בנאום אחרון של ראש הממשלה נפתלי בנט, נאום שמגיע אחרי כמה שבועות קשים מאוד לקואליציה ולו עצמו, עשה בנט לראשונה צעד שקודמיו (ובעיקר קודמו) הקפידו לעשותו ואפילו הצטיינו בזה. תחת גלי הביקורת חסרי התקדים על ההתמודדות עם המגיפה ועל המענה האיטי אל מול המספרים העולים, דאג בנט להזכיר מה ההשלכות של סגר - הוא לקח אותנו לראשונה לזירה הבטחונית.
האופוזיציה מנסה להשאיר את שיח הקורונה בזירה הבריאותית חברתית - מספרי החולים, העומס שיכול להגיע אליו, זמינות החיסונים וכו'. מדובר בפוזיציה שנוחה להם בשלב הזה - השלכות הן דאגה של מי שבשלטון, לא מי שמנסה להפילו. הישראלים אוהבים את הזירה הזו - נלחמים על כל חולה, מביאים חיסונים מהמנכ"ל היהודי של פייזר, כך נראית פריטה על המיתרים הנכונים.
עד כה התמודד בנט מול כל זה עם הסברים כלכליים - אנחנו עלולים להגדיל את הגרעון הגדול גם כך, מובטלים, חל"ת, איך נשקם. הסברים נכונים אולי, רלוונטיים אבל לא פורטים על מספיק מיתרים, לא משכנעים, ואפילו לא טובים לסקרים. הופצו השבוע גם דיווחים על מטוס שנחת עם חיסונים, תמונות של בכירי מקבלי ההחלטות מקבלים חיסון שלישי - כל הגלריה של הגלים הקודמים. גם זה לא עבד.
אז בנט לוקח אותנו לזירה הבטחונית - המערכה היא כבר לא בריאותית או כלכלית, היא כבר בטחונית. " כואב לנו על כל חולה קשה או על מי שמת אבל כואב גם על כל בעל עסק, ועל הילד שיושב מול הזום, ועל מיירט של כיפת ברזל שלא נוכל לקנות".
בכך מתחיל בנט את השיח החדש - סגר יפגע בבטחון ישראל. יומיים סגר? פחות מחלקת טנקים. שבועיים סגר? לא נחדש את מלאי המיירטים. חודש סגר כמו בעבר? תיפגע מוכנות צה"ל למלחמה בצפון. הרגש הישראלי, שלא לומר החשש הישראלי התמידי בנושא הבטחון, מתחיל לפעול. כמו שלמדנו מהשיח האחרון על תקציב צה"ל והגדילה המפתיעה שלו, האזרח הישראלי נותן לבטחון כרטיס חופשי. הצבא הקטן והחכם כבר לא קטן, הצבא החזק במזרח התיכון גם לא זול - הדאגה לצה"ל, שלמותו ותקציבו, היא מעל הכול, זה הילד של כולנו. המוח מתחיל לעבוד- אבל מה יהיה עם המכשול התת קרקעי בעזה? מה יהיה עם המערכת שמיירטת בלונים? ועם איזה תקציב ניירט את החולדות שהסתובבו במטבחי צה"ל בתחקיר על ההגיינה?
זה לא שאמירתו של בנט מנותקת מהמציאות - העוגה היא אותה עוגה - אין שכבות נסתרות ואין דוד מאמריקה שבהפתעה יביא עוגה נוספת כרגע. הגדלת הגרעון, המשך הקריסה הכלכלית של הגלים הקודמים יובילו מן הסתם גם בפגיעה בתקציב באופן כללי, וגם בין השאר בתקציב הבטחון. אם כל הכוכבים היו מסתדרים לקואליציה, הנאום היה מגיע שבועיים לפני שמאושר התקציב ומאושרת החריגה לצה"ל, ולא אחרי. חוששים לבטחון? מגדילים תקציב. אבל ממשלת השינוי מתקדמת צעד צעד, ושוקלת החלטותיה, נכונות או לא, בכבדות.
בנט עצמו, ושאר מקבלי ההחלטות, מקבלים כרגע את אמונם של חלקים גדולים בציבור. לא בהכרח רוב, אבל חלקים גדולים. הפרגון ההדדי, הדאגה לכלכלה והעובדה שכבר די ברור שהבסיס להדרדרות החל לפניהם מאפשרים להם עוד שאריות של קרדיט. המשך ההדרדרות, עלייה תלולה במספרי החולים הקשים והמתים, פגיעה גדולה שוב בכלכלה - זה כבר על הראש שלהם .
עמית מלניק הוא יועץ תקשורת, סמנכ"ל ומנהל המחלקה הציבורית בבן חורין אלכסנדרוביץ'