100 ימי בנט

במאה הימים הראשונים לכהונתה, כשלה הממשלה ביעדים הביטחוניים שהציבה לעצמה

עזה הפכה לעקב האכילס של ממשלת בנט, שהולכת על בהונות מול חמאס, ללא מדיניות ברורה. למרות מסע הלחצים בזירה הבינ"ל נגד איראן, שממשיכה להתבסס במזה"ת, המערב לא באמת משנה מדיניות כלפיה. למעט העמקת קשרים עם העולם הערבי, חיזוק מעמדו של גנץ מתגלה כתמורה העיקרית

בווידאו: 100 ימי בנט - סיכום 3 החודשים של רה"מ בתפקיד (צילום: ערוץ הכנסת, רויטרס וצלמי וואלה!, עריכה: טל רזניק)

במאה הימים הראשונים לכינונה, נאלצה ממשלתו של נפתלי בנט להתמודד עם לא מעט אתגרים בתחום הביטחוני. למעט חיזוק קשרים עם העולם הערבי, בהם אבו מאזן, מלך ירדן ונשיא מצרים, נראה כי הממשלה כשלה, באופן זמני, ברוב היעדים הביטחוניים שהציבה לעצמה. אחרי החגים תידרש הממשלה להכריע בעתיד המדיניות מול חמאס ברצועת עזה, וכן להיערך להתפתחויות מול איראן. התמורה הבולטת שהביאה הממשלה זו הוא למעשה חופש הפעולה היחסי שיש לשר הביטחון בני גנץ, בהשוואה לממשלה הקודמת.

ממשלת בנט הציבה את איראן כיעד ביטחוני בראש סדר העדיפויות. זה כולל את קידום רמת המוכנות של צה"ל לתרחיש קיצון, כמו תקיפת פרויקט הגרעין, ולרתום את העולם להצר את צעדי משטר האייתולות. הממשלה אישרה מסגרת תקציב לצה"ל, כפי שרצה הרמטכ"ל אביב כוכבי, אך ההחלטה הסופית בכנסת נראית רחוקה.

ראש הממשלה בנט, שר החוץ יאיר לפיד ושר הביטחון גנץ יצאו למסע שתדלנות בזירה הבינלאומית, כולל חשיפת מודיעין נגד פעילות איראנית, אך בשלב זה ללא תוצאות. המערב לא באמת מוכן לשנות מדיניות כלפי טהראן, אך מנגד אין בשלב זה התקדמות לעבר הסכם רע לישראל בין ארצות הברית לאיראן.

עוד בוואלה!

ממשלת ההבטחות המופרות ממלאת הבטחה אחת מרכזית - שקט

לכתבה המלאה
לא השתכנע להטיל סנקציות על איראן. ביידן ובנט בפגישתם בבית הלבן (צילום: אתר רשמי, עמוד הטוויטר של נשיא ארה"ב)

המרחב השני עליו נבחנת ממשלת בנט היא ארצות הברית. אין ספק שבנט מקובל הרבה יותר על ממשל ג'ו ביידן מאשר היה בנימין נתניהו, אך במדיניות הביטחונית כלפי ישראל אין שינוי דרמטי. אם יהיו לכך השפעות על הסיוע הביטחוני לישראל או שיתוף פעולה ביטחוני הדוק בזירות השונות, עוד מוקדם לקבוע. וושינגטון גם לא השתכנעה לשנות את נקודת הפתיחה במשא ומתן עם איראן שטרם הבשיל, וגם לא להטיל סנקציות, למרות שטהראן ממשיכה להתבסס במזרח התיכון ולקדם פעילות טרור נגד ישראל.

המרחב השלישי הוא העולם הערבי. נשיא מצרים עבד אל פתח א-סיסי מחמם את מערכת היחסים עם ממשלת ישראל בראשות בנט מתוך אינטרסים אישיים כמו לובי בארה"ב, אך בשלב זה ישראל מצליחה זמנית לנצל זאת להשגת שקט ברצועת עזה, שלפי הערכות אחרי חג הסוכות יתפוגג בגלל ביקורת קשה בהנהגת חמאס נגד ישראל. זה יהיה מבחן ליחסי בנט-א-סיסי המתהווים.

