זה היה ללא ספק אחד האירועים הטרגיים הקשים ביותר שידעה לבנון, מדינה למודת טרגדיות בהיסטוריה הלא ארוכה שלה. לפני כמעט שנה, ב-4 באוגוסט 2020, פרצה שריפה במחסן זיקוקים בנמל ביירות. השריפה התפשטה למחסן סמוך שבו נשמרו מצבורים גדולים של אמוניום חנקתי. קצת לאחר השעה 18:00, נשמע פיצוץ עז מהמקום ולאחריו גל הדף אדיר שמחק את כל מה שהיה ברדיוס של כקילומטר ממקור הפיצוץ.
את הדי הפיצוץ ניתן היה להרגיש אפילו יותר מ-20 ק"מ מנמל ביירות וכמה שניות לאחר שאירע כבר ניתן היה להבין את גודל הקטסטרופה. יותר מ-200 לבנונים נהרגו באותו פיצוץ, יותר מ-6,000 נפצעו. חסן דיאב, ראש הממשלה של לבנון אז, הגיש את התפטרותו. אך אם היה למישהו מתושבי לבנון תקווה שהאירוע הזה יעורר גל מחאה במדינה, כזה שיוביל לשינוי של ממש ברקבון שפושה בה - הרי שטעות הייתה בידיו.
מאז שנה חלפה והמצב במדינה רק הופך לגרוע וגרוע עוד יותר. אף ראש ממשלה אינו מצליח להרכיב ממשלה חלופית מאז התפטרותו של דיאב, והמצב הכלכלי במדינה שהיה גרוע ערב הפיצוץ, הפך לקטסטרופלי.
הדוגמה הבולטת ביותר למה שמתרחש בלבנון בימים אלה, הן התשתיות. לפי הערכות של ארגונים בינלאומיים שונים, תוך כמה שבועות בלבד, מערכת אספקת המים במדינה תקרוס. הסיבה פשוטה: לממשלה או למדינה אין תקציבים לתחזק את המערכת, אם בגלל מחסור בחלקי חילוף, כלור, וכמובן דלקים שאמורים לתפעל את המערכת הזה. המשמעות של אירוע שכזה במדינה שנחשבה לפני עשרות שנים למתקדמת ביותר במזרח התיכון, היא שאיש איש יצטרך לעשות למען ביתו. כלומר, להשיג מים ממקורות חלופיים ולא מהצנרת הביתית הרגילה. במובנים מסוימים, לבנון עלולה לגלוש למלחמה על מים, בורות, מאגרים, כאילו תשוב לעידן אחר בהיסטוריה הפרה-מודרנית.
אך המים הם רק דוגמה למצוקה המחריפה במדינה. גם מערכת אספקת החשמל חדלה מלעבוד באופן סדיר ובקושי מצליחה לספק חשמל לכמה שעות במדינה. אפילו אתר האינטרנט של חברת החשמל של לבנון קרס. אזרחי המדינה בעצם חיים על גנרטורים, אולם כתוצאה מהמצוקה הקשה בדלק לסוגיו ברחבי המדינה, הרי שגם היכולת לתפעל את הגנרטורים מוגבלת. ישנו מחסור חמור בתרופות, במוצרי מזון ובכל מוצרי היסוד הבסיסיים ביותר לאוכלוסייה.
גם המטבע התרסק ושווה היום פחות מ-10% מערכו עד לפני כמה חודשים. רק לפני כשבועיים דולר אחד היה שווה כ-15 אלף לירות לבנוניות, וכיום כבר כ-20 אלף. האינפלציה האמירה, תגרות בתחנות דלק ואפילו ירי בגלל ריב על מוצר כזה או אחר, הפכו למראה שכיח ברחבי המדינה.
בבתי החולים אין חשמל ואין תרופות וחולי סרטן או מחלות קשות אחרות פשוט מתים שם כתוצאה מהמחסור. בסאם מוגרבי, נהג מונית שאיבד את עבודתו, התראיין השבוע ל-BBC וסיפר כיצד עבר עם משפחתו להתגורר במחנה פליטים פלסטיני. כלומר, אותן שכונות ומחנות פליטים שנחשבו עד לא מכבר לעניים ביותר בלבנון, נותנים כעת מחסה לאזרחי המדינה שאינם יכולים להמשיך להתגורר בביתם. מוגרבי סיים את דבריו בראיון כשאמר ש"המדינה נשלטת בידי גנבים ונוכלים".
האור היחידי בקצה המנהרה, אם בכלל ניתן לתאר זאת כך, הייתה ההודעה שיצאה השבוע מארמון הנשיאותי של מישל עאון, בה נמסר כי נג'יב מיקאתי, מיליארדר הנחשב לאחד האנשים העשירים ביותר בלבנון, הסכים לקבל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה החדשה. זאת לאחר שסעד א-דין אל-חרירי, מיליארדר אחר ובנו של רפיק אל-חרירי שנרצח בידי חיזבאללה והמודיעין הסורי, הודיע כי לא עלה בידו להרכיב ממשלה והוא ויתר על המשרה.
"האינטרס של לבנון הוא שנג'יב מיקאתי יצליח ואנו נתמוך בו בכל הכוח", אמר השבוע אל-חרירי. ספק אם יש למילים אלו כיסוי של ממש, אבל אפילו ברמה ההצהרתית זה נשמע טוב.
מיקאתי עשוי להיות זה שיסלול את הדרך להקמת ממשלה, שתאפשר לצרפתים ולאיחוד האירופי להעביר ללבנון את סיוע המיליארדים שהובטח למדינה במקרה שתוקם ממשלה חדשה שתבצע רפורמות של ממש.
אולם הצרה הגדולה במהלך זה, היא שאין בו שום בשורה מבחינתם של אזרחי לבנון. מיקאתי כבר כיהן בעברו פעמיים כראש ממשלה, נחקר בעבר בשחיתות כספית הקשורה במשפחתו ובעצם נחשב "עוד מאותו הדבר". אותה אליטה ששולטת בלבנון זה עשורים ארוכים ומנהלת קרבות בינה לבין עצמה על השליטה במדינה, מבלי שדבר משתנה. מיקאתי, במובן זה, אולי יצליח לייצב מעט למראית עין את המצב - אך לא יגאל את לבנון מהשחיתות, הרקבון הפוליטי וההתפרקות של מוסדות השלטון שלה.
ועל כל אלה מפקח מקרוב חיזבאללה ומחכך ידיים בהנאה. הארגון כבר מפעיל עשרות שנים רשת תמיכה סוציאלית לבני העדה השיעית הנאמנים לו ומבחינתו ככל שהמדינה תחלש, כך יהיה לו קל יותר להשפיע ולשלוט במתרחש בה. הכסף האיראני אמור לסייע לארגון בכך, כדי לקנות תרתי משמע, עוד תמיכה ואהדה. ובסופו של יום, אל-חרירי, מיקאתי ואפילו הנשיא עאוון, כולם מבינים, שכל עוד חיזבאללה הוא הגוף הצבאי והכלכלי הכי חזק במדינה, לבנון תמשיך במסלול ההתרסקות או לחלופין, תהפוך למדינת בת של איראן.