יצחק איזידור טפלין היה הראשון מתוך 14 בני אדם עריריים שנרקבו למוות בביתם בעיר חיפה בשנה האחרונה. לבד, בלי יכולת לקרוא לעזרה, בלי תמיכה ברגעיהם האחרונים, אולי תוך ייסורים קשים. לאף אחת מהרשויות לא היה מושג שהם כבר לא בין החיים ואף אחת מהן לא לוקחת אחריות: משרד הרווחה מגלגל אותה לעיריית חיפה והעירייה מודה שלא הכירה אותם. הקורבן ה-14 אותר אתמול בצהריים, קשיש גלמוד בן 84. על פי ההערכות גופתו הייתה מוטלת שם שבועיים, עד שהגיעו תלונות מהשכנים.
למנוח הראשון לא היה לו שם, בהודעה משטרתית נכתב: גופת גבר נמצאה בסוף בדצמבר, ברחוב עקרון בשכונת הדר בחיפה, במצב ריקבון. מתנדב זק"א שהגיע למקום סיפר שגבר בן 73 נמצא ללא רוח חיים כמה ימים לאחר מותו. "השכנים שלא ראו אותו במשך כמה ימים, חששו לחייו. בגלל הריח הנורא שדלף מהדירה, הם הזעיקו את המשטרה ומצאנו את הגבר במצב של איבוד צלם אנוש", אמר המתנדב.
אל תפספס
טפלין ז"ל, הלום קרב ממלחמת יום כיפור, יכול היה להישאר אנונימי, שקוף, כמו למשל שני העריריים האחרים שנמצאו ב-15 באוגוסט, אחד בבוקר ואחד בצהריים, אלמלא השכנים שאהבו אותו. אחת מהן כתבה בקבוצת הפייסבוק השכונתית של שוק תלפיות פוסט נוגע ללב: "בצער רב אני מודיעה על פטירתו של איציק, השכן הכי חמוד ביקום והאבא הכי טוב לחתולים של החצר שלנו".
עם כל הכבוד לקורונה ולמשאבים העצומים שמופנים למלחמה בנגיף המשתולל, אסור לחברה מתוקנת להגיע למצב שבו 14 אנשים, שחיים בעיר מרכזית במדינת ישראל, יופקרו למותם הנורא ויעברו לכולנו מתחת לרדאר.
בעיריית חיפה מתעקשים שהנפטרים לא מוכרים למחלקת הרווחה של העיר, מה שמעלה את התהייה, איך, לעזאזל, דבר כזה קורה? איך יכול להיות שקשיש כמו טפלין, שגר בגפו, לא נמצא ברשימה כלשהי, או במעקב כלשהו של מנהל השירותים החברתיים? האם מצפים שבני ה-70 וה-80 יגיעו לבניין העירייה, יקישו על הדלת ויציגו את עצמם? או שמא זו עבודתם של העובדים הסוציאליים? או שאולי כדאי לאמץ פתרון יצירתי אחר, כמו שעשו, למשל בעיריית יוקנעם, שבה חיברו את מדי המים של הקשישים למערכת שמתריעה בכל פעם שאין שימוש במים מספר שעות, ומיד שולחת לשם מישהו כדי לבדוק אם הכול כשורה.
בהודעה לעיתונות אחרי גילוי הקורבן ה-13, הדגישו בעירייה את מאמצים הכבירים שהם משקיעים באיתור קשישים בודדים, התפארו ב-550 המתנדבים שחברו לעובדי הרווחה כדי לאתר אותם, בהפעלת יוזמות חדשניות כמו חמ"ל שכונתי, ובשיתוף פעולה עם תאגיד המים "מי כרמל" כדי לבדוק את צריכת המים. פניתי ליו"ר מי כרמל, שנתן מחמאות מפליגות לראש העיר ד"ר עינת קליש ולעובדיה המסורים, ועל הדרך סיפק את הנתון המרשים של 37 (!!) מדי מים שחוברו עד עתה לבתי גלמודים, בשאיפה להגיע לשבעים בקרוב.
ברור שככה לא מנצחים את ה"מגיפה השקטה" שנלווית לקורונה. גם לא בהודעות מנוסחות היטב לעיתונות. הדרך לנצח אותה היא בכיתות רגליים מבית לבית ובבניית מאגר נתונים בסיוע הביטוח הלאומי וקופות החולים.
בשבוע שעבר נדרש לעניין שר הרווחה, מאיר כהן, והבטיח בשידור ברדיו צפון שעוד באותו יום יתקשר לראש עיריית חיפה כדי לקדם טיפול מהיר. ד"ר עינת קליש לא ענתה לו וגם לא חזרה אליו. היא זו שנושאת באחריות המלאה לחיי התושבים הבודדים בעיר והפיכתה של חיפה לעיר שלא רצוי למות בה.