חיזוק האמון והקשרים עם מלך ירדן עבדאללה, שהחלו מבחינת גנץ עוד בכהונת הממשלה הקודמת, הביא לתמורות ביטחוניות שלא ניתן לפרט עליהן בשלב זה אך יש בהן תרומה ליציבות האזורית. עם זאת, אי אפשר לקבוע שממשלת בנט הרחיבה את שיתוף הפעולה הביטחוני עם מדינות המפרץ.

מנצל ההתחממות ביחסים להשגת שקט ברצועה. בנט וא-סיסי (צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, קובי גדעון)

בזירה הלבנונית אין שינוי חיובי. בשלב זה צה"ל אף נזקק לסיוע משב"כ כדי להתמודד בצורה יעילה עם הפלג הפלסטיני בארץ הארזים, כשברקע איראן ממשיכה לבנות את כוחו של חיזבאללה כפי שהיה בתקופת הממשלה הקודמת. בזירה הסורית ממשיכים את המערכה שבין המלחמות באותו קצב וללא כל שינוי במדיניות.

בגזרת יהודה ושומרון קיים שינוי מהותי שמוביל גנץ בניגוד לעמדתו של בנט. גנץ מצטייר כמי שמושך באף את בנט לחיזוק הרשות הפלסטינית. זה כולל את הגברת התיאום עם אבו-מאזן, קידום הבנייה בשטחי C, תוספת של 15 אלף פועלים למכסת העובדים בישראל, ואישור הלוואת הענק לרשות הפלסטינית. כבר עתה ניתן לקבוע שהמהלכים שהוביל גנץ סייעו במניעת התלקחות בזמן המצוד אחרי ששת האסירים הביטחוניים והמהומות בבתי הכלא בישראל.

בגזרת רצועת עזה המצב נראה אחרת. ממשלת בנט ירשה אחרי מבצע שומר חומות הישגים צבאיים מהממשלה הקודמת. בפתח כהונתו הסכימו בנט, גנץ, לפיד והרמטכ"ל כוכבי כי מה שהיה לא יהיה וכי יש למנוע את פתיחת המעברים ושיקום רצועת עזה תמורת קידום נושא השבויים והנעדרים. אך חמאס העלה במהרה את גובה הלהבות והממשלה חזרה בה מחלק גדול מההתחייבויות. למרות שהממשלה התפארה בתקיפת יעדי טרור על כל בלון ושריפה, המדיניות זו יושמה גם בכהונת הממשלה הקודמת, אולם בקצב שונה. ממשלת בנט, כמו הממשלה הקודמת, הולכת על בהונות ותוקפת יעדים שאין בהם כוונה לטלטל את חמאס אלא לנסות להשיג שקט זמני בלי לשבור את הכלים.

בישראל מעריכים כי אחרי החגים הגבול צפוי לרתוח. הפגנות על הגדר ברצועת עזה (צילום: אתר רשמי, חסן אסליח)

ההערכה במערכת הביטחון היא כי ההתחייבות של חמאס לנשיא מצרים לשמור על שקט בתקופת החגים תסתיים והמצב בגבול יחזור להיות רותח, משום שטרם הושגה הסכמה על מתווה תשלום משכורות הפקידים. כך הופכת רצועת עזה לעקב האכילס של ממשלת בנט שלא הכריעה במדיניות ברורה: האם היא מעוניינת בקידום תהליך הסדרה עם השבויים והנעדרים, הסדרה ללא השבויים והנעדרים, או הישארות במצב הקיים, עד הליכה להתנגשות צבאית.

הנושא המדיני מול רצועת עזה לא רק שלא התקדם בשום תחום, הוא הלך אחורה. חמור מכך: אם ממשלת בנט תסדיר את תשלום המשכורות לפקידים בעזה, היא חוזרת למצב ערב מבצע שומר החומות, מבלי לקבל תמורה, מצב שמשדר חולשה כלפי חמאס ושאר ארגוני הטרור. דבר נוסף ששידר בלבול וחוסר סדר הוא הרגע בו שר החוץ לפיד הציג מדיניות ביטחונית.

תקציב המדינה, שמהווה מכשול עבור כל ממשלה ויובא לאישור במושב החורף, כולל הפעם, בשונה מממשלות קודמות, את תקצוב מיגון הצפון שנתקע מאז שנת 2018, כולל 200 מיליון שקל למכשול גבול לבנון. סכומים אלו, אם יאושרו לבסוף, יבואו על חשבון חיזוק קו התפר ביהודה ושומרון שסובל מפרצות חמורות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully