אירוע הבריחה שבו שישה טרוריסטים חמושים בייאוש וכפית חמקו תחת ידיו של שירות בתי הסוהר, הוא פריזמה נכונה לבחון דרכה את השירות הציבורי בישראל ולהגיע מהר מאוד למסקנה לפיה כל מי שמצפה שהחקירה תוליד גם חשבון נפש, או אפילו "רק" בדיקה פנימית, שהסקת מסקנות בצדה, עתיד להתאכזב.
לפני כשלושה חודשים התפרסם דוח על השכר במגזר הציבורי בישראל. אם עוד לא איבדתי את חלקכם אחרי משפט כזה, אוסיף ואציין שהדוח התבסס על מחקר של שנעשה במדינות ה-OECD. עכשיו כבר בטוח שקלתם לנטוש את המשך הקריאה.
למה? כי דוחות כלכליים אינם נחשבים לחומר קריאה מרתק, בלשון המעטה. אפילו אם הם מסבירים בדיוק את הסיבה לכישלונן החוזר של המערכות הגדולות במדינת ישראל: מדוע צה"ל מובך פעם אחר פעם בידי כנופיות של אספסוף לא מאומן שמחומש באופן חלקי בלבד, איך קורה שהמשטרה לא מצליחה להכיל אירועים פליליים, החל בעבירות רכוש ועד התפרעויות מאורגנות, ולמה גם כשהדרג המדיני הנבחר כבר מצליח לחשוב נכון ומנסה לקדם צעדים מועילים דוגמת קיצור חופשות במערכת החינוך וביצוע בדיקות קורונה לבאים בשערי הארץ, מתמוססות ההחלטות האלה בידי שומרי החומות של הבינוניות.
הדוח ההוא לא עסק בגובה השכר, כי אם במנגנון שוועדי העובדים החזקים של הארגונים והמוסדות הציבוריים השונים - ממערכת הביטחון, דרך רשות שדות התעופה ועד להסתדרות המורים, יילחמו עליו בחירוף נפש הרבה יותר מאשר על שכר או תנאים: המנגנון שמתגמל על פי ותק ולא על פי ביצועים.
תגמול על פי ותק הוא תגמול קולקטיבי שאינו מבדיל בין חכם לטיפש, בין חרוץ לבטלן, בין מוכשר להדיוט, בין מי שצבר רצף של הצלחות למי שהרזומה שלו מלא בכישלון אחרי כישלון. אתה ותיק - משמע אתה זכאי.
תגמול של אדם על פי ביצועיו והישגיו המקצועיים, כפי שהם מתפרשים על ידי הממונים עליו, הם נשמת אפה של חברה הישגית. זה לא אומר שצריך לקפח את המוצלחים-פחות שעשויים להתגלות כעובדים טובים, אבל בישראל הפך כבר מזמן הבינוני לתו-תקן.
הדוח תיאר את הכישלון המפואר של הניסיון להפוך את המגזר הציבורי לדומה יותר לפרטי: עם בונוסים על הצלחות ועם מערכת קידום שתדחוף למעלה את המצטיינים ולא את הוותיקים. בפועל, קודמו דווקא הוותיקים, גם כשהם בינוניים (ואפילו גרועים). כשרק יצא, עורר הדוח סערה מידתית למשך השעתיים שלאחר פרסומו, אך הציבור מהר מאוד שב לעסוק בסוגיות מעניינות יותר, עד שהתברר ששירות בתי הסוהר כשל בשעת מבחן בדבר העיקרי שהיה אמון עליו - שמירת הכלואים בתוך כותלי הכלא.
מהר מאוד למדנו שגם בשירות בתי הסוהר משרתים אנשים שלא מוכשרים לבצע משימות פשוטות בהרבה מאשר שמירה עלינו מפני אסירים מסוכנים. כפי שגם במשטרה, כמו בנמלי הים או ברשות המסים - לא כל מי שהתקבל לעבודה הוכיח שהוא ראוי למשרה.
אפרים קישון הגאון כבר כתב לפני למעלה מ-60 שנה: "נלחמנו בפקידים, אך נכנענו למספרם העדיף". הוא היה גם האיש שהמציא את המילה "פרטאץ'" - זו שראויה להיכתב בשערו של כל מוסד ציבורי בישראל: מבתי הספר ועד לפורום המטה הכללי, וזו שבאמצעותה אפשר להגדיר (גם) את מחדל הבריחה הנוכחי.
נכון, אצלנו מקובל לבחון ממשלה רק על פי נטייתה הפוליטית ולא על פי הישגיה, ולכן כל מי שתמך בנתניהו - עוין את ממשלת בנט בלי קשר לעובדות, ממש כפי שמתנגדי נתניהו יתמכו ב"ממשלת השינוי" על אף הפשלות. עם זאת, גם ממשלה מעולה, ואין זה משנה מי העומד בראשה, בנויה על הבינוניים שאמורים להוציא לפועל את מדיניותה. מה שווה התוויית מדיניות של בדיקות קורונה בנתב"ג או הגברת האכיפה על השוהים בבידוד, כשמי שאמור לבצע את המשימות האלה בשטח, פשוט לא מסוגל? גם המעולה שבהנחיות תגיע בסוף אל קבלן ביצוע לא מוכשר דיו בשטח, ותיק כי ימלוך, שעיקר הצטיינותו המקצועית עד כה הייתה בדיונים מול ההנהלה על גובה השי לחג.
