בסרט הזה כבר היינו

הירוקים מתחילים לחשוש. התסריט נראה להם מוכר, יותר מידי מוכר. הם כבר היו בסרט הזה והם לא ממש רוצים לראות אותו שוב. פותחים את הליגה מבריקים, מלהיבים וסוחפים ופתאום, משום מקום, באה לה קבוצה עם סקס אפיל של רענן כהן ועוקפת אותם בסיבוב. תשאלו את החברה של יציע ג' איך מסתיימת העלילה של סרט האימה הזה. תשאלו את אלי כהן. תשאלו את ישראל כהן.

המשחק בין חיפה לת"א לא התחיל ב- 0:0, אלא ב-0:2 לבית"ר ספחת ירושלים. הוא הסתיים כמאמר שירו האלמותי של יובל בנאי, רק עם שינוי מזערי: הפעם חיפה חזרה עם הפנים בין הידיים. ירוק דוהה.

מי שלא שמע את הכרוז בקרית אליעזר לפני משחקי מכבי חיפה לא יודע מה הוא מפסיד. הפעלות (להרים את השלטים... להוריד את השלטים...), חידודים, התלהמויות ולהטוטים קוליים. בכלל, אפשר כבר לאפיין את הכרוזים במגרשים המרכזיים בארץ:
בלומפילד - כמו בעצרת לזכר רבין. ממלכתי ומאחד.
טדי - חינה וחתונה שחברו יחדיו.
קרית אליעזר - הפנינג ב"קלאב מד".

כשהתברר שטל בנין פותח, נבהל אוהד צהוב, שישב לידי: "מה ניר לוין עושה? שישמור אותו למשחק מול אשדוד". אל תדאג חבר, במחצית בנין כבר ישב בחוץ. מנגד, כסס אוהד ירוק את ציפורניו וסינן: "לא טוב ששטראובר עולה. הוא וגולן מלול תמיד תופסים יום נגד חיפה". מי אמר שאין נביא בעירו?

לא מעט אוהדים פתחו את המטריות במחצית הראשונה, למרות שלא ירדה טיפת גשם. פשוט לא רצו לראות את הזוועה. מה שהם הפסידו זו תצוגה נדירה של שחקן, שמשחק יותר עם הידיים מאשר עם הרגליים. אבי נימני שמו. מכוון את ההגנה, גוער בשחקניו, רב עם השופט ואפילו מספיק לאבד כדור או שניים. שלמה שרף ראה ורשם לעצמו נקודות לבוררות.

במחצית השניה חלה התעוררות קלה. הארטילריה החיפאית בחנה את שטראובר (המצטיין במשחק), בעוד שצמד רעים - הורבאט ורפואה - החמיצו ממצבים קורצים.
"איפה החלוץ שלנו לעזאזל?", שאל אוהד צהוב מתוסכל.
"ביפן", ענה לו חברו, "ביפן". והסתכל בערגה על דגל צהוב ועליו תמונתו של קוביקה.

בסיום נשמעו קריאות צהובות עליזות: "אין אליפות, אין אליפות". אכן אין אליפות צהובים יקרים, אך בקצב הזה גם הפלייאוף העליון נראה בסכנה.

(אגב, קשה היה למצוא זכר לאותה "עמותה להשבת דרור קשטן למכבי ת"א". אוהדי הפועל יכולים להיות רגועים).