מגיפת הקורונה גרמה לריחוק ביחסים בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות, ריחוק שנולד מההבחנה בין אזרחים ישראלים ליהודים אזרחי מדינות אחרות. עבור רוב יהודי התפוצות, עד לאחרונה, היה כמעט בלתי אפשרי להיכנס למדינה היהודית. מלבד כאב המשפחות המופרדות זו מזו, במיוחד ברגעי חיים מרכזיים, קיימת הטראומה הרגשית והרוחנית של יהודים שנאסר עליהם להיכנס למולדת היהודית לראשונה מאז הקמת מדינת ישראל.
עוד בדצמבר 2020, ישראל החלה במסע החיסונים שלה לפני כל מדינה אחרת, וחיסנה כמעט את כל האוכלוסייה הבוגרת. יהודים בגולה התגאו בהישגים אלה. הייתה אז הזדמנות לישראל להפוך למרכז חיסונים לאלה שמוכנים לבוא להתחסן ולפעול לפי כל פרוטוקולי הבידוד.
אמנם, אלה נושאים מורכבים וזמנים מסובכים, אך ישראל אינה כמו כל מדינה אחרת. זו - המדינה היהודית. וככזאת, חובותיה חורגות מעבר לאזרחיה שלה. העניין נוגע ללב הזהות היהודית. החיבור לארץ הוא בן יותר מ-3,800 שנים כאשר אלוהים אמר לאברהם, "לך לך...אל הארץ אשר אראך". האומה היהודית התאגדה בסיני כשקיבלנו את משימתנו האלוהית, שחלקה כתמיד היה שכולנו "כאיש אחד בלב אחד". כדברי התלמוד, "ערבים זה לזה".
מדינת ישראל המודרנית היא היורשת של ההיסטוריה הזו; ייעודה הלאומי, השליחות והתכלית של העם היהודי, נובעת ממנה. זוהי מדינה שנותנת משמעות וביטוי לרעיון - היא לא רק ישות פוליטית הפועלת בגבולות ייעודיים.
מייסדי המדינה הבינו את המשמעות העמוקה הזו, וביטאו זאת באמצעות "חוק השבות", המעניק ליהודי העולם את הזכות לעלות לישראל ולקבל אזרחות. מהמאמצים יוצאי הדופן לקלוט את יהדות רוסיה וחבר המדינות לאחר התפרקות ברית המועצות, ועד ההטסה הדרמטית של יהודי אתיופיה מסודן ואתיופיה בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה -90, המסר ליהודים שנמצאים במצוקה: אנחנו כאן בשבילכם.
התחושות האלה הן הדדיות, והמסר הזה תמיד נשלח גם בחזרה מהתפוצות לישראל. מתחילתו של המיזם שנקרא מדינת ישראל הייתה שותפות מלאה עם התפוצות; שותפות בה השקיעו יהודים ברחבי העולם משאבים עצומים - כסף, הון פוליטי, אפילו דם.
בזמן מלחמת העצמאות התנדבו יהודי דרום אפריקה לצה"ל והגנו על המדינה המתהווה מפני צבאות פולשים. יהודי דרום אפריקה המשיכו לתרום תרומה יוצאת דופן למדינה היהודית, לבניית בתי ספר, בתי חולים ותשתיות אחרות, כולל המרכז הרפואי סמסון אסותא שהושלם לאחרונה באשדוד - בית החולים הראשון בישראל שהוא מוגן לחלוטין מפני טילים.
יותר מזה, כציונים גאים, דגלנו בעמדתה של ישראל בעיתונות ובפורומים ציבוריים ובינלאומיים. עודנו ניצבים בחזית המאבק נגד ה-BDS ומאמציהם לשלול את הלגיטימיות של המדינה היהודית. הובלנו את המאבק מול ממשלתנו שלנו בהגנה על מדינת ישראל האהובה שלנו. אויבינו אינם מכירים בהבחנה הזניחה בין יהודים לישראלים. גם במלחמה האחרונה בעזה, התגברו ההתקפות אנטישמיות בכל העולם. מכיוון שאנחנו באמת עם אחד. זהו העיקרון המכונן של מדינת ישראל וההסכם הגדול בין ישראל ליהדות התפוצות.
במהלך המגיפה הזו אנו רואים כי ההסכם נשחק. לא בטוח שיש פתרונות פשוטים. אבל אני מאמין בתוקף שרווחת יהדות התפוצות חייבת להיות גורם מרכזי בהחלטות הממשלה. יש כאן הפרה של החוזה בין ישראל ליהדות התפוצות. למזלנו, ההפרה ניתנת לתיקון. מערכת היחסים של ישראל עם התפוצות איתנה. אפילו בזמנים קשים אלה, עולים יהודים הגיעו במספרים גדלים והתקבלו בזרועות פתוחות. זו דוגמה לעומק הקשר.
גורל ישראל ויהדות העולם שזורים זה בזה. אנו חולקים ייעוד ושליחות משותפים. אנחנו ערבים זה לזה.
הרב ד"ר זאב וורן גולדשטיין הוא הרב הראשי ליהודי דרום אפריקה, ד"ר למשפטים מומחה לזכויות אדם