חודש לפני בר המצווה שלו, ברק חורי נדרס למוות כשרכב על אופניים בערב כיפור (רביעי). התמונות לאלבום האירוע החגיגי כבר צולמו, אך אז אירע האסון שגדע הכול. "לפני שנתיים הוא ניסה לדמיין איך תראה בר המצווה שלו, משתפת אמו צופית, "הוא אמר לי 'אני רוצה לרדת עם פסנתר מהתקרה', ואמרתי לו 'אין בעיה אנחנו איתך'. תמיד נתנו לו יד חופשית. לאחרונה, כשהתקרב מועד בר המצווה שאלתי אותו מה הוא רוצה, הוא ענה לי 'את יודעת, אני רוצה לנוח אני לא רוצה לעבוד'. ופתאום הוא באמת קיבל מנוחה. צריך להיזהר במילים כמו שאומרים".
ברק בן ה-12 היה הבן האמצעי מבין שלושת ילדיהם של צופית ואיציק. ביום רביעי האחרון, הוא יצא מבית המשפחה ברמת גן לבית חברו הטוב ביותר בפתח תקווה. בדרכו הוא נפגע באורח אנוש מרכב בכביש 4 סמוך לגבעת שמואל. תחילה ברק פונה לבית החולים בילינסון בפתח תקווה, אז הועבר לבית החולים שניידר לילדים, ושם נאלצו לבסוף לקבוע את מותו. הנהג הפוגע ערן אזולאי, תושב באר יעקב בשנות ה-40 לחייו, נעצר בחשד להמתה בקלות דעת ונהיגה בשכרות. מעצרו הוארך עד ליום ראשון, במהלכו צפוי להתקיים דיון הארכת מעצר נוסף.
"ברק הוא", אמו מתחילה להגיד ומיד ממהרת לתקן, "היה - ילד יצירתי בצורה בלתי רגילה". אביו מוסיף "ילד חם ורגיש מאוד, אחראי, אח טוב". צופית ממשיכה: "יש ילדים שבגיל ההתבגרות בדיסטנס עם ההורים, ברק לא היה כזה. הייתי מנשקת אותו כמה פעמים ואומרת לו 'כל נשיקה זה לכל רעיון שיש לך בראש', והייתי אומרת לו 'זהו? נישקתי את כל הרעיונות?'. הוא היה עונה לי 'לא. יש עוד קצת'".
עוד מספרים ההורים בגאווה על תחביביו המרובים של ברק: "היה מצייר, מתכנת רובוטים, סורג, שר ומנגן בפסנתר בשתי להקות, שחיין בנבחרת תחרותית. ברק אהב לעסוק וליצור בחומרים ממוחזרים. את שקית המחזור שלנו בבית, היה קשה לזרוק, תמיד ברק היה צריך לעבור עליה לפני, לראות שאין דבר שבכל זאת אפשר להשתמש בו. כשהיינו מטיילים ברחוב הוא היה מבחין בפסולת אלקטרונית והיה רוצה לקחת אלינו הביתה, ולפרק את אותו מכשיר להרכיב מחדש ומשמיש את זה לפי הדמיון שלו".
"ברק ניצל כל דקה בחיים שלו", מדגישה צופית, "המוח שלו היה קודח ברעיונות מהרגע שהיה פוקח את העיניים בבוקר. ברק הוציא לפועל כל רעיון שהיה לו. היה עובד על כמה פרויקטים במקביל. בזמן שהיה בונה רובוט, היה שומע ביוטיוב הדרכות בנושאים אחרים ולומד אותן. אני לא מכירה הרבה ילדים שלוקחים כל דקה ומנצלים אותה כאילו הייתה חמש דקות. אין סתם 'בהייה' במשהו - כל דקה מנוצלת".
"הוא פעל כאילו הוא על זמן שאול, כנראה הוא הרגיש", אומרת האם בדמעות. "שאלו אותו פעם בריאיון 'מה חסר לך בחיים?', הוא ענה 'זמן'. אני מניחה שהוא התכוון לכמה שעות ביממה ולא לזמן שאול בעולם הזה. 'אני אמציא המצאה שתשנה את העולם', הוא כל הזמן היה חושב מה להמציא".
