לאורך השנה שחלפה מאז החתימה על הסכמי הנורמליזציה עם איחוד האמירויות ובחריין, אחת השאלות שהדהדו שוב ושוב בשיח הציבורי בישראל הייתה האם ערב הסעודית היא הבאה התור. למרות התיירות וההזדמנויות העסקיות באמירויות, ולמרות הקשר התרבותי הייחודי למרוקו, ערב הסעודית נחשבה בציבור הישראלי לפרס הנחשק של תהליך הנורמליזציה.
בחודשים שלאחר הסכמי אברהם, מדד מדיניות-החוץ הישראלית של מכון מיתווים הציב את ערב הסעודית כמדינה הערבית שלישראל הכי חשוב לקדם שיתוף פעולה עמה. וזאת בפער ניכר ממצרים ואיחוד האמירויות שדורגו אחריה; וסקר יוזמת ז'נבה הראה שהציבור הישראלי מדרג את ערב הסעודית והפלסטינים ראשונים, בפער ניכר ממדינות ערב האחרות, בשאלה עם מי ישראל צריכה לקדם את הסכם השלום הבא.
לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר 2020, לפני יציאתו של טראמפ מהבית הלבן בינואר 2021, ולפני הבחירות האחרונות לכנסת במרץ 2021 שררו בישראל תקוות שהסעודים יבצעו מהלך דרמטי, ויצטרפו לעגלת הנורמליזציה. הדיווחים מנובמבר על קיומה של פגישה משולשת בערב הסעודית בין נתניהו, בן סלמאן ופומפאו, נתנו רוח גבית לתקוות אלה, ויצרו רושם שמדובר בעניין של זמן.
אבל, הסעודים לא באו. ובחודשים האחרונים, ניכר שהמהלך מתרחק. בבית המלוכה הסעודי בלטו עוד יותר המחלוקות הקיימות בעקבות הפגישה עם נתניהו, ממשל ביידן שומר על מרחק מבן סלמאן על רקע מעורבותו בפרשת חשוקג'י, וערב הסעודית מקיימת ערוצי דיאלוג עם איראן שמעידים על גישה שונה מזו של ישראל. האם משמעות הדבר שאבד המומנטום לכינון יחסים ישראלי-סעודי? לא בהכרח, אבל ההצהרות הסעודיות החוזרות ונשנות שקושרות בין התקרבות לישראל להתקדמות בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני מעידות על מה שנדרש כדי להביא לפריצת הדרך.
המחויבות הסעודית לסוגייה הפלסטינית אינה רק מס שפתיים. היא באה לידי ביטוי ביוזמות השלום שגיבשה וקידמה ערב הסעודית על פני עשורים - יוזמת המלך פאהד לפני 40 שנה (1981), ויוזמת השלום הערבית לפני כ-20 שנה (2002). בתקופתו כראש ממשלה, נתניהו קיווה אמנם שהסעודים ישנו כיוון ויגלו נכונות להתקדם עם ישראל גם ללא הפלסטינים, אך למרות סימנים שהעידו שהדבר אולי ייתכן - במבחן התוצאה, זה לא קרה. עם זאת, בעשור האחרון הלכו הסעודים כברת דרך לכיוונה של ישראל. שורה של צעדים הדרגתיים יצרו מציאות חדשה בין שתי המדינות, באופן שמזכיר את התהוות היחסים בין איחוד האמירויות לישראל במהלך אותן שנים.
הצעדים הסעודים כללו, בין היתר, שיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל בנושא איראן; ראיונות הדדיים לכלי תקשורת והעברת מסרים חיוביים בבלוגים וברשתות החברתיות; השתתפות של בכירים סעודים לשעבר בכנסים ודיאלוגים אסטרטגיים עם עמיתים מישראל; הגעת משלחות לירושלים ולמסגד אל-אקצא; צעדים בוני אמון מצד מנהיגי דת (כולל ביקור בבתי כנסת בחו"ל ובאושוויץ); הדגשת זכותם של היהודים למדינה ואזכור פומבי של הפוטנציאל הכלכלי ביחסים עמה; היתר טיסות לישראל וממנה מעל שטח ערב הסעודית (ראשית, עבור אייר אינדיה, ולאחר הסכמי אברהם - באופן נרחב יותר); ולאחרונה, באולימפיאדת טוקיו, התמודדות ספורטיבית ראשונה בין המדינות (בג'ודו).
