בכתבה האחרונה, ובתזמון מושלם לט"ו באב, נדבר דווקא על הרצון למצוא אהבה בדרך ה"אולד פאשן" - רחוק מהדיגיטל - ממש כמו בסרטים הרומנטיים כשהכוכבים מסתדרים והגורל מסייע. האם הסיפורים הללו שכולנו גדלנו עליהם בעידן הנוכחי, עם הנורמות החברתיות של הפוליטקלי קורקט, הריחוק החברתי והעידן הטכנולוגי, עדיין יכולים להתקיים?
"חלק גדול מאוכלוסיית הרווקים הצעירים שמצהירים שהם 'נמנעים מהיכרויות ברשת', הם למעשה ברובם דווקא כאלו שכן נתנו צ'אנס אבל נכוו שם", טוענת ד"ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי. היא מסבירה כי "היום הדיגיטל זה הדרך שרוב הזוגות מכירים, אבל באותה נשימה, הרבה אנשים באותן פלטפורמות מדווחים על ייאוש. מעולם בהיסטוריה לא היתה תקופה שיותר היה קשה למצוא קשר רומנטי מאשר היום. זה אירוני כי היום יש יותר דרכים טכנולוגיות להכיר מאשר אי פעם.
היא מעידה כי אנשים מספרים ש"הרומנטיקה לא קיימת בדיגיטל, כי אין שם את החיזור". "נשים סיפרו לי שכל הקונספט של החיזור מאוד מתקצר עד כדי לא קיים שם. בדיגיטל חיזור מתקצר לאימוג'י של פרח. נשים סיפרו לי שהן מאוד מתגעגעות לחיזור. החיזור מאוד מושפע מהקולנוע האמריקני, אפילו ברמה של לאסוף מהבית, לפתוח דלת. זה גורם לחיזור להיעלם מן העולם ואנחנו רוצות את המשחק של החיזור. לא לוותר על הקלף של 'הארד טו גט'".
היא מוסיפה, "כחוקרת אני מצדיקה את הנשים, האקט של החיזור מאוד מחזק את הקשר אם נעשה כמו שצריך. החיזור מייצר את ההמתנה לדייט, את הציפייה, את ההתרגשות. אנחנו רואים שההיכרויות בדיגיטל לגמרי הדיחו את החיזור מן הקשר הראשוני".
גורם נוסף לתסכול בקרב המשתמשים באפליקציות להכרויות הוא הפער בין התמונות שאנשים מציגים לאיך שהם נראים במציאות. "זה מייצר אכזבה מאוד גדולה אצל הצד השני. הרושם המרכזי לפיו אנו שופטים בדיגיטל זה המראה. כך, למרות שההיצע הולך וגדל הייאוש הולך וגדל גם".
מי שמסרבת לשתף פעולה עם אפליקציות ההיכרויות וממשיכה להאמין שסיפור האהבה שלה יגיע בדרך המסורתית היא ליאת מועלם, בת 29, מורה לחינוך מיוחד וחברת מועצת עיריית אור יהודה, שלומדת בימים אלו לימודי קונדיטוריה. "מיציתי את תחושת 'העבודה' שיש בהיכרויות ברשת, צריך לפנות לזה זמן. זה הפך להיות ממש כמו עבודה ולא בא לי שזה יהיה ככה", היא משתפת.
"בא לי שזה יהיה בכיף, דרך חברים או דרך מפגש מקרי, משהו יותר נעים וכיפי. התחושה באפליקציה שזה ראיון עבודה, שאם עברנו את השלב הראשון אז עוברים ל'מבחן האינסטגרם', וגם שם זה מעין מבחן מגוחך. הרי מה אפשר ללמוד מאינסטגרם של בן אדם?".
בעוד שחברותיה הבינו שהעולם הדיגיטלי הוא הכלי המרכזי להיכרויות, בעיקר בעידן של הקורונה, ליאת בחרה להאמין שתמצא אהבה לא דרך אפליקציה. "לא שאני מזלזלת בזה, פשוט באופן אישי זה היה לי קשה ומתיש מדי. ברור שמבחינה כמותית אני מכירה פחות אנשים, אבל באופן מקרי התחלתי להכיר אנשים דרך חברים. אני הרבה יותר סומכת על חברים שלי שרוצים להכיר לי, הם מכירים אותי באמת", היא מספרת.
לטענתה, כשההכרות נעשית שלא דרך הפלטפורמות האינטרנטיות, ניתן גם להיחשף לאופי של האדם השני, ולא להסתמך על תמונה בלבד. באפליקציה, היא אומרת, "ניתן לזייף את הנתונים. אנשים שרוצים להרשים ומנסים לרצות מציגים איזו תמונה חיובית ומקסימה, ובסוף זה מרגיש כמו קורות חיים שמלווים בתמונה".
