תגובת הבטן לאלימות בגבול דורשת מכה עוצמתית נגד חמאס. ספק אם זה יועיל

הארגון שיחק אתמול בפעם המי-יודע-כמה באש ושאיפתו לשדר מוכנות לעימות עוד תעלה לו ביוקר במקרה של סבב נוסף. אלא שכל אפשרויות התגובה של ישראל גרועות: מכה קשה מדי תביא לחידוש הירי, בעוד הבלגה תשחק את ההרתעה. כך או כך, גם לממשלה הזו אין פתרון קסם לצרה הקרויה עזה

אבי יששכרוף

על אף שתגובת הבטן לתמונות שצולמו אתמול בגבול הרצועה - בהן נראה צעיר פלסטיני משחיל את קנה האקדח שלו ויורה לעבר לוחם מג"ב - היא להשיב בעוצמה נגד חמאס, ספק אם פעולה שכזו תביא כעת להרגעת הרוחות או לתוצאה רצויה עבור ישראל. לעת עתה, כל האפשרויות העומדות בפני ישראל נעות בין הרע לרע עוד יותר, וכך גם אלה שעומדות בפני חמאס. הארגון ששולט ברצועת עזה משחק בפעם המי יודע כמה באש, בעיקר כדי לחזק את מעמדו הפוליטי ולמתג עצמו כמי שאינו חושש כלל מעימות עם ישראל - אלא שעימות של ממש מול ישראל עלול לעלות לו הפעם במחיר יקר מדי.

ואולי זו הבעיה. המחיר שחמאס עשוי לשלם בסבב הבא של הלחימה, עדיין לא נהיר לו לגמרי. ייתכן גם שאינו רוצה בהסלמה וחושש ממנה, ממש כפי שבישראל לא היו רוצים בה. אולם הבעיה היא שהארגון מתעקש לשדר לציבור שלו שאפילו לאחר ההסכמה מול ישראל באשר להעברת הכספים הקטאריים, הוא אינו מהסס להתעמת עמה.

עוד בוואלה!

בתגובה לפציעת לוחם מג"ב בגבול: צה"ל תקף מטרות ברצועת עזה

לכתבה המלאה
בווידאו: מפגינים פלסטינים ניסו לחטוף נשק בגבול רצועת עזה (צילום: רשתות חברתיות ערביות)

הנה, רק לפני כמה ימים חמאס וישראל הגיעו להבנות באמצעות שלל מתווכים על העברת כספי התמיכה של קטאר למשפחת עניות ברצועה באמצעות מנגנון מיוחד (ולא במזומן במזוודות). אלא שבאותה נשימה, חמאס לא מיהר לבטל את תכניותיו לעצרת המונים מיוחדת על גבול הרצועה, שברור היה שתהיה אלימה, תחת הכותרת של יום השנה "לניסיון לשרוף את מסגד אל-אקצא" (אירוע שהתרחש ב-21 באוגוסט 1969, כאשר תייר אוסטרלי נוצרי הצית חלקים מהמסגד). כלומר, חמאס חיפש את התירוץ להוציא את ההמונים להתחכך ולהתעמת עם הצד הישראלי, בידיעה ברורה שיהיו נפגעים פלסטינים ואולי גם ישראלים.

המטרה הייתה כנראה לזרז את הכנסת כספי הסיוע הקטאריים וכן למצוא פתרון לתשלום המשכורות של פקידי חמאס. עד כה נשען חמאס על הכסף הקטארי למשכורות אלה, ומאחר וישראל מסרבת לאפשר זאת כעת, הוא יצטרך למצוא מקור אחר להעברת הכספים. בשלב זה לחמאס יש יכולת למצוא מקור מימון פנימי לתשלום המשכורות לאנשיו, אך הוא אינו רוצה לעשות זאת: הוא מעדיף לקבל את הכסף מקטאר ולהקצות את כספי המיסים שהוא גובה מעניי עזה להשקעה בתשתית הצבאית שלו. סבב הלחימה בין ישראל לחמאס אמנם הסתיים לא מכבר, אך מאז חודש מאי עסוק חמאס ביתר שאת בשיקום מערך הרקטות שלו כמו גם של מערך המנהרות הפנימיות שלו ברצועה.

מה שהיה הוא מה שהיה? בנט, כוכבי וגנץ באוגדת עזה, בשבוע שעבר (צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, קובי גדעון)

עבור ישראל מדובר בדילמה הקלאסית: הבלגה משמעותה שחיקת ההרתעה והזמנה של ההסלמה הבאה. מנגד, תגובה קשה מדי לפגיעה בלוחם המג"ב אתמול ולהפגנות ההמוניות עלולה להוביל לחידוש ירי הרקטות מהרצועה לעבר ישראל, ושוב נמצא עצמנו בסבב הסלמה חסר תועלת, שיוביל למבוי סתום נוסף.

אולם כך או כך, ברור כי לממשלה החדשה בראשות נפתלי בנט ושר הביטחון שלו בני גנץ, אין פתרונות קסם לצרה הקרויה עזה. וממש בדומה לממשלת נתניהו, גם עם "ממשלת השינוי" נראה שמה שהיה הוא שיהיה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully