הכושי הופך את עורו

עוד לא עבר שבוע וכבר אנו חוזים בפלאי הטבע, מול עיננו המשתאות הופך הכושי עורו, הנמר חברבורותיו והטומי את הבטחותיו.

מנה הגונה של השמצות, קללות קילוסים וירידות ספגתי ממש תחת אייקון זה שבוע לפני הבחירות, עת הודעתי קבל עם וגולשיו כי המלך טומי עירום. טענתי כי הכל אחיזת עיניים והבטחות סרק. והנה, מאות האלפים אכן נותרים מאוכזבים וכועסים על אותו פוליטיקאי הנדמה כמשיח שקר חדש, הקם לנו בתחילת "העידן החילוני". כי הרי איך ניתן לתאר את עוצמת הבגידה והבוז אותו רוחש טומי לכל אלו אשר ברוח חפצה וביד שוקקת הצביעו עבורו ועבור חבורת האלמונים? מה קרה לאותה סיסמת בחירות אלמותית: "ממשלה בלי חרדים"?

איך ניתן להתייחס לההתנגדות לש"ס אם לא כאל התנגדות גזענית? היה בידי טומי את הכוח להראות לעם את גדלות ליבו וטוהר מידותיו, אך כל מה שנחשף הוא גבהות לב ודעות חשוכות. הכשרת יהדות התורה משולה לסלקטור העומד בשערי מועדון לילה. כאילו ניצב לו טומי בגאוותנותו האופיינית, מסמן בניד ראש קל לחבר'ה האשכנזים מבני ברק להיכנס למועדון ורק שיחביאו את הציצית, ואילו לערסים המזרחיים מפנה אצבע משולשת, תוך דרישה שיסתירו את הגורמט וינמיכו את המוסיקה הערבית של עמיר בנין הבוקעת מהערסמוביל איתו הגיעו למעוזו החילוני של טום. האם הקפוטה של רביץ שחורה פחות מהכיפה של ישי. האם אייכלר שינקינאי יותר מעובדיה? היכי דמי טומי?

מפלגת הפרקליטים (אין פסול במשפטנים ככלל, זוהי שאלה של ייצוג הולם ומינון סיעתי) בוחרת לה כעת קו הגנה מביש: "יהדות התורה תתמוך בממשלה מבחוץ, הם לא ישבו בה באופן פורמלי כך שהבטחתנו בעינה עומדת". אההה, הבטחתכם קורסת ומתאיידת. הבטחתם הגנה על מעמד הביניים, איזו הגנה תצמח לו אם שוב יעמוד ליצמן בראש ועדת הכספים? מי יגן על שטף התקציבים? מלי פולישוק או רוני בריזון?

תאוות השלטון לא פוסחת גם על "טהורי הלבב והדרך". ברגע בו התיקים קורצים מחזיר טומי בקריצה משלו, מעקם קצת הבטחה, שובר מילה והופ! עומד הוא בסיפה של הממשלה. אין חשיבות כלל לעובדה באם ייכנס אליה ואם לאו, את ההתנהלות ואת הכוונות הוא כבר חשף. אין זה משנה כלל שהוא משמש קלף משחק בידי שרון על מנת להוריד את תביעותיה של ש"ס, גם את זה הוא אינו רואה, הרי תיק המשפטים כל כך קרוב.

מעניין להיות היום בנבכי מחשבותיהם של מצביעי "שינוי". אתם, אשר הפגנתם בעוז ממש מעל דפים אלו את משנתו הסדורה של הדוד הנחמד והמיטיב, קשה לכם לראות את האג'נדה מתפוררת. פתאום הסיסמאות הדלוחות מלפני שבועיים מקבלות גוון קצת אינפנטילי, אתם לא חושבים? מה עובר בראש של עדת המעריצים שנשארה רק עדר תועה - חרטה? תיסכול? בטוח שלא גאווה.

מה שנשאר לכם, אחיי מצביעי שינוי האומללים, זה רק לספור את הימים עד ליום הנקם הקלפיוני הבא, או פשוט להקשיב לפעמים גם לאחרים.