סיינס: על הסרט

מי אתה מ. נייט שיימאלאן? הנה במאי שהרזומה שלו כולל את הסרט המפתיע ביותר של שנות ה-90, במאי שהוכתר כבר כדבר ההוליוודי הבא (למרות שלא מעט אנשים בתעשייה מסתכלים עליו כבמאי B-Movies עם הרבה מזל), במאי ששום סרט שלו עדיין לא הפסיד כסף ובכל זאת - במאי בעייתי משהו.

אחרי "החוש השישי" (שלמרות שהיה בינוני מינוס שיחק לו קלף מטורף) ו"בלתי שביר" (שניסה לרכב על גלי ההצלחה של "החוש השישי"), שיימאלאן מפציע עם "סיינס", סרט צנוע, בתקציב של 60 מיליון דולר שהכניס כבר כמעט 230 מיליון. לצערנו, רווחיות אינה מדד לאיכות.

סיינס הוא סרט מוזר. שיימאלאן לוקח סיפור הוליוודי מסטייל שנהיה יותר ויותר פופולרי בשנים האחרונות, ועושה ממנו סרט שונה, לא ברור אם לטובה או לא. כנראה שמאלדר וסקאלי אחראים באופן עקיף לז'אנר סרטי החייזרים, כי מעולם לא היו כל כך הרבה סרטי מדע בדיוני במיינסטרים. והנה בא לו שיימאלאן ועושה סרט חייזרים משלו, עם מעט מאוד חייזרים והמון מניפולציות בטעם של פעם ליצירת המתח. מעין חיבור מוזר בין סרט מדע בדיוני וסרט אימה.

מל גיבסון הוא גרהאם הס, כומר שפרש מחיי הכנסיה לאחר שאשתו נהרגה בתאונת דרכים והוא נותר לגדל את שני ילדיו בכוחות עצמו. הוא גר יחד עם אחיו (ג'ואקים פיניקס, שבהחלט מפתיע לטובה) בחווה בפנסילבניה ועוסק בגידול תירס. בוקר אחד האחים מגלים צורות ענק באחד משדות התירס שלהם. מתיחה? חייזרים? גרהאם יוצא לברר.

שיימאלאן יודע ליצור מתח על המסך. הוא מתשמש בכל הטכניקות הישנות, ניגודים בין שקט וצלילים חדים, משחקים של אור וצל, כל האלמנטים הכי משומשים שיש - אבל זה עובד. לדבריו, מקורות ההשראה שלו ל"סיינס" היו, בין השאר, "הציפורים" של היצ'קוק ו"פלישת חוטפי הגופות" הקלאסי. סיינס לא מתקרב לאף אחד מן הסרטים האלה, אבל יש לו מה לספר.

וזה לא שאין לו בעיות. זה מתחיל בזה שהוא לא ממש סרט מדע בדיוני ולא ממש סרט אימה. הוא אכן מפחיד לפרקים, בהחלט יש בו חייזרים, אבל הוא לא הולך עם שום ז'אנר עד הסוף. בעיה נוספת היא ששיימאלאן מתקשה להתמקד בסיפור החייזרים ובונה את הסרט סביב סיפור המשנה (נו טופ, אשה נהרגת בתאונת דרכים, בעל מסוגר מגדל שני ילדים - דרמה קורעת לב).

נראה ששיימאלאן מנסה לעשות קולנוע עני באפקטים. הוא מעדיף להפחיד את הקהל בשקט, בלי לעשות בלגן. בדרך כלל זה עובד יופי, אבל חייבים להודות ש"סיינס" היה יכול להיות סרט הרבה יותר מלהיב אם הוא היה קצת פחות אפל וקצת יותר ויזואלי.

הדי.וי.די עני בתוספות בדיוק כמו שהסרט עני באפקטים (ואולי אפילו קצת יותר). בסרט מסוג זה ציפיתי למצוא חומר מרתק של מאחורי הקלעים, המון תוכן נוסף שמשלים בדרך כלל והופך את חווית הדי.וי.די למשהו אחר לגמרי.

אבל יוק. שום כלום. מפיצי הסרט מסרו לנו שבגרסה שתצא בחודש הבא יוכנסו כל התוספות ושזו גרסה של הסרט המיועדת להשאלה בספריות. הכל טוב ויפה, אבל למה לא מגיע קצת אקסטרה למי שרק רוצה לראות את הסרט ולא לקנות את מל גיבסון לספרייה הביתית?

בסך הכל נהניתי מסיינס. אני אוהבת סרטי אימה, אני אוהבת סרטי מדע בדיוני, אבל נשארתי עם טעם מר בפה. רציתי קצת יותר מפלצות וקצת פחות קיטש אבל לשיימאלאן לא אכפת. קחו את הסרט, כבו את האורות ואם תתנו לשיימאלאן הזדמנות הוא יפחיד אתכם. יש מצב ששעתיים עם שיימאלאן יעשו לכם טוב, גם אם אחרי הסרט לא תבינו בדיוק על מה ולמה.