הצעדים הללו היו מדודים בהיקפם והמינון שלהם השתנה לאורך השנים בהתאם להתפתחויות האזוריות ולשיקולים סעודים פנימיים. נעדרה מהם אומנם פתיחות להשתתפות ישראלית באירועים שמתקיימים בערב הסעודית, שהייתה מרכיב מרכזי בהיפתחות של איחוד האמירויות כלפי ישראל, אך ההצטברות שלהם הרגילה את ההנהגות, הציבור והקהילה הבינלאומית לכך שקשר ישראלי-סעודי הוא אפשרי ואינו נחשב עוד בגדר טאבו.
כשם שפריצת הדרך ביחסי ישראל עם איחוד האמירויות התאפשרה רק בזכות מהלך ישראלי בנושא הפלסטיני (זניחת רעיון סיפוח שטחים), כך יש צורך כיום בזיהוי ויישום מהלך נוסף שכזה, שלא רק יקרב שלום ישראלי-פלסטיני אלא גם יאפשר כינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לערב הסעודית. מועד ציון 20 שנה ליוזמת השלום הערבית, בתחילת שנת 2022, מספק הזדמנות טובה לכך, ויש להיערך לכך כבר כעת.
יוזמת השלום הערבית, כמו יתר המסמכים המכוננים הקשורים לפתרון שתי-המדינות שהוצגו בתחילת שנות ב-2000 (ובהם הפרמטרים של הנשיא קלינטון ומפת הדרכים של הקוורטט), נתפסת בעיני רבים כמיושנת וכלא רלבנטית. זאת, לאור השינויים האזוריים המפליגים שהתרחשו מאז - למשל, האביב הערבי והשלכותיו, הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב, והפיצול בין הגדה המערבית לרצועת עזה.
היוזמה עודכנה פעם אחת בלבד, וגם זאת באופן חלקי, עת קיבלו מדינות ערב ב-2013 את עקרון חילופי השטחים בין ישראל למדינה הפלסטינית העתידית. גורמים בעולם הערבי הציעו בשנים האחרונות לליגה הערבית לעדכן את נוסח יוזמת השלום הערבית, אך עד כה הרעיונות נדחו. כשם שערב הסעודית הייתה זו שהובילה את הצגת היוזמה בראשיתה, כך היא יכולה להוביל כעת את תהליך העדכון שלה.
הפעם, לאור מארג היחסים בין ישראל למדינות ערב - שלא היה קיים עת הוצגה היוזמה לראשונה, בעיצומה של אנתפאדת אל-אקצא - הניסוח המחודש של היוזמה צריך להתנהל תוך דיאלוג שקט עם ממשלת ישראל. זאת, על מנת להבטיח שעם פרסום הנוסח החדש, תגיב הממשלה אליו בחיוב. אין הכרח שהממשלה תקבל את היוזמה כלשונה, וסביר שהיא לא תעשה כן, אבל לכל הפחות היא תוכל לברך על פרסום הנוסח המעודכן ולהביע נכונות לשיח עם מדינות ערב לגביו.
ערב הסעודית נמנעה בעבר מלקחת חלק במאמצים להציג את היוזמה בפני ישראל, והותירה את המלאכה בידי מצרים וירדן. ואולם, פרסום נוסח מעודכן של היוזמה והצורך להסביר אותו להנהגה ולציבור בישראל, יספקו לסעודים הזדמנות להגביר ולהעמיק את השיח עם ישראל, באופן שיצטייר כלגיטימי לאור הזיקה הישירה לנושא הפלסטיני. הדבר גם יאפשר לכנס פסגה אזורית לדון ביוזמה המעודכנת. הצלחה של פסגה שכזו ונכונות ישראלית בעקבותיה לחדש שיח מדיני עם הפלסטינים - עשויים, בהתנהלות דיפלומטית נבונה, להבשיל את התנאים לכינון יחסים בין ערב הסעודית לישראל.
ערב הסעודית, שחוגגת החודש את היום הלאומי שלה, עוסקת בשנים האחרונות ביישום חזון חדש למדינה לקראת שנת 2030. מהלך סעודי שיעניק מומנטום מחודש לתהליך השלום הישראלי-פלסטיני ושיאפשר לפרוץ דרך לעבר נורמליזציה עם ישראל, יוסיף נדבך נוסף לחזון זה, שיהיה משמעותי לא רק לערב הסעודית, אלא גם לישראל, לפלסטינים ולאזור כולו.
ד"ר נמרוד גורן הוא הנשיא והמייסד של מיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית, ומרצה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים.