בתחילת החודש שעבר, כשהנסיגה האמריקנית מאפגניסטן הייתה בעיצומה, נשמע הנשיא ג'ו ביידן בטוח ביכולת של הכוחות המקומיים להתמודד לבדם מול טליבאן. איש לא השלה את עצמו שהממשלה בקאבול תוכל בוודאות להדוף את הארגון הקיצוני הנחוש, אך המודיעין האמריקני העריך כי היא מסוגלת להחזיק מעמד אחרי 20 שנה של אימון וחימוש אמריקני.
כשביידן נשאל במסיבת עיתונאים אם השתלטות של טליבאן על המדינה היא בלתי-נמנעת, הוא השיב בביטחון: "לא, משום שלצבא אפגניסטן יש 300 אלף חיילים המצוידים היטב כמו כל צבא אחר בעולם, עם חיל אוויר, נגד משהו כמו 75 אלף לוחמי טליבאן. זה לא בלתי נמנע".
באותה מסיבת עיתונאים בחודש שעבר, הועלתה בפני הנשיא ההשוואה המתבקשת בין נפילת סייגון בידי צפון וייטנאם לאחר הנסיגה האמריקנית ב-1975 לבין עתידה של הממשלה בקאבול. ביידן, שהיה אז סנאטור צעיר, דחה זאת על הסף. "טליבאן הוא לא כמו צבא צפון וייטנאם, אי אפשר להשוות אותם מבחינת יכולת. אין סיכוי שיפנו אזרחים אמריקנים במסוק מגג השגרירות של ארצות הברית באפגניסטן".
הבוקר, שוב נצפו מסוקים אמריקניים בשמי ארץ זרה מפנים בבהילות עובדי שגרירות ואזרחים מקומיים ששיתפו פעולה עם צבא ארצות הברית. אז, בסייגון, הנפילה אירעה שנתיים לאחר הנסיגה האמריקנית, ועכשיו - תוך כשלושה חודשים בלבד.
ביידן, בחודש שעבר: "טליבאן זה לא צפון וייטנאם"
ההערכה המודיענית האמריקנית הקודרת ביותר עד תחילת החודש הייתה שהממשל של הנשיא אשרף גאני לא ישרוד יותר מחצי שנה, בעוד שיש היתכנות להסדר פוליטי. בשבוע שעבר, אחרי שטליבאן כבש במהירות ערים מרכזיות בצפון המדינה, התחזית הייתה פסימית יותר, והעניקה לממשלה 90 ימים לפחות. "ניצחון של טליבאן הוא לא בלתי-נמנע", חזרו גורמי המודיעין על ההערכה, שבימים האחרונים מתגלה יותר כמשאלת לב שהתנפצה בפרצוף של כולם.
חרף כל היתרונות על הנייר, הצבא והמשטרה באפגניסטן התפזרו לכל עבר. הם העדיפו להניח את נשקם ולמסור אותו לטליבאן בתמורה לחייהם. אחרים ברחו מעבר לגבול מחשש לנקמת הארגון הקיצוני, ששמר על קשריו עם אל-קאעדה למרות ההתחייבויות שנתן בעת חתימת הסכם דוחא עם הממשל הקודם.
ביידן, שהיה סקפטי לגבי הנחיצות בהישארות באפגניסטן גם כשהיה סגנו של ברק אובמה במשך שמונה שנים, קיבל את תפוח האדמה הלוהט ששמו אפגניסטן מקודמו דונלד טראמפ. זאת אחת הנקודות היחידות שעליהן הסכימו שני הנשיאים, וטראמפ אף תכנן להשלים את הנסיגה כבר במאי. כיום, כשהוא זומם על קאמבק פוליטי ב-2024, טראמפ טוען שתכנית הנסיגה של הנשיא הדמוקרטי היא כישלון וכי אילו הוא היה הנשיא, טליבאן היה פועל אחרת.
לא ברור על מה, אם בכלל, טראמפ הסתמך בדבריו, אך מראות הנסיגה המשפילה מאפגניסטן עשויות להיות חלק מרכזי בקמפיין בחירות אמצע הכהונה של הרפובליקנים בנובמבר הבא. "המלחמות הבלתי-נגמרות", כינה זאת טראמפ, שרצה להפסיק להיות השוטר של העולם. ביידן והדמוקרטים מבקשים להמשיך בסוג אחר של שיטור, מרחוק, ללא נוכחות בשטח באמצעות דיפלומטיה וסנקציות. זה לא הוכיח את עצמו מאז תחילת הכהונה של ביידן בינואר.
אף שהמלחמה נשכחה מהתודעה של הציבור האמריקני ולא הייתה פופולרית במיוחד, האשמה תופנה אל ביידן אם אל-קאעדה ירים את ראשו והטרור הבינלאומי ישוב להכות בארצות הברית. ההישג המרכזי של המלחמה באפגניסטן הוא ככל הנראה שהיא הרחיקה את הטרור מחופיה של אמריקה למשך 20 שנה, לא בהכרח עניין של מה בכך. בנוסף לכך, ארצות הברית איבדה מאחז חשוב בסמוך לגבולותיהן של רוסיה, איראן וסין, שקיימו בחודשים האחרונים שיחות עם נציגי טליבאן המנסים לשכנע את הקהילה הבינלאומית כי הם שינו את פניהם.
ביידן קיווה לציין את יום השנה ה-20 לפיגועי 11 בספטמבר כשאחרון החיילים האמריקנים עוזב את אפגניסטן, ששומרת על יציבות, או לכל הפחות על מראית עין של שלטון מתפקד. במקום זאת, טליבאן יחגוג את הנסיגה כניצחון האסלאם על המערב עם אלפי אסיריו המשוחררים.
הכישלון המודיעיני האמריקני המפואר באפגניסטן מצטרף למחדלי פרל הרבור ו-11 בספטמבר, ובעלי בריתה של וושינגטון ושוחרי דמוקרטיה ברחבי העולם יגלו פעם נוספת שלא ניתן לסמוך על אמריקה בעת צרה. נפילת אפגניסטן בידי טליבאן עשויה לתת רוח גבית לארגונים קיצוניים אחרים באזור, ובסופו של דבר לגרור את ארצות הברית בחזרה לאזור בתנאים נוחים פחות.
השלכות הנסיגה מאפגניסטן יהיו רשומות כמעט בלעדית על ביידן. לטוב, אך כנראה בעיקר לרע.