנגד למועמדותה. מהצד השני, יו"ר האופוזיציה נתניהו, יתרום מרגע זה ואילך את הגרוש שלו ללירה, כדי למנוע ניצחון מהזוג המעושר, קורא התיגר.

אבל הצרה האמיתית של אירינה אדלשטיין-נבזלין, היא האויב המר של אביה - נשיא רוסיה פוטין, שכבר שיגר מסר לפיו אם נבזלין הבת תיבחר, שערי רוסיה יינעלו בפני הסוכנות. סביר להניח שבביקורו הקרוב של בנט בקרמלין בשבוע הבא, גורם בצוות הנשיא הרוסי, ידאג להעביר את המסר במבטא רוסי מרתיע.

גם בסוכנות לא כולם ששים למנות מיליארדרית עצמאית. "אם אירינה תיבחר, היא לא תספור אף אחד מאיתנו", אומר גורם בגוף הבוחר. הוא הביע חשש גם מעניין גיוס התרומות: "יו"ר סוכנות צריך לדעת להיות 'שנורר', לבת מיליארדר - יש כידוע, תכונות אופי אחרות".

אל הוואקום הזה נכנסת שרת התפוצות לשעבר ינקלביץ', שנתמכת בידי שר הביטחון גנץ - שמחזיק גם בנציגה בגוף הבוחר. לינקלביץ' אין ותק של שגריר באו"ם או אלוף במיל', אך כרגע היא המועמדת היחידה שזוכה לתמיכה של גורם בכיר בממשלה. בהיבט המטריד של יחסי סוכנות-ממשלה, אפשר לומר שכחול לבן היא המפלגה היחידה, שתהיה כנראה שותפה בכל ממשלה שתקום כאן בשנים הקרובות. ומי יודע, אולי אפילו תעמוד בראשה.

ינקלביץ', שספגה אש צולבת אחרי החבירה של גנץ לנתניהו, עזבה את הכנסת והממשלה בלי להביט לאחור בגעגוע, אך בסוכנות יש הרואים בה מועמדת ראויה: כשרת תפוצות לשעבר, היא מכירה את התחום, בתפקידה - ובניגוד לקודמיה ולממשיכה - היא המעיטה בטיסות לחו"ל והרבתה בגיוס תקציבים, היא דוברת ארבע שפות, ונהנית מתמיכה בימין. אלמלא המחויבות לראש הממשלה החליפי ושר החוץ לפיד, גם הימין שבתוך הממשלה בראשות בנט, היה מביע בה תמיכה.

בישורת האחרונה הצטרף למרוץ גם הח"כ לשעבר מייקל אורן, שכיהן כשגריר בארה"ב. דמותו היא דמות נער פוסטר, כמו שהאמריקנים אוהבים. לחובתו עומדת העובדה שמדובר במועמד בודד נטול תמיכה, פליט כולנו של כחלון - שאיש לא יתנדב לפתוח לו חלון הזדמנויות חדש.

לפיד, שניסה לדחות את הבחירות, קיבל ארכה עד ראשון בלבד, כשהשמועות מדווחות על מגעים עם ציפי לבני. יום וחצי יגידו האם מדובר בפלופ סטייל המינוי לסגנית מזכ"ל האו"ם, או במועמדות רצינית שנתמכת על ידי הממשלה. בהיעדר כוכב על, ייתכן שהבחירה תוכרע בשיטת האלימינציה, שתכתיר כמנצח/ת את המועמד/ת השנוא/ה פחות. לא מדובר רק בקרב על הג'וב היהודי המפנק בעולם, אלא גם במאבק רוויי כולסטרול תקציבי, על בור שומנים.

הגוף הבוחר מורכב כמעט מכל הקצוות האפשריים - החל מהרב הארווי בליץ נציג המזרחי ונשיא ה-OU לשעבר, ועד לרב הרפורמי מאיר אזרי. הצורך בקבלת תשעה מתוך עשרת קולות חברי הגוף הבוחר, הוא מכשול כמעט בלתי עביר, המחייב דילים והסכמות בין חברי הוועדה, שהרי די בשני סרבנים כדי להטיל וטו על מועמד.

עד לסבב הבחירות הנוכחי, היה לרפורמים ולקונסרבטיבים כוח וטו - שני נציגים בוועדה. בכוחם זה הם דרשו, וגם קיבלו מכל מועמד, הצהרות תמיכה והתחייבות פומביות כמעט בכל סוגיה. מגיור ועד כותל, מרעיון שתי המדינות ועד סוגיות פרוגרסיביות. מהרצוג ועד שרנסקי - איש לא עמד בפני כוח הווטו שהיה בידי הרפורמים.

בפעם הזאת, כללי המשחק השתנו. להסתדרות הציונית נכנסה בשנה שעברה "ארץ הקודש", הסיעה החרדית-אשכנזית. באופן רשמי, עומד בראשה הרב פסח לרנר מארצות הברית, שהצהיר בראשית הדרך כי מטרת העל היא "להחליש את הרפורמים". מעשית, עמד מאחורי המהלך ח"כ יצחק פינדרוס מדגל התורה, בגיבוי "החלונות הגבוהים" של חצרות רבני דגל התורה בבני ברק.

רשמית, דגל התורה לא מזדהה עם המוסד שמהותו היא תמיכה בציונות, אך מעשית, היא בוחשת גם בוחשת בקדירה, בציפייה לקבלת נתח מהתבשיל. מי שסבר כי הרצת הסיעה נועדה לצרכי ג'ובים ומינויים, לא ממש טעה, אך כעת מתברר כי המהלך אכן מתכתב עם ההצהרות הראשונות של הרב לרנר, עם השפעה גם בנושאים מהותיים של סוגיות הדת והצביון.

כניסתה של "ארץ הקודש" למגרש, גימדה את כוחם של נציגי הרפורמים לנציג אחד בלבד. זכות הווטו ניטלה מהרפורמים אך גם לא ניתנה לאורתודוקסים שמחזיקים, כל אחד, בקול אחד. יכולת התמרון במגרש החדש, מאפשרת למועמדים מרוטי העצבים לוותר על קול אחד בלבד: רפורמי או אורתודוקסי. אם מי מהמועמדים יעשה את הבלתי ייאמן ויצליח לזכות בשני הקולות, הוא יהפוך לסנסציה - בזכות התמיכה האורתודוקסית-רפורמית - כבר ביום הבחירה.

עו"ד אבי בלום הוא משפטן ופובליציסט.
הטור המלא מתפרסם בסוף השבוע הזה בשבועון "משפחה"