האם באמת "אין תקציב"?
אם המצב היה כזה שבמשטרה אין מספיק תקנים, שבתי החולים סובלים ממצוקה תזרימית ולא מסדרי עדיפויות בעייתיים ושבשב"ס משלמים משכורות רעב, היה הרבה יותר קל לתקן. הבעיה היא שהתקציבים האדירים שנותבו כדי לשפר את ביצועי משטרת ישראל - הלכו למטות של בכיריה, והוא הדין גם ביחס לסכומי העתק שהועברו למערכת הבריאות. ומה עם המשרד שמחזיק בתקציב הגבוה ביותר מבין כל משרדי הממשלה - משרד החינוך, אך רבים מדי עובדיו המורים שמחנכים לבינוניות? ודאי שלא כולם, אך אל תטעו בהם, כי הם מכירים באמת המרה טוב מכולנו.
אני ממליץ שלא לפתח ציפיות גדולות מדי באשר לתחקיר על הבריחה מכלא גלבוע. בלי קשר להליכים אישיים שיינקטו או לא כלפי גורמים פרסונליים: מהסוהרת המנמנמת ועד לנציבה, את השאר אני יכול למסור לכם כבר עתה, למרות צו איסור הפרסום הגורף: התחקיר יגיע למסקנות שנדרשים בדחיפות עוד תקציבים ותקנים. איך אני יודע? כי ככה זה גם בכל פעם שמדברים על רפורמה במערכת החינוך או במשק החשמל, ברשויות המקומיות או בנמלי הים והאוויר.
תמיד דרוש עוד כסף כדי לרצות עובדים בינוניים אך כוחניים במערכות האלה, שלא מוכנים שייגעו להם בוותק כמפתח העיקרי לקידום ולתגמול - הס מלהזכיר את אנשי הקבע, שנוהגים להתקבץ בקבוצות של כמאה בינוניים מאחורי גבם של האחד או האחת שבאמת צריך להיאבק עליהם מול פיתויי השוק האזרחי. אל תצחיקו ותערערו להם את "תוספת הרמטכ"ל".
תדע כל אם עברייה שעל בניה יפקדו בעיקר מפקדים בינוניים
תדע כל אם עברייה שעל בניה יפקדו בעיקר מפקדים בינוניים, על הגורמים העברייניים שהקיאה מתוכה ישמרו סוהרים בינוניים, את תכני הלימוד בבתי הספר יעבירו מורים בינוניים, וכך גם בנוגע להתנהלות מול העירייה, הטאבו, משרד הרישוי, הביטוח הלאומי ובעיקר משטרת ישראל שמתגלה לאחרונה בשיא בינוניותה. עם קצת מזל, גם הילד שלכם יגדל להיות בינוני וישתלב יפה במנגנון שחי על התקציב הנדיב ביותר בעולם: זה שמוצא מהכיס שלנו. את הביטוי המתון "בינוני" הייתה צריכה להחליף מילה חריפה יותר, אבל אני לא רוצה להיות מואשם בהעלבת עובדי ציבור.
מזל שלפחות במגזר הפרטי עוד מעודדים מצוינות. וזאת למה? כי את ההצלחה או הכישלון בתחום זה מרגישים ישר בכיס ולא בוועדות בדיקה שתפקידן למוסס כל אפשרות לתחקיר יעיל ומועיל. ראו איך נאבקות חברות ההייטק על כל מצטיין שיכול להפוך לעובד מעולה בפוטנציה. מה יש בהייטק שאין בשירות המדינה? פחות עבודה מאורגנת ויותר בונוסים למי שטוב באמת.
בסופו של דבר הרי אין דרך אחרת לעודד מצוינות. תארו לכם ששב"ס היה מחלק אחרת את עוגת המשכורות: במקום לחלק משכורת של עשרת אלפים שקלים לסוהר בעל ותק של 5 שנים ו-20 אלף שקלים לסוהר שמבצע עבודה זהה אך עם ותק של 15 שנים, היה נוהג אחרת ומתגמל את הטוב מבינהם בשכר הגבוה ואת הבינוני בשכר הנמוך. מה לדעתכם היה קורה לשירות בתי הסוהר? יש ליישם את הכלל הזה בדואר, במשרדי מס ההכנסה, במחלקת רישוי עסקים בעירייה, במשטרה והכי חשוב - בבתי הספר של ילדינו. רק כך נבין איזה נזק אדיר גורמת לנו שיטת התגמול במגזר הציבורי בישראל, זאת שלמרות שהיא מתחבאת בדוחות שאיש מאתנו לא אוהב להתעמק בהם, מסבירה כמעט כל מחדל בשירות המדינה.