אחמד אפנאוי שפשף את עיניו בתדהמה, אחרי שהסיר את המשקפת בבריכת השחייה בטוקיו - הצעיר התוניסאי בן ה-18 זכה במדליית הזהב ב-400 מטר חופשי, אחרי שבקושי הצליח להפעיל למשחה הגמר מהמוקדמות. הוא הפך לתוניסאי החמישי בסך הכול שעולה על הפודיום במשחקים האולימפיים אי-פעם, וקיווה להביא קצת נחת לארצו מוכת הקורונה ומשבר כלכלי חמור.
אך האופוריה התפוגגה תוך כמה שעות בלבד, כשאלפי מפגינים כילו את זעמם ותסכולם על משרדי המפלגה האסלאמיסטית א-נהדה ברחבי תוניסיה, שאותה הם מאשימים בטיפול הכושל במגיפה ובשחיתות. לקראת חצות, הנשיא קייס סעיד, שהבטיח להיות מעל הפוליטיקה המפלגתית כשנבחר לתפקיד ב-2017, השתלט למעשה על השלטון בסוג של הפיכה נשיאותית.
הנשיא הורה על הדחת ראש הממשלה, שממנו לקח בשבוע שעבר את סמכויות הטיפול בקורונה והעביר לצבא, על הקפאת פעילות הפרלמנט ועל הסרת חסינות המחוקקים. הוא ציטט סעיף מעורפל בחוקה של תוניסיה, שעברה לאחר המהפכה ב-2011, ולא הציב לוח זמנים לחזרה לשלטון הפרלמנטרי. כל אלו הם מרכיבים מסורתיים במתכון לרקיחת הנהגה סמכותנית, בסגנון שאפיין את הרודן בן עלי עד הפלתו לפני עשור, באירועים שהציתו את "האביב הערבי".
להחלטה של סעיד, שבתחילת כהונתו נחשב דווקא למי שנמצא קרוב יותר לא-נהדה, יש לא מעט תמיכה בציבור התוניסאי. עשרות אלפי אנשים יצאו לרחובות הבירה תוניס ולערים אחרות במהלך הלילה, במראות שהזכירו את המאורעות ההיסטוריים ההם. חלקם ציינו שזה הרגע המרגש ביותר מאז המהפכה, אחרי שבעשור החולף מי שכונתה "הדמוקרטיה הערבית היחידה" סבלה מקיטוב פוליטי, מתקפות טרור שמוטטו את ענף התיירות שלה, אבטלה גוברת וחוסר אמון של הצעירים במוסדות המדינה.
תכנית הפעולה של סעיד, שאמור לפרסם צעדים נוספים לאורך היום, עוד לא ברורה. תומכיו ויריביו כבר החלו להתעמת בסמוך לפרלמנט, המכותר בידי כוחות צבא המונעים מהמחוקקים להיכנס אליו. מנהיג א-נהדה, ראשיד אל-ראנושי, המשמש גם יו"ר הפרלמנט, נבלם על ידי חיילים אחרי שקרא לתומכי המפלגה - הגדולה ביותר בתוניסיה - לצאת לרחובות כדי "להגן על המהפכה".
אם ללמוד משיעורים קודמים בעולם הערבי, הצעדים הבאים של סעיד עשויים להוביל למעצריהם של ראשי המפלגה והוצאתה מחוץ לחוק. כך קרה גם במצרים, כשעבד אל-פתאח א-סיסי הפיל ב-2013 את הנשיא הדמוקרטי הראשון, איש האחים המוסלמים מוחמד מורסי, שנבחר רק שנה קודם לכן. מצרים אולי הפכה יציבה יותר, אך במחיר דמים נורא וברמיסת המרחב האזרחי וההישגים הדמוקרטיים במהפכת פברואר שהפילה את חוסני מובארק.
דמוקרטיות צעירות תמיד מגיעות לרגעי מבחן, וזה צומת הדרכים של תוניסיה. כל מחנה מאמין שהוא הנציג הזך ביותר של המהפכה, ושהיריב הוא האויב הרוצה לסכל את התפתחותה והתקדמותה של האומה. לכל אחד יש קול בכלי התקשורת הערבים הגדולים: הסעודים והאמירתיים עם סעיד, ואל-ג'זירה הקטארית עם א-נהדה.
מהלכיו הבאים של הנשיא סעיד יעידו לאן פניה של תוניסיה מועדות. אם אכן מדובר רק בטלטול המערכת החולה ובהזרקת מרץ לדמוקרטיה הטרייה, או הליכה במסלול הכה מוכר של מנהיגי האזור.