הפחד מפני הנגיף הוא הגורם העיקרי המאפיין את הציבור ומניע את מדיניות הממשלה. הציבור מבולבל מול ההתפרצות המחודשת של הקורונה ואיבד את האמון במערכת ההסברה הממשלתית. אפשר וצריך לחיות עם הקורונה, וחייבים להפיג את הפחד.
ראוי לבחון את הנתונים הבסיסיים של המגיפה על מנת להתמודד טוב עם הנגיף:
הנגיף אינו מסוכן לרוב האוכלוסייה - הסיכון של בני 60 ומעלה למחלה קשה ולמוות הוא פי אלף גבוה יותר מזה של צעירים. תסמינים פוסט ויראליים ("לונג קוביד") נדירים בילדים וסיכויי ההחלמה מהם מצויינים.
ילדים אינם המנוע להפצת הנגיף - כך קובעים המרכזים לבקרת מחלות באחוד האירופי, ובארצות הברית. אין עלייה בהרעות ובהתפשטות המחלה בילדים ובקהילה לאחר פתיחת בתי הספר באנגליה, באיטליה, בארצות הברית, ובכל ארץ אחרת בה היה מעקב כזה. לפיכך, אין לפי שעה הצדקה רפואית להמליץ על חיסון ילדים שאינם בסיכון.
נשאי הנגיף ללא תסמינים מדביקים פחות - נשאים ללא תסמינים הדביקו בני בית שלהם בשיעור של 0.7% לעומת הדבקה של 18% מבני הבית על ידי נשאים עם תסמינים. אין אם כן צורך לבדוק חסרי תסמינים.
סגר אינו יעיל בהתמודדות עם המגיפה - אין ראיות שסגרים מפחיתים את מספר הקורבנות מקורונה או שהסרת המגבלות גורמת לעלייה במקדם ההדבקה, וכל זאת מבלי להזכיר את הנזקים של סגר לכלכלה, לחברה, לילדים, ולרפואה. בין 15 הארצות עם שיעור המתים הגבוה ביותר מקורונה, לא נמצאת אף אחת מהארצות שנמנעו מסגרים. אנגליה הסירה את מגבלות הסגר ב-18 ביולי ובניגוד לתחזיות המומחים מספר המקרים לא גדל. בהתחשב בעובדה שאוכלוסיית הקשישים בשבדיה כפולה בגודלה מזו הישראלית, פגיעת המגפה בשבדיה זהה בדיוק לפגיעתה בישראל, למרות שבשבדיה לא הוטל סגר, והגנים ובתי הספר נשארו פתוחים.
מערכת הבריאות אינה בסכנת קריסה - בשיא גלי הקורונה, עוד בטרם השפעת החיסון, העומס האישפוזי היה נמוך משיאי העומס שאירעו במרבית השנים האחרונות. בשיא הגל בינואר 2021 היו כ-1,200 חולים קשה וכ-300 מונשמים. ישראל יכולה לטפל בלפחות 600 מונשמים ואלפי חולים קשה. יכולת זאת תגדל מאוד עם חיזוק מערכת הבריאות ושיתוף הרפואה הקהילתית בטיפול בקורונה.
רוב אוכלוסיית הסיכון בישראל מחוסנת - החיסון מגן מפני מחלה קשה - לפי פייזר ב-84%, לפי משרד הבריאות ב-91%, ולפי רשויות הבריאות באנגליה - נגד וריאנט אלפא ב-91% וכנגד דלתא ב-88%.
המחוסנים אינם מוגנים מהדבקה בהשוואה ללא מחוסנים - יעילות החיסון במניעת הדבקה שנמדדה באנגליה ובארצות הברית דעכה כבר ל 42% -49%, ובישראל, ל-39%. אצל אלה שהתחסנו בינואר, צנחה יעילות זו ל- 16% בלבד. מהראיות שנאספו בשבועות האחרונים, במספר מקומות בעולם עולה שהעומס הנגיפי דומה אצל מאומתים מחוסנים ולא מחוסנים. החיסון, אינו מעניק הגנה יעילה מפני הדבקה או העברת הנגיף לאחרים ולכן אין הצדקה רפואית לתו הירוק. הזמן הקצר ומספר הנבדקים הקטן בניסוי של חברת פייזר במנה השלישית של החיסון אינם מאפשרים להעריך אם תהיה לה השפעה ארוכת טווח במניעת הדבקות. חיסון יכול להיות יעיל במניעת תחלואה מבלי להיות יעיל במניעת הדבקות (לדוגמא, מחוסנים בחיסון ה-IPV לפוליו מוגנים אך מדבקים ) .
לא ניתן להגיע לחסינות עדר משמעותית באמצעות החיסון - החסינות הטבעית שמפתחים אלה שנחשפו לנגיף יציבה מאד ומונעת הדבקה, ותרומתה לחסינות העדר , גדולה. לעומת זאת, לא ניתן לפתח חסינות עדר על בסיס החיסון. בהתפרצות על נושאת מטוסים בריטית שכל המשרתים עליה היו מחוסנים ונתונים למשטר בידודים ובדיקות תדיר, נדבקו לפני כחודש כ-6%-16% מאנשי הצוות. כ-90% מתושבי מלטה, מכל הגילאים, היו כבר מחוסנים, אך החיסונים לא בלמו את גל ההדבקות הגדול שהתפשט שם. סיפור דומה ארע באיסלנד, שם האפידימיולוג הראשי הודה שהתקווה לחיסון עדר על בסיס החיסון איכזבה.
מכל הנאמר לעיל מתבקש שינוי יסודי בתפיסת המחלה ובהתמודדות איתה. לא ניתן לחסום חדירתו של נגיף נשימתי למדינה כלשהי, לאחר שהנגיף נכנס ומפושט באוכלוסיה כמו גם בחיות בר ובית. מרביתה של אוכלוסיית הסיכון בישראל מוגנת בזכות החיסון ולכן אין ביסוס לחשש מן העלייה במספר המאומתים, ועמה בחולים הקשה ובעומס אישפוזי בלתי נסבל. השימוש בסגר להתמודדות עם הגל החדש או עם גלים נוספים אינו מוצדק רפואית ונזקיו רבים בהרבה מתועלתו. אין טעם בביצוע בדיקות לזיהוי הנגיף אצל חשודים ללא תסמיני המחלה שכן תרומתם להפצת התחלואה שולית. בה במידה אין הצדקה לבודד ילדים בחשד להעברה והדבקה של כיתות שלמות.
הצעות הממשלה לחיזוק המערכת הרפואית והעברת חלק מן הטיפול לקהילה כמו גם השלמת החיסון של אוכלוסיות הסיכון הם צעדים ראויים ומבורכים. הצעדים הנוספים המתבקשים בעת הזאת הם:
1) הפסקת הבדיקות המרובות והמיותרות במערכת החינוך ובגבולות. 2) ביצוע מירב הבדיקות על בסיס הופעת תסמינים בלבד. 3) ביטול התו הירוק. 4) הקטנת מגבלות הריחוק החברתי במקום החמרתן. 5) עריכה מחדש של דרך ואופי ההסברה שתשקף את הנתונים העדכניים ותעביר מסר ברור ולא מפחיד.
הכותבים הם פרופ' צבי בנטואיץ', ראש המרכז למחלות טרופיות ואיידס באוניברסיטת בן גוריון וחבר במועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה. ד"ר אורי גביש הוא פיזיקאי מומחה לבחינת אלגוריתמים ומודלים ויועץ בתחום הביו-רפואה.