ממשלתו של ראש הממשלה נפתלי בנט התחילה את כהונתה באופוריה של סוף הקורונה, אולם שבוע בלבד לאחר השבעת הממשלה הסדקים בנתב"ג התגלו כשברים גדולים. וריאנט הדלתא הצליח לחדור לארץ, לגרום להתפרצות מחודשת למרות החיסונים ולהפוך את הגל הרביעי לגל התחלואה הכי ארוך עד כה. המדיניות הרשמית של הממשלה היא "חיים לצד הקורונה", אך בפועל נראה שהשרים מעדיפים להתעלם מסיכוני המגיפה, כאשר עשרות בני אדם נוספים לרשימת המתים מדי יום, והיכולת לשלוט בתחלואה לא נראית באופק.
כבר מתחילת הגל הנוכחי היה ברור שפניה של הממשלה הם למינימום של הגבלות, גם במחיר נפשי ובריאותי גדול מאוד. תחילה, ראש הממשלה רק המליץ לא לנסוע לחו"ל, מתוך תקווה למצוא אצל הישראלים מצפן פנימי שיורה להם לא לטוס. ואכן, הישראלים טסו בחודשי הקיץ הזה הרבה פחות מבכל שנה.
גם האיסור על טיסה למדינות אסורות נאכף, אך למרות ההצהרות הפומפוזיות - הפרצה בנתב"ג לא נסתמה עד היום הזה, כשעקב האכילס גם בממשלה הזו היא אכיפת בידודים והפרת הנחיות ללא סנקציות מיוחדות. השיא הגיע במהלך ראש השנה, כשאלפים נסעו לחגוג את החג באומן שבאוקראינה, אך מערך הבדיקות כשל ויותר מ-2,000 איש חזרו משם מאומתים וחולים.
בהדרגה, ככל שהתבססה הממשלה החדשה, החל מספר המאומתים לעלות בקצב מסחרר וכבר בתחילת אוגוסט הגענו ל-3,000 מאומתים בממוצע שבועי. בשלב הזה משרד הבריאות המליץ לקבינט הקורונה להחיל הגבלות תו ירוק, תו סגול ולהגביל את ההתקהלויות המותרות, אך קבינט הקורונה סירב בטענה שההחלטות יתקבלו על סמך החולים הקשים וסך הספיקה, ולא מכמות המאומתים.
הסירוב של השרים נמשך למעשה עד לסוף אוגוסט, כשילדים עד גיל 12 הוחרגו מהתו הירוק למרות שהם בסיכון הגבוה ביותר מאחר שלא התחסנו. ההימנעות מהגבלות נותרה בעינה גם כעת כשאירועים במסגרת התו הירוק יכולים להכיל עשרות אלפי אנשים. בשלושת החודשים האחרונים בכירי מערכת הבריאות זועקים שיקשיבו להם, אך הממשלה בוחרת להסיט את המבט ולהמשיך קדימה בלי לראות את הנזקים.
המתירנות הזאת גרמה לשאננות בציבור הישראלי ואנשים המשיכו להגיע לאירועים המוניים וחוסר השליטה על התחלואה הלך והחמיר, כששר האוצר אביגדור ליברמן מסרב לפצות את בעלי העסקים שניזוקו.
כישלון עגום למדי
במקביל, במשרד הבריאות ניסו להבין מדוע יעילות החיסון ירדה והאם זה קשור בגיל המתחסנים, בתקופת הזמן שעברה מאז החיסון או שזן הדלתא הוא שמחליש את יעילות החיסון. הממשלה לא נתנה לחברי ועדת החיסונים לדון באורך רוח, אלא דחקה בה לאשר את החיסון תוך איום שללא האישור הם יאלצו להשית סגר.
אין ספק שהיה הכרח לאשר את החיסון השלישי, אך בשל התקדים שישראל נוקטת בו, היה צורך לאפשר יותר מרווח נשימה למערכת הבריאות כולה בעזרת הגבלות התקהלות, ללא חשש שגל התחלואה יציף את המדינה ללא שליטה.
החיסון השלישי מצליח לבלום את התחלואה הקשה. תחזיות האימה על 2,500 חולים קשים לא התגשמו, אבל במשרד הבריאות קיוו שהחיסון השלישי יוריד גם את התחלואה, ונראה שהירידה המיוחלת טרם הגיעה. במשרד הבריאות חוששים שהיענות לחיסון השלישי תרד בשל החלטת ה-FDA ותגרור עלייה נוספת בתחלואה כתוצאה מאירועי החגים ופתיחת מערכת החינוך. במקביל, בנט הבטיח למנהלי בתי החולים תוספת כוח אדם ותקציבים ובכך להגדיל את סף הספיקה של בתי החולים, אך גם זה טרם הגיע מפני שלא נמצא לכך עדיין מקור תקציבי.
בנט מתגאה שהמשק פעיל, מערכת החינוך עובדת כולה כסדרה ונפתחה במועדה, אך גם ראש הממשלה וגם שר הבריאות ניצן הורביץ לא תכננו לציין את מאה הימים לממשלתם כשהתחלואה עדיין מאוד גבוהה, וכשמנהלי בתי החולים זועקים לעזרה לאחר שהתנהגו כפי המצופה ולא דיברו על הקושי בחודשים האחרונים. והנתון הקשה מכולם - מספר מתי הקורונה בגל הקטלני הנוכחי שחצה את האלף.
במשרד הבריאות מתגאים כי כבר שלושה מיליון איש קיבלו את מנת החיסון השלישית, אך זה לא קצב ההתחסנות שהם ציפו לו. כמעט 2.5 מיליון אזרחים טובים שהתחסנו בשני חיסונים מתמהמהים עם החיסון השלישי. חלק חיכו לאישור ה-FDA שלא הגיע וחלקם פשוט מפחדים.
65% מהמתים בגל הזה הם מחוסנים בשתי מנות, כך שאי אפשר לכנות אותו גל של מתנגדי חיסונים. ישראל לקחה הימור גדול שהחיסון השלישי ישפיע על התחלואה, אך מגיפה לא דועכת ללא שליטה על המאומתים ומספר החולים היומיים. ממשלת ישראל הייתה צריכה לתת לאזרחים שלה זמן להפנים את דעיכת יעילות החיסון השני וקבלת חיסון שלישי לפני כל העולם בעזרת הגבלות שישתלטו על התחלואה. מאחר שזה לא נעשה, נשלם מחיר גדול יותר עכשיו. לסיכום, האסטרטגיה המתירנית של בנט נחלה כישלון עגום למדי, אך יחד עם זאת, עדיין אפשר להציל עוד חיי אדם אם סוף סוף יקשיבו למומחי משרד הבריאות.