חינוך הוא כמו ריצת מרתון.
אנחנו שולחים את ילדינו למסלול בן 12 שנה ואלפי שעות לימוד; מסלול מרובה משתתפים, מתחרים, מאמנים. מסלול רצוף נקודות משבר ותחנות בקרה, בתקווה לראותם חוצים את קו הסיום וממשיכים אל החיים מכוח האינרציה.
זה גם ההגיון על פיו בנויות מערכות החינוך בישראל ובעולם. מסלול של מעבר מתחנה אחת לתחנה הבאה בווקטור מכוון מטרה המקביל לתהליך ההתבגרות של התלמידות והתלמידים: מהפעוטון אל המעון. מהמעון אל הגן לשלביו ועד התחנה המיוחלת "גן חובה" שם מתחילה ההתכווננות השנויה במחלוקת, לכיתה א'.
לכל אחת מתחנות אלו מטרות ידועות ומוגדרות העוסקות בשילוב שבין השלב ההתפתחותי של הילדים לבין יעדים חינוכיים מותאמים. כך למשל בית הספר היסודי - כשמו כן הוא - מוסד חינוכי שמטרתו הקניית היסודות הנדרשים להפיכתו של הילד ל"תלמיד". גם התיכון כולו קודש להכנה לקראת בחינות הבגרות המאיימות ותכליתו -תעודת הבגרות, ואילו חטיבת הביניים משמשת כחוצץ. שלב ביניים, פרק זמן במעבר מבית הספר היסודי ועד לחטיבה העליונה, "ילד סנדוויץ'" במשפחת החינוך שאינו זוכה להכרה, או יחס מיוחד, מטרות ויעדים. זהו חטא הדורש כפרה כלפי ילדי ישראל.
על פי נתוני מחקרים הנערכים בעולם, המעבר מהיסודי לחטיבת ביניים פוגע בתלמידים בפן הרגשי והפדגוגי. הטלטלה במעבר מהשכבה הבוגרת של חממת בית הספר היסודי השכונתי לחטיבת הביניים הגדולה והרעשנית מזיקה וגורמת לנסיגה בהישגים ובתחושת הביטחון. רבות נאמר כי "הילדים שלנו הולכים לאיבוד בחטיבת הביניים" והן מכונות "חור שחור" על שום כי איש אינו יודע אל נכון מהו התהליך החינוכי הנכון, מהן המטרות והיעדים עבור נער או נערה בני 13 וכיצד יש להתאים עבורן תשתיות ומתודות פדגוגיות. בהתאם לכך אל חטיבת הביניים מגיעים מורים ללא ייחוד או מומחיות פדגוגית מובהקת - אלו האחרונים מתחלקים בין התיכון ליסודי. בתווך מצוייה הבינוניות והכאוס.
אין מנוס מההבנה כי הרפורמה של יצירת חטיבות הביניים ב- 1960, אשר נועדה לייצר אינטגרציה, לצמצם נשירה ולהעלות את רמת ההוראה מיצתה את עצמה.
חטיבת הביניים במתכונתה הנוכחי אינה יעילה ועלינו לקיים דיון חינוכי מקצועי באשר לעתידה, או טוב מכך - לייצר שינוי מבני כדי להפוך את חטיבת הביניים ל"חטיבה מרכזית" המאופיינת במטרות קונקרטיות, ביעדים מבוססי גיל, במסדי הידע ותחומי העניין הרלוונטיים למתבגרים.
צמצום פערים, התנסות באסטרטגיות למידה מגוונות, חשיפה לתחומי דעת ומודלים חדשניים של הוראה ומיומנויות רכות אלו רק חלק מהמטרות הניתנות להשגה עבור תלמידי "חטיבת המרכז" תוך פיתוח עולמות התוכן של המתבגרים הצעירים וחשיפתם לעולמות העבודה וידיעת הארץ. כיום בישראל קיימת רק חטיבת בינים אחת אשר שמה לה למטרה לייצר פדגוגיה ייחודית בכיתות ז'-ט' ושתי ערים הפועלות בהצלחה ללא חטיבות ביניים ומובילות את ההישגים במבחני המיצ"ב בכיתה ח' (גבעתיים ורמת גן).
יותר ויותר יוזמות לשינוי באות מקרב העוסקים בחינוך בשטח: מורים, מנהלים, מנהלי אגפי חינוך ברשויות, מרצים במכללות להכשרת מורים, הורים ונבחרי ציבור. הגיעה השעה לאפשר לתהליך להבשיל לכדי עיצובה מחדש של חטיבת הביניים, להגדרה חדשה, חדשנית וחיונית של המטרות כדי לאפשר לתלמידות ולתלמידים הנמצאים בשלב חשוב זה של חייהם למצות את הפוטנציאל האישי והחברתי שלהם. אני קורא מכאן למערכת החינוך לכונן שלחן עגול בנושא חטיבת הביניים ולהוביל לתהליך שלימים יבשיל את חטיבות הביניים להיות האח המדליק, הפתוח להתנסויות שמייצר איכות חיים רגשית, ערכית וחוויתית עבור תלמידי ישראל כפי שמגיע להם. אם נדע להחזיר את חטיבת הביניים למקום הראוי לה בין האחים כולנו נצא נשכרים מכך, הורים מורים ותלמידים.
ערב סוכות תשנ"ב אני מזמין אותנו לשיח על חטיבת הביניים הנחשבות לזמן רב מידי כנקודה החשוכה של מערכת החינוך.
אבי קמינסקי, הוא יו"ר איגוד מנהלי אגפי החינוך בישראל