נפתלי בנט התעורר אתמול בבוקר וגילה להפתעתו שהוא לא ראש הממשלה של ארץ ישראל השלמה. "התפתחה כאן מדינה בתוך מדינה", הוא הודיע לאזרחים המודאגים, אותם ניסה להרגיע: "זה לא ייקח יום ולא יומיים, אבל אנחנו על זה".
מרגיע, ללא ספק. כי כשהכותרות דיווחו על 50 הרוגים מהמגזר הערבי ועל 80 הרוגים - זו עוד הייתה המדינה שלו. אבל כשהוא התעורר בבוקר וגילה שהמספר כבר תלת-ספרתי, מדובר במדינה אחרת. כזאת שיש לה צבא משלה, אותו ראינו בפעולה בסוף השבוע האחרון בכפר קאסם.
בחודש ספטמבר העיתונים וערוצים הטלוויזיה עסקו מדי יום בכתבות שהביאו את סיפורם, תמונת ושמותיהם של ההרוגים במגזר הערבי. ובמה התעסק בנט באותו הזמן? בדקתי את הטוויטר שלו, בו הוא מקפיד לפרסם מדי יום עדכון על עיקרי פעילותו. 76 ציוצים היו בחודש ספטמבר.
הוא התגאה בפתיחת שנת הלימודים בזמן, חגג את העברת התקציב, זכר את קורבנות ה-11 בספטמבר וכמובן קרא שוב ושוב להתחסן. אף לא מילה אחת על האלימות, הפשיעה וחוסר המשילות המשתוללת במדינה בה הוא מנהל. בשני הציוצים בהם הזכיר את המגזר - הכריז שהם בעלי התחלואה הגדולה ביותר, ובגללם לא יסגור הופעה של שלמה ארצי. ממש במילים אלה.
ואז המספר שבר שיאים, נולדה לה מדינה בתוך מדינה ובתוך 24 שעות פרסם ראש הממשלה לא פחות משלושה ציוצים בנושא - בראשון קבע כי "האלימות בחברה הערבית הגיע לנקודה בלתי נסבלת", בשני הכריז כי "מצב האלימות בחברה הערבית הגיע לקו אדום" ובשלישי הבטיח "הממשלה שלנו לוקחת את הנושא ברצינות רבה".
מעניין איך בנט יפעל עכשיו. אולי יבקש מעוזריו לטלפן לראש הממשלה של המדינה השנייה, יקבע איתו פסגה בעיירה פסטורלית באירופה ויכריז שחזר משם עם הסכם שלום היסטורי שיבטיח לנו שקט תמורת מסירת שטחים או שחרור אסירים. העיקר שהוא "על זה".
הנה עצה בין חברים לנפתלי ידידי, שבחברתו העברתי את קמפיין הבחירות האחרון. אז נכון, הוא הבטיח לא לשבת עם לפיד, לא לעשות רוטציה, להקים ממשלת ימין ולא להיתמך על ידי הערבים. ניחא, אמנם איבד מצביעים, אבל זכה באחד התפקידים החשובים והמשפיעים בעולם.
אלא שלתפקיד צריך ליצוק גם מהות - וכאן יש לבנט הזדמנות היסטורית לאחד בין שתי המדינות, לפעול ביד קשה ולהוכיח שעוד נותרה בו מן האידיאולוגיה והמשילות. בדקתי במפות, צללתי לספרי ההיסטוריה - כפר קאסם, חן אל אחמר, טייבה והנגב הם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל שבנט ראש הממשלה שלה.
אם הנתונים מספרים על 70% מפענוח מקרי הרצח במגזר היהודי ורק 20% במגזר הערבי - ראש הממשלה צריך לשלוח מישהו הביתה. אם החוק קובע שמדינת ישראל היא הריבון והמשטרה היא שליחתו לשמירה על ביטחון הציבור - מישהו צריך לדאוג שזה יקרה. אם בית המשפט, הנחשב על ידי הימין כמעוז השמאל, קבע שהבנייה בחאן אל-אחמר אינה חוקית - מישהו צריך לשלוח את צה"ל עם דחפורים לפינוי השטח כבר מחר.
המשותף לכל אלה, ולהחלטות רבות נוספות, הוא שהן עומדות לפתחו של ראש ממשלה שיהיה מספיק אמיץ לא להאשים את כל מי שהיה לפניו ב"הזנחת הבעיה" ולא יבקש מהמגזר "ללכת יד ביד", אלא יודיע מיידית לראשי כל העיריות והמועצות המקומיות שמי שיימצא נושא נשק, יחזיק בנשק או יפגין כל סוג של אלימות ייעצר מיד ויקבל את העונש המקסימלי על פי חוק. במדינת ישראל לא יהיו מיליציות פרטיות, במדינת ישראל אף אחד לא יעז לקחת את החוק לידיים.
הורדת משימות לביצוע מידי לשרים הרלוונטיים, כינוס שבועי של ועדת השרים מאבק בפשיעה בחברה הערבית ודיווח ישיר של הפקידים הרלוונטיים לראש הממשלה. הגדרת יעדים ברורים וטווחי זמן קרובים. מבצעים המוניים בחוצות העיר למעצרים ותפיסת נשקים. הזרמת כוחות ביטחון למרכזי הערים. יעדים ברורים למפכ"ל, לראש השב"כ ולכל הגופים הרלוונטיים עליהם יצטרכו לדווח וגם לשלם את המחיר אם לא יעמדו בהם.
אלה פעולות פשוטות, שאני בטוח שצוות היועצים של בנט כבר המליץ לו עליהן, כי הן יכולות להפוך את הקערה, ולשנות את היחס אליו ואולי גם את מצבו בקלפי. עכשיו נותר לו להוכיח לכל המצביעים המאוכזבים ולכל מצביעי הימין שמחפשים בית עם אידיאולוגיה כלשהי, להוכיח גם למגזר הערבי שבזכותו יש לו ממשלה - שהוא מנהיג אמיתי עם אומץ.
אתמול, בסוף ישיבת הממשלה, הכריז בנט: המשימה הדחופה ביותר על שולחנו היא הבידודים. וכך, במרחק של שעה, ראש הממשלה כמעט ופספס את ההזדמנות היחידה שלו להטביע חותם אמיתי. אלא שעוד לא מאוחר לתקן. מחר בבוקר לשכת ראש הממשלה צריכה להזמין את כל כלי התקשורת להצהרה ברורה וחדה - עליה גם נוכל לשפוט אותו בקלפי. הגיע הזמן למעשים, לא רק לציוצים.
גל בייסברג הוא יועץ אסטרטגי, ויו"ר קבוצת התקשורת השיווקית "בייסברג Team".