סומליה הקרינה אתמול (רביעי) לראשונה זה 30 שנה סרט קולנוע, תחת אבטחה כבדה במדינה המקווה להתחדשות תרבותית אחרי עשרות שנים של מלחמה. האירוע התקיים בתיאטרון הלאומי של סומליה, המשקף את ההיסטוריה הסוערת של המדינה שבקרן אפריקה. לאורך השנים, הוא הותקף על ידי מחבלים מתאבדים ושימש בסיס למפקדי מיליציות, ועד אתמול הוא מעולם לא הקרין סרט בהפקה מקומית.
"זה הולך להיות לילה היסטוריה עבור אזרחי סומליה, שיראה כיצד התקווה התחדשה אחרי כל כך הרבה שנים של אתגרים", אמר מנהל התיאטרון עבד אל-קאדר עבדי יוסוף לפני ההקרה. "זאת במה המספקת הזדמנות לכותבי שירים, מספרי סיפורים, במאים ושחקנים סומלים להציג את הכישרון שלהם בפני כולם".
במהלך הערב הוצגו שני סרטים קצרים של הבמאי הסומלי איברהים ס"ם. מחירי הכרטיסים - עשרה דולרים - היו גבוהים עבור רבים מהאזרחים במדינה הענייה.
מוגדישו הייתה בית לאולמות קולנוע רבים בתקופת הפריחה התרבותית שלה, והתיאטרון הלאומי - שנבנה על ידי מהנדסים סינים כמתנה של מאוז דונג ב-1967 - אירח קונצרטים ומחזות רבים. עם זאת, דממה נפלה על הבירה אחרי פרוץ מלחמת האזרחים ב-1991.
מפקדי מיליציות השתמשו בתיאטרון כבסיס והמבנה נזנח. הוא נפתח מחדש ב-2012, אבל פוצץ על ידי מחבלים של א-שבאב שבועיים מאוחר יותר. הארגון, המקושר לאל-קאעדה, רואה בתרבות כפירה ויבוא מערבי. אחרי עבודות שיפוץ ממושכות, הרשויות הכריזו על חידוש ההקרנות השבוע.
"אני רוצה לחוות את זה בפעם הראשונה"
עבור חלק מהסומלים, האירוע היה תזכורת לזמנים שמחים יותר. סומליה עדיין סובלת מפיגועים רבים, כולל בבירה מוגדישו. "נהגתי לצפות בקונצרטים, בדרמות, בתכניות פופ, בריקודי פולק ובסרטים בתיאטרון הלאומי במהלך הימים הטובים ההם", סיפר יוסוף עוסמאן, שהעיד על עצמו שהוא חובב קולנוע. "כואב לי לראות מה קרה לחיי הלילה של סומליה, אבל זו התחלה טובה".
אחרים היו זהירים יותר והביעו חשש מהאבטחה במקום. "הייתי תלמידת בית ספר כשאני וחבריי צפינו בקונצרטים חיים ובדרמות בתיאטרון הלאומי", אמרה הקימו מוחמד, אם לשישה. "אנשים נהגו לצאת במהלך הלילה ולהישאר עד מאוחר אם הם רצו - אבל עכשיו, אני לא חושבת שזה בטוח".
א-שבאב נהדף ממוגדישו לפני כעשור, אך הארגון ממשיך לשלוט בחלקים מהאזורים הכפריים של סומליה. הצופים נדרשו לעבור בכמה מחסומים ביטחוניים לפני שהגיעו לתיאטרון, השוכן בתוך מתחם מבוצר הכולל את ארמון הנשיאות והפרלמנט.
מנגד, היו שאמרו שאי-הנוחות והסכנות מתחוורים לעומת הציפיה לצפות בסרט בקולנוע אחרי זמן כל כך רב.
"לא היה לי המזל לצפות בהופעות חיות או בסרטים בתיאטרון משום שהייתי עוד ילד, אבל אני יכול לדמיין כמה יפה זה היה", אמר עבדוללהאי עדן, עובד בארגון לא-ממשלתי. "אני רוצה לחוות את זה בפעם הראשונה ואני רוצה לראות איך זה לצפות בסרט בקולנוע עם מאות אנשים".