משה קנדיוטי, אזרח ישראלי בן 67, התגורר בקומה הרביעית של הבניין שקרס בחודש שעבר בעיירה סרפסייד שבאזור מיאמי. קנדיוטי, פנסיונר גרוש ואב לשני ילדים בוגרים, התגורר בדירה שרכש רק לפני כשנה. אמש (שישי) מסרה ראש המחוז דניאלה לוין קאווה כי מניין ההרוגים עלה ל-97, מהם זוהו 90 והודעה נמסרה לקרובי המשפחה של 88 מהם. "אלוהים שמר אותי, כי כל אלה שגרו מול הים קרסו עם הדירות שלהם", אומר קנדיוטי.
הוא סבור כי הוא ניצל בשל כך שהיה ברשותו רק מחצית מהסכום שעלה לרכוש דירה עם נוף לים. "הם רצו 600 אלף, אז הלכתי על דירה בצד השני, על הכביש, ב-300 אלף. עכשיו כל הצד ההוא קרס וכולם מתו ובצד שלנו נשארנו בחיים". הוא מעיד על עצמו כי אינו אדם דתי, אך עם זאת, "כשנכנסתי לגור בבניין אני הבאתי את לובביץ', שעשו לי ברכת הבית עם שירה ושמחה. אני חושב שבגלל זה אלוהים השאיר את הבית שלי עומד, ונתן לי זמן לברוח ממנו. באותו יום הלכתי לבית הכנסת 'דה שול' של חב"ד בבאל הרבור להגיד ברכת הגומל. מאז אני הולך להתפלל שם כל יום למרות שאני לא בן אדם דתי. אני אוהב את הדת אבל אוהב את החופש שלי".
"לא כועס על אף אחד. הכול הלך, אבל אני שמח שאני חי ונושם ולא נפצעתי ולא שבור. קיבלתי שריטה קטנה מאבן אחת גדולה וזהו". הוא עוד משתף כי הפריט היחיד שיחסר לו מהדירה הוא דיוקן של אמו: "כואב לי על דבר אחד, לפני הרבה שנים נתתי לצייר חסר בית אחד שיצייר את דמותה של אמא שלי מצילום שהיה לי. תליתי את זה בבית וכל יום הייתי מסתכל עליה, ועכשיו היא מתחת להריסות. לא נשאר לי כלום".
ב-25 ביוני, שעה שהאסון אירע, בן ה-67 שהה במיטתו. הוא משחזר כי הרגיש "משהו כמו נחש בין המזרן לגב שלי", אז זינק ממיטתו והרצפה החלה לרעוד. כשחזה בענני אבק גדולים מבעד למרפסתו, הוא החל לרוץ ויצא מהדירה. "ירדתי במהירות במעלית, הגעתי למטה ודלת היציאה לא נפתחה בהתחלה כנראה כי המשקוף התעקם, אבל דחפתי בכל הכוח וברחתי החוצה. ככה אני ניצלתי וכל כך הרבה אנשים נשארו מתחת להריסות".
"נותרתי בלי כלום. אחר כך באו הצלב האדום, ואחריהם עוד כל מיני ארגונים, והביאו כל כך הרבה דברים שעכשיו הארון שלי מלא יותר ממה שהיה לי מקודם. זה הזכיר לי את מלחמת ים כיפור שאנשים היו נותנים לנו, החיילים, דברים ובמסעדות הציעו לנו לאכול ולשתות חינם. כשיש צרות אנשים נעשים יותר טובים, וכשאין אז אנשים הופכים קרים".
"עד עכשיו אני במלון מאריוט שסידרו לנו. הסוכנות הפדרלית לניהול חירום סידרו לנו 2,000 דולר לחודש לשנה וחצי לכל דייר, כדי שיהיה לנו עד שהביטוח ישחרר את הכסף של שווי הדירה. הנהלת הבניין ביטחו אותו רק ב-35 מיליון דולר, שזה פחות מהשווי שלו, אבל המזל הוא שמסתבר ששווי הקרקע 160 מיליון דולר, אז ברוך השם זה כנראה יכסה את הכול ואני אקבל את מה שהשקעתי".
קנדיוטי גר בפלורידה במשך שנים ארוכות. "בא מישהו וקנה את כל הדירות בבניין בו גרתי, גם על הים. שילם מחיר טוב אז כולנו הסכמנו ואז קניתי את הדירה בבניין שקרס", אך הוא מוסיף כי לא הספיק להכיר את דיירי הבניין היטב, שכן עבר להתגורר בו לאחר שפרצה מגיפת הקורונה. "כולם עם מסיכות ובקושי אומרים שלום אחד לשני. לא כל כך מדברים", הוא מציין.
קנדיוטי נולד במעברת יד המעביר גדל בשיכון ויצמן בהרצליה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הוא שירת כנהג משאית בבסיס תובלה בדרום. "המכה הזו כאן הפחידה אותי יותר מהמלחמה", אמר.
כשסיים את השירות הצבאי בישראל, באמצעות מענק השחרור הוא רכש כרטיס לכיוון אחד לטיול בארצות הברית. אז הוא החל לעבוד בפחחות רכב בניו יורק, ונשאר להתגורר באמריקה כך שאת מרבית חייו הוא בילה שם. "תמיד אשאר יותר ישראלי", הוא מדגיש. ליד הבניין שקרס הוא מצא את הקונסול הכללי של ישראל במיאמי, מאור אלבז, שנכנס בפועל לתפקידו ארבעה ימים לפני האסון. הקונסול הגיע לזירה, ונותר באזור שבועיים לעזור לקהילה היהודית ולתיאומים מול הממשל האמריקאי.
אלבז סייע לקנדיוטי בהנפקת דרכון ישראלי חדש, למרות שנותר בלי שום אסמכתא אודות זהותו. "סיפרתי להם את הפרטים שזכרתי. בחודש הבא אבוא לבקר בישראל, בירושלים. אעלה על הקבר של אח שלי שנפטר בשנה שעברה ולא כל כך יכולתי לבוא עם כל ההגבלות בגלל הקורונה".
נסיבות קריסת בית המגורים שנבנה לפני כ-40 שנה עדיין לא התבררו לחלוטין. החקירה מנוהלת על ידי מכון התקנים והטכנולוגיה של ארצות הברית - הסוכנות הפדרלית המוסמכת לערוך חקירות טכניות על כשלים בבניין, להוציא דוחות ולהציע המלצות לשיפור תקנות הבנייה והתקנים - ובסיוע חיל המהנדסים של הצבא האמריקני. צוות גדול של מהנדסים ומומחים לזיהוי פלילי אחרים של המכון וסוכנויות פדרליות נוספות באתר מבצעים בדיקות מקיפות, מדידות, צילומים והדמיה תלת ממדית, ואיסוף ותיוג של חומרי ראיות, במטרה לאסוף כמה שיותר נתונים שיתמכו בחקירה המלאה.
"המכה הזו כאן הפחידה אותי יותר מהמלחמה", קנדיוטי מסכם בהשוואה בין מלחמת יום כיפור, שפרצה במהלך שירותו הסדיר כנהג משאית, לאסון בבניין מגוריו בפלורידה.