ההורים מתארים את יום התאונה הטראגית, לפניה ברק ביקש לרכוב באופן עצמאי אל חברו שבעיר הקרובה. אמו של ברק מספרת כי "הוא מאוד רצה ללכת לחבר שלו בפתח תקווה. אנחנו עיכבנו את זה כבר במשך שנה בגלל הקורונה. הוא אמר שזה החבר הכי טוב שלו. אמרתי לעצמי 'כמה אפשר להחזיק את הילד, צריך לשחרר באיזה שלב'. הוא הדפיס מפה ועשינו חזרה על הדרך".
"הוא הכין תיק עם שלוקר, הוא התארגן חצי יום למאורע הזה. הוא יצא מבלי להגיד שלום מרוב ההתרגשות. הוא הלך, וזהו. כנראה אלוהים החליט שהוא צריך אותו למעלה, שהוא צריך לעשות שיפוצים בגן עדן".
"ואז הוא לא ענה לנו בטלפון, התקשרנו למשטרה", מוסיף איציק. צופית ממשיכה כי אז "הופיעו לנו בדלת שני שוטרים, אמרו שהייתה תאונה ולקחו אותנו לבילינסון, לא אמרו מילה בדרך", ומשתפת כיצד הבינה כבר לפי מראה הרופאים שמצבו של ברק רע מאוד. "רבע שעה מאז שהגענו לבית החולים הבנו שהסיפור נגמר. זה היה נורא, פשוט נורא".
כשנשאלים אם יש בהם כעס על האסון שאירע, ההורים משיבים כי הם בוחרים שלא לכעוס, וכי זעם לא ישיב את ילדם. איציק מסביר כי הוא "מנסה לא להגיע למחוזות האלה, זה מאוד קשה. 'מה, אם ולמה' - שאלות מאוד קשות, זה צץ. מנסים להמשיך הלאה, זה הכי נכון שאפשר להגיד, מנסים לחיות עם זה". "זה הגורל. זה מכתוב מלמעלה. זה היה היום שלו", אומרת צופית, "יעזור לי לכעוס? זה לא יחזיר לי את הילד, הכעס. אם זה היה הגורל שלו זה גם היה יכול לקרות ליד הבית, זה דברים שלא בשליטתנו כנראה".
במקום זאת, ההורים בחרו להנציח את ברק באמצעות הגשמת חלומו, והם מגייסים כספים להשלמת רובוט ששקד על פיתוחו יותר משנה. הרובוט מיועד לפעול כ"כבאי אוטומטי", שמאתר ומכבה שרפות בלי לסכן חיי אדם. הרובוט מופעל באמצעות פאנל סולארי, עם חיישנים לאיתור חום, גז ואור, וכן חיישנים לזיהוי עצמים במרחב המאפשרים לו לנוע באופן עצמאי.
על היזמות והלמידה העצמית של ברק, איציק מספר כי: "אמרתי לו 'שמע, צריך לדעת תכנות פה, זה פרויקט מאוד מורכב. אני לא יודע אם אנשים מהנדסים יכולים לעשות דבר כזה'. אבל ברק רץ. עבד על הרובוט באינטנסיביות כל התקופה מהבוקר עד הלילה". האב מסביר בגאווה כי על גבי הרובוט חוברו מיכלים המכילים חומרים מעכבי בעירה, וכי הרובוט מופעל על ידי קוד מחשב שברק פיתח בעצמו, "בהיעדר מקורות ידע מתאימים לילדים בגילו בנושאים מורכבים אלו".
"החלום של ברק בשנה האחרונה לחייו היה להשלים את הרובוט, והוא היה כל כולו בתוך זה", מציין איציק, כעת אנחנו רוצים להשלים את הפרויקט שלו ולהפוך אותו לרובוט שיוכל לשמש לכיבוי שריפות בפועל, לטובת האדם באשר הוא ולהציל חיים. נרצה להשתמש באב הטיפוס של הרובוט לאחר שיושלם, כדי לאפשר לבני נוער ללמוד באמצעותו ובהשראתו רובוטיקה ותכנות, כמקור ידע לימודי שלא היה זמין לבן ה-12, ליצירת פרויקטים דומים בעתיד".
"פתחתנו דף לגיוס כספים באתר 'GiveBack'. שם הדף הוא 'הרובוט של ברק חורי'. נשמח לתרומות ממי שרוצה ומזדהה עם הסיפור של ברק. כל תרומה תעזור".