"זה לא שאני לא מכירה אנשים שהכירו והתחתנו דרך האפליקציה", היא מסייגת מעט, "אבל אני מאמינה שאפשר להכיר במציאות, ולא על פי תמונות. פשוט להכיר את האדם כמו שהוא. בסוף אני מאמינה שכולנו נכיר את האדם שמשלים אותנו ואסור להתייאש. פשוט להיות פתוחים וחיובים".
ד"ר מרגלית מצביעה על קושי נוסף הקיים בעולם ההיכרויות הדיגיטלי. "בדיגיטל אי אפשר להבין האם יש כימיה. מעולם לא שמעתי שזוג שהכיר בדיגיטל אמר 'ישר הרגשתי שזה זה' בשלב ההיכרות בדיגיטל. את זה שומעים רק כשאנשים נפגשים פנים מול פנים".
כדי להסביר את התופעה הזו, היא מספרת על "הורמון האהבה", המופרש בתחילת הקשר בין שני אנשים, אם יש ביניהם כימיה. "חוקרים בדקו האם הורמון האהבה דומה במדדים שלו לאינטראקציה טכנולוגית לעומת פנים מול פנים. מדדו את ההורמון בשיחת טלפון, שיחת וידאו וצ'אט. החוקרים הבינו שלא משנה כמה אימוג'י אנשים יוסיפו, הם לעולם לא יגיעו לאותן רמות של הורמון האהבה כמו במפגש פנים מול פנים. גם לא בשיחת וידאו. כי אפילו אם נראה את האדם מחייך בשיחת וידאו אין אפשרות אמיתית 'להסתכל בו-זמנית אחד לשני בעיניים' כי או שמסתכלים על המסך או שמסתכלים על המצלמה.
"כחוקרת אני מאמינה שדווקא סיפורי האהבה 'האולד פאשן' הכי יעילים בסופו של דבר", היא מסכמת. "הסיבה היא שאנחנו מצוידים במנגנוני איתור וראדר שפשוט לא בנויים לסביבה הדיגיטלית. האינטואיציה לא עובדת בדיגיטל".
הכירו בריאיון לאגודת הסטודנטים
סיפורם של הזוג מתן וענבל, שהכירו פנים מול פנים, ממחיש את דבריה של מרגלית. "כבר אז ידעתי שזה זה", מספר מתן בנבנישתי על היום בו פגש את אשתו ענבל לראשונה. הזוג נישא לפני כחודש לאחר ארבע שנות זוגיות. הם הכירו בריאיון שענבל ערכה למתן, שרצה להצטרף לאגודת הסטודנטים כששניהם למדו במרכז הבינתחומי הרצליה.
"הגעתי לאגודת הסטודנטים כי מאוד רציתי להתנדב שם. חיברו אותי לענבל, שהייתה ראש מדור, וקבענו ריאיון פרונטאלי. התיישבנו בשולחן עם שני כיסאות ליד אגודת הסטודנטים", נזכר מתן. השניים לא ידעו אז שיהפכו לזוג, ויחזרו חמש שנים לאחר מכן לשבת בדיוק באותו מקום לרגל צילומי החתונה שלהם.
מתן ממשיך לספר, "כשהגעתי לראיון, ענבל שאלה אותי כל מיני שאלות אבל גם סיפרה לי שנגמרו בדיוק התקנים. בכל מקרה היא נתנה לי הזדמנות ואמרה לי: 'אתה נראה בחור טוב, אלחם להכניס אותך'. כבר אז ידעתי שזה זה. היא באמת הצליחה להכניס אותי לאגודת הסטודנטים, והפכנו למאוד קרובים. לאחר שנה שחיזרתי אחריה היא סוף סוף הסכימה ויצאנו לדייט".
"אני מאוד שמחה שזה סיפור ההיכרות שלנו, לא ראיתי את עצמי מכירה בשום דרך אחרת", מודה ענבל. "שנינו באופי שלנו קצת 'אולד פאשן', אז מאוד שמחתי שכך זה הסתדר. הקשר הרומנטי שלנו התחיל לאחר שנה של היכרות וחברות. בסופו של דבר מתן הפך להיות החבר הכי טוב שלי ורק אחרי זה בן הזוג שלי". היא מוסיפה, "יש לנו חברים שהכירו בכל הפלטפורמות. מה שחשוב זה שבסוף אנשים מוצאים אחד את השני".