ראש הממשלה, נפתלי בנט נשא את נאומו הראשון באו"ם לקראת ערב חג שני של סוכות מועד שפחות תורם לגודל המעמד ובכל זאת במצבו הנוכחי, לא משנה כמה המעמד יהיה חשוב ומשמעותי למדינת ישראל ברמה הבינלאומית, הוא עדיין לא מצליח לסחוף אחריו את העולם בצורה עוצמתית שראויה לראש ממשלה מכהן.
יש שיגידו שהתרגלנו לראות את ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו נושא בגאון את דבריו ומביא להד אדיר של מסרים שזאת עשה בעבר באמצעות שימוש באביזרים או שתיקה שמחדדת ויוצרת משהו בלתי נשכח, אך הפעם המסר העיקרי מבחינת בנט עבור הקהל בישראל היה: אני מביא משהו אחר, אני לא נתניהו ותראו אותי.
בצורה טכנית והכנה מראש, בנט ניסה להציג זווית אחרת ביחס למה שהורגלנו בשנים האחרונות, לא השתמש בשום שפן מהכובע, הוא בנה את הנאום בהדרגה מהחלק בו מסביר את הפוליטיקה הפנימית בישראל שכלל את המצב המורכב מכל צבעי הקשת שחברו לקואליציה שלו, בנוסף החמיא וטפח לעצמו על השכם מבחינת טיפול במשבר הקורונה והגל הנוכחי, שאלו נושאים שהיה רצוי להשאיר למשכן כנסת ישראל ולא לעצרת הכללית באו"ם, אך בכל זאת הוא נתן את משנתו בקפדנות, על מנת להדגיש את הדבקות במטרה שבה הוא דוגל עבור אותם אנשים שמפקפקים בו.
החלק השני והרציני יותר עסק בביטחונה של מדינת ישראל, רה"מ דיבר על איראן אותה הזכיר 34 פעמים בעת נאומו, למרות זאת לא ציין את הסכם הגרעין ואת עמדתו הנחרצת באשר לסוגיה, בכך מנע מתיחות עם ביידן שחלוק עימו וקיים את ההבטחה האחרונה עוד מפגישתם בבית הלבן. יש לציין, כי דבריו בנושא האיראני היו מחודדים והסיום היה טוב ביחס להתחלת הנאום.
מה ששיגע את רוב אנשי השמאל הייתה ההתעלמות המוחלטת של בנט מהסכסוך הישראלי ערבי שבאופן מכוון לא הביע את דעתו. אנשי תקשורת שונים מן הצד השמאלי של המפה התרעמו על כך שלא יכול להיות שיש "כיבוש" ולא מדברים על הבעיה הזו, רק חבל שהם אינם מבינים שזה נעשה מתוך היגיון פוליטי פשוט וקו מנחה ברור, כי במידה והיה מדבר כנראה הייתה זו התחלה של נפילת מגדל הקלפים הקואליציוני שבנה עם שותפיו הלא קונבנציונליים העבודה, מרצ ורע"מ שהיו מזדעקים למשמע אוזניהם.
ככמות המנדטים הקטנטנה, כך גם ההשפעה החלשה והעוצמה הצוננת שהוא מותיר אחריו. בנט בתודעה יישאר כראש ממשלה עם אהדה ציבורית בתחתית. רק לפי כנסי מפלגה ניתן להבין את הגודל הזעום שעוד הולך אחרי האיש. ככל שהזמן עובר השובל אחר קודמו הולך ומתעצם, ניתן לראות זאת ברשתות החברתיות שבהן יש ביטויים שמנסים להביך, להנמיך ולהבליט את ההבדלים ביחס לסיקור התקשורתי בין רה"מ בנט לקודמו כמו לדוגמה שציינו כי ברשתות הגדולות של אמריקה: (רשתCNN FOX NEWS) לא שידרו את נאומו, בעוד שאת של נתניהו כיבדו ונתנו זמן מסך הולם בפעמים הקודמות. עוד אנקדוטה שבאה לידי ביטוי אלו התמונות המציגות קהל רב של אנשים בעת נאומו של נתניהו לעומת בנט, שלכך היו טיעוני הגנה עבור המצדדים ברה"מ לכך שאנו בתקופת קורונה ולכן ישנה הגבלת נציגים שהקשיבו, אך גם טענה זו התפרקה כאשר העלו את התמונה בה כמות האנשים שנכחו בנאום ביידן הייתה כפולה וזו צולמה בכלל כשבוע לפני נאום בנט.
מה ששלו שלו, אין ספק לראש ממשלת ישראל יש אנגלית מרשימה, הוא דיבר באופן רהוט ובהיר כי זו שפת אם שלו, אך לפלגים הדתיים ושומרי המסורת הרגע הזה צרם במיוחד.
העיתוי שבנט כראש הממשלה של העם היהודי, שהינו גם איש דתי הייתה טעות מוחלטת, מבחינת הזרמים המסורתיים היה עדיף שלא היה מגיע בכלל, שהרי אפשר היה לנסות לבחור מועד אחר ולא בתוך אווירת חג מקודשת ודתית ולכך יכולות להיות השלכות נוספות בעתיד. נוסיף לכך שישנם אנשים אשר עסוקים בהכנות לחג לא רק בהכרח מבחינה דתית ורק חובבי פוליטיקה ונאומים בינלאומיים אמיתיים יכלו לקחת רגע ולהקשיב לדבריו ברצינות.
אחרי ככלות הכל והימים שלאחר הנאום, רה"מ יצטרך לחזור ארצה ולהתמודד עם מציאות לא פשוטה בישראל, הן מבחינת משבר הקורונה והתו הירוק שעומד לפוג למחוסנים בשני חיסונים בלבד, הן מבחינת המצב הביטחוני הדפוק שיכול בכל רגע לבעור מחדש על פניהם של ישראלים שרוצים בסך הכל שקט ונחת וכמובן עליו להתמודד עם התחושות של אלו שמרגישים שהשינוי שלו הם ייחלו כל כך עדיין לא מורגש.
עומר עמוס זנקו הוא עורך תוכן באפליקציית חמ"ל