בכל פעם שיור רע"ם, מנסור עבאס, מנהל דיון במליאה או נכנס לישיבת ועדה בכנסת, הוא זוכה לקבלת פנים אופוזיציונית חמה ומתקבל בקריאות "אדוני ראש הממשלה" או "ראש הממשלה בפועל". כך הוא כונה גם השבוע, כשעלה לדוכן כדי לבקש מח"כ שרן השכל לדחות בשבועיים את חוק הקנאביס, לאור ההתנגדות במפלגתו.
חוק הקנאביס, שמחכה עכשיו להכרעת מועצת השורא, הוא החוק השני שהקואליציה נאלצת למשוך בגלל רע"ם, כחלק מהכאוס הכללי ששורר בימים אלה בכנסת. בשבוע שעבר ויתרו על חוק של משרד הביטחון למאבק בהשתמטות בנות מהצבא מחשש שלא יהיה לו רוב. כל אירוע כזה הופך לסיבה לחגיגה ליו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו, שמנצח בנאומים וסרטונים על המסר הליכודי המאוחד שמרומם את מעמדו של עבאס וחותר תחת הלגיטימציה של ראש הממשלה האמיתי.
החודש הראשון לחיים המשותפים של ממשלת בנט-לפיד הסתיים בחריקת בלמים צורמת שהתבטאה ברצף כשלונות פרלמנטרי שלכל הפחות מעיד על קשיי הסתגלות קשים. משולחן הממשלה, בו רוב היושבים כבר לא חברי כנסת כי התפטרו במסגרת החוק הנורבגי, מנשבת רוח של עשייה ושיתוף פעולה, אבל היא לא מגיעה עד הכנסת. החיים תחת מגבלת ה-61, בה כל סיעה היא לשון מאזניים וכל ח"כ הוא בן מלך, ולו רק ללילה אחד, הרבה פחות נוחים, ומשטר הפיליבסטרים הלילי מתחיל להתיש ולתת את אותותיו. גם רע"ם, שלומדת ומתרגלת לראשונה בחייה לא להיות באופוזיציה, עשתה השבוע שרירים ובחנה את הגבולות ובכך תרמה את חלקה לתחושת הכאוס.
הקואליציה עברה לעמידת דום השבוע ושותקה במשך יממה, כשח"כ ואליד טאהא הכריז בטוויטר על חרם הצבעות, ששיתק את העבודה על הקמת הוועדות במשך יממה. ברקע ריחפו השמועות הגוברות על הכוונה של הקואליציה להגיע להבנות עם הרשימה המשותפת על התקציב, שעוררו זעם פנימי גדול במפלגה. המחאה עבדה, וכבר באותו ערב הוא זומן לפגישה עם מזכיר הממשלה, שלום שלמה, כדי לדון במימוש ההתחייבויות מההסכם הקואליציוני.
עוד קודם לכן - הממשלה אישרה במשאל טלפוני בהול את העברת מינהלת הבדואים למשרד הרווחה, כדרישתו. בהמשך השבוע, שלמה כינס את כל חברי הסיעה לדיון מיוחד עם ראש הממשלה והשר לביטחון פנים, על קידום תכניות המאבק לפשיעה ואלימות בחברה הערבית. בישיבת הממשלה הקרובה יוקם גם צוות משימה מיוחד לטיפול בכל הנושאים הבוערים שהם יצטרכו וירצו לקדם בחברה הערבית, שבראשה יעמוד שלמה, שמכונה גם "מחזיק תיק רע"ם" בין בכירי הקואליציה.
בעקבות השביתה של טאהא וחריקות החוקים, בקואליציה התחילו להפנים עד כמה רע"ם נמצאת במצב מיוחד. היא המפלגה היחידה שלא יושבת בממשלה ובוועדות השרים הביצועיות, אלא רק בכנסת, וכדי לקדם תוכניות ופרויקטים שיענו על צרכי הציבור שלהם היא זקוקים להחלטות במשרדים של אחרים. בשונה משאר המפלגות בממשלת הרק-לא-ביבי, המצביעים שלה לא חיפשו להדיח את נתניהו והם לא בהכרח מתנחמים או מסתפקים בפרס חילופי השלטון, אלא מחפשים הישגים אמיתיים ושינויים בשטח.
עם הצטרפותם לממשלה, עבאס וחבריו עשו צעד מהפכני, אך שנוי במחלוקת במחוזותיהם, וכבר בחודש הראשון חטפו ביקורות קשות על מתווה אביתר והפשרות בחוק האזרחות. הם צריכים לרשום על שמם תכניות, תקציבים וצעדים ממשיים בשטח כדי להתמודד עם האופוזיציה מבחוץ, שמקבלת חיזוק קולני מהקמפיינר החדש שלהם. מי שבמשך שנים פמפם את הססמה "ביבי או טיבי" פתח באחרונה מיזם משותף בשם "ביבי וטיבי הפקות".
גם בליכוד מזהים את רע"ם כחוליה החלשה, ולשם כך מטפחים את ברית האינטרסים עם הרשימה המשותפת במאמץ להציף כמה שיותר מתחים לאומיים ודתיים בפני הדו קיום המתגבש. כך, נתניהו חגג עם איימן עודה ואחמד טיבי את תבוסת הקואליציה בנפילת חוק האזרחות, והשבוע הוא ויריב לוין סייעו לעודה בהצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית למחדלי המשטרה בערים המעורבות. ההצעה נפלה, לאור התנגדות הקואליציה, אבל המשותפת קיבלה במתנה סיבוב יח"צ על הח"כים הערביים שהצביעו נגד.
בליכוד מכינים עוד הצעות דומות בקנה כדי להעכיר את האווירה על בסיס שבועי, אבל מודעים לכך שהטנגו עם המשותפת מוגבל ויתקשה לרקד עד לכדי הפלת הממשלה או אי העברת תקציב. טיבי ועודה רוקדים על שתי החתונות, ויעדיפו כנראה לתת רשת ביטחון לבנט, לפיד וסער בתמורה להבנות והטבות מאשר לקיים שיתוף פעולה מלא מלא עם נתניהו במהלך שיחליף את השלטון.
המציאות החדשה בכנסת אכן מייצרת בעלי ברית מוזרים, אך הדינמיקה כמעט סימטרית: ממשלת בנט ולפיד זקוקה לרע"ם, ולרשת ביטחון מהמשותפת, כדי לשמור על יציבות, ואילו האופוזיציה חייבת את המשותפת על מלא כדי לגרום מבוכה או נזק משמעותיים לממשלה. אם עבאס הוא ראש הממשלה בפועל, טיבי הוא ראש האופוזיציה החליפי.
לנתניהו יש מניית יסוד במקום אליו עבאס הגיע - הוא היה הראשון שזיהה את הפרגמטיות והרצון להשתלב ולהביא הישגים לציבור הערבי, ולולא ההתנגדות העיקשת של בצלאל סמוטריץ', הוא היה נכון לתת לו גבעות והרים כדי שישאיר אותו בכסא. בנט ולפיד בסך הכל טיפסו על הדרך שהוא סלל, קטפו את הפירות ועכשיו אמונים על חלוקת השלל. ובשיתוף הפעולה הגלוי באופוזיציה, הוא מכשיר עכשיו גם את עודה וטיבי כפרטנרים לגיטימיים.