דפיקות הלב מואצות. המחברות מסודרות. הילקוטים מוכנים וההתרגשות בשיאה. קרוב לשניים וחצי מיליון תלמידות ותלמידים יתחילו את לימודיהם במסגרות החינוך השונות. רבים מהם יצעדו בפעם הראשונה במסדרונות בית הספר.
מערכת החינוך הישראלית היא המערכת שבה יותר מכל מושקע עתידנו. עתיד מדינת ישראל, עתיד העם היהודי. זו מערכת חינוכית חזקה, איתנה, שבה הגיוון הוא מקור הכוח, מקור העוצמה. כפי שכבר אמר ראש הממשלה יצחק רבין: "אין לנו מכרות זהב, אין לנו נפט ולא יהלומים. ישראל ענייה במשאבי טבע, אבל יש לה ובה פוטנציאל אנושי אדיר. פסיפס אנושי שהתקבץ כאן ומעשיר את היכולת האינטלקטואלית הלאומית שלנו".
הפסיפס האנושי של ישראל מורכב מהמגוון העצום שמאפיין את העם שלנו - בני אדם מעדות, דתות, אמונות ותפיסות אידאולוגיות שונות, שבונים יחד חברה, ומדינה לתפארת. לא על הכול אנחנו מסכימים, יש מחלוקות ויש שסעים, אבל מרחב ההסכמה הגדול ביננו קשור באהבה של כל חלקי העם למקום המופלא והייחודי הזה, הבית שלנו, והרצון להצעיד אותו קדימה.
השנה האחרונה טלטלה את הפרדיגמות החינוכיות שלנו. המורים והצוות החינוכי התאימו את עצמם - תוך כדי תנועה - למגבלות, מתווים, והנחיות שונות, מקפסולות ועד למידה מרחוק. תוך שמירה על מרחק בטוח הם עשו כל מאמץ לראות את התלמידים, לחוש אותם, להיות איתם.
במובן הזה, השנה הזו חידדה אצלנו את הצורך להתאים את החינוך של ילדינו לא רק למציאות טכנולוגית מתקדמת, אלא גם למציאות חברתית מאתגרת. בצל משבר הקורונה, למדנו פעם נוספת כמה היחיד זקוק לחברה וכמה אנחנו תלויים האחד בשני. למדנו ש"ערבות הדדית" היא לא רק סיסמא, אלא צו קיומי ותנאי בסיסי לחיים שלנו על הארץ הזאת. למדנו מחדש את הצורך בחינוך לשותפות.
בשנת הלימודים הקרובה, עלינו לחרוט על דגלנו את החינוך לשותפות, לאכפתיות, להקשבה, לכבוד הדדי, לקירוב לבבות ושילוב זרועות. להורדת החומות ביננו, וחידוש ברית השותפות וה"יחד", בין כל בניה ובנותיה של המדינה היהודית והדמוקרטית.
מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה בישראל העמידה דורות של חוקרים, מדענים, ואנשי רוח מצטיינים, וכן אזרחים משמעותיים התורמים לקהילה, לחברה ולמדינה. אין לי ספק שהמורות והמורים המופלאים שלנו, מחנכות ומחנכי ישראל, יקחו על עצמם את האתגר הזה, החשוב כל כך, בעת הזאת.
בנאום ההשבעה שלי בכנסת ציטטתי את דבריו של ראש ממשלתנו הראשון, דוד בן גוריון, שאמר "מולדת אי אפשר לקנות בכסף או לכבוש בחרב, צריך אתה ליצור אותה בזעת אפך", והוספתי "לשמור עליה בזעת אפיך". ואכן, זו האחריות שלנו. זו משימת דורנו. זו שליחותנו. לעשות הכול, הכול, כדי לשמור על המולדת, ולבנות את התקווה מחדש. תקווה ישראלית. מבית הנשיא בירושלים, אני מאחל לכולנו, שנת לימודים בריאה, ערכית, שמחה ומוצלחת.