שקט, עובדים: בנט משתדל להוביל "ממשלת רצון טוב"

נפתלי בנט מבסוט. נהנה מכל רגע. זה לא משתקף החוצה כי בנט מקפיד על אווירת עבודה, ענייניות וצניעות, אבל בתוך החדר הוא מרחף. "ממשלה של רצון טוב" הוא אומר, ומיד נותן את הקרדיט למרב מיכאלי, הראשונה שהגתה את הסלוגן הזה. ראש ממשלה שמחלק קרדיטים לשרים אחרים ועוד כאלה שאינם ממפלגתו? הוא שפוי, הבנט הזה?

ההוראה העיקרית שיוצאת מלשכתו ומיושמת עד עכשיו כמעט במלואה, פשוטה: שקט. עבודה. ענייניות. צניעות. תפקידנו לעבוד ולשעמם את הציבור. בלי מסיבות עיתונאים, בלי חיסולי חשבונות, בלי קשקושים מיותרים. בינתיים זה מצליח לו. לא כל הזמן, לא בכל החזיתות, אבל ברובן. קלקולים ראשונים החלו לקראת סוף השבוע, כשלשכת לפיד זעמה על אי עדכון בעניין הריסת ביתו של מחבל ערבי (שגררה גינוי אמריקני) וארמון המלך עבדאללה זעם על הדלפת המפגש עם ראש הממשלה (כאן בוואלה! אצל ברק רביד). אפשר לראות את זה גם הפוך: בנט הרס את בית המחבל למרות הגינוי האמריקני והפסיק נתק של חמש שנים עם בית המלוכה הירדני.

בתחום הקורונה, הוא שומר על קור רוח. האירוע עכשיו לא דומה למה שהיה כאן לפני שנה וחצי. הוא עובד צמוד עם ניצן הורוביץ. הוא מסתמס ומדבר עם אלברט בורלא מפייזר וסטפן בנסל ממודרנה כמה פעמים ביום. הוא לא אץ־רץ לתקשורת לדווח על זה. הוא יזם את עסקת ה"סוואפ" בחיסונים הראשונה בעולם, כששיגר לדרום קוריאה 700 אלף חיסונים שבקרוב יפוג תוקפם, כדי לקבל מהם מספר זהה בעוד זמן קצר. הוא מתקתק ככל האפשר את נתב"ג, הצליח לייצר מנגנון שימנע מישראלי לעלות על מטוס למדינה אדומה, ודחה בתוקף את המלצות משרד הבריאות השבוע, שהעידו על פאניקה.

הוא מבסוט מהשרים שלו עד הגג. בלילה שבין שלישי לרביעי ישב עם ליברמן באוצר, יחד עם כל בכירי המשרד, על תקציב המדינה. הישיבה הסתיימה ב־1 בלילה. פניהם של בכירי האוצר, שנפלו בתקופת הורדוס, זורחות. בנט משוכנע שהתקציב יעבור ויהיה תקציב עתיר רפורמות. הוא הצליח לפרק כמעט את כל המוקשים שפיזר נתניהו אחריו: מצעד הדגלים, שייח' ג'ראח, בלוני התבערה, אביתר. הוא מייצר משוואה תקיפה יותר בנושא בלוני התבערה ומנסה לייצר מסלול כסף לעזה שלא יעבור דרך חמאס (ספק אם יצליח).

בנט מקדיש זמן רב לשרים ולראשי המפלגות. דלתו פתוחה. יושב עם כל אחד ואחד מהם. עיסאווי פריג' סיפר השבוע שישב עם בנט ארבע פעמים מאז הוקמה הממשלה, והוקסם. ראש הממשלה מדגיש, בשיחות סגורות, שהוא לא משנה את עמדותיו. הוא אידיאולוג ימני. היה ונשאר. אבל הוא משנה את התנהגותו. הוא יודע שייאלץ לדחות את הגשמת חלומותיו. הוא לא נבהל מזה והוא שמח לגלות שגם הצד השני לא.

בליל ההצבעה על חוק האזרחות בכנסת, הוא זימן את כל סיעת מרצ ללשכתו ב־2 בלילה. תמונה בלתי נתפסת עד לא מזמן. הפגישה הייתה כנה, גלויה, מצוינת. נולדה שם הסכמה. מרצ הפגינה בגרות ואומץ כשהצביעה, כאיש אחד, בעד הארכת החוק. בנט רואה בזה הישג היסטורי, ועומד בתוקף על כך שלא ויתר על פסיק מעמדותיו. כל מה שהוצע למרצ, קרה אצל נתניהו.

אז איך הם חטפו את הברז של הרגע האחרון מעמיחי שיקלי? שאלה טובה. אכן, כישלון ראשון של הקואליציה, מכה לא פשוטה בכנף. יחד עם זאת, בנט לא מתרגש. הוא משוכנע שהניצחון של הליכוד הוא ניצחון פירוס. מול שיקלי, כישלון ליהוק אישי שלו, הוא מתלבט. בסביבתו של בנט איבדו את התקווה להגיע לסיכום כלשהו עם הח"כ המורד. הם רואים בו טיפוס תמהוני, הפכפך, לא לגמרי יציב. השאלה היא האם להכריז עליו כמורד, ולגזור עליו כליה פוליטית, או לנסות לסחוט ממנו את טיפות התמיכה האחרונות. זה לא הוכרע, עדיין.

החרדים התבלבלו. ייקח להם זמן, אבל הם בסוף יחשבו מסלול מחדש. החלטתו (המוצדקת) של שר האוצר ליברמן לשנות את הקריטריונים לקבלת סבסוד מלא למעונות יום בגילאי 0־3, חרפנה אותם. הם מפילים על "איווט האיום" את עוצמת המחדל ההיסטורי שלהם: הזיהוי המוחלט עם נתניהו, שיתוף הפעולה המחריד עם הביביזם, הנכונות להכשיר כל שרץ ולצלול לתחתיתה של כל חבית, בשמה של משפחת המלוכה מבלפור. עכשיו הם באים בטענות.

הסיפור, בקיצור: מה שליברמן עושה עכשיו הכרחי כדי לחלץ את הכלכלה הישראלית מהסכנות האמיתיות המרחפות מעליה, לפי דוחות ונתונים של בנק ישראל וכלכלני האוצר. הרשת עמוסה בציטוטים מרהיבים של נתניהו משנת 2003 ומשנת 2013, על הצורך להקטין את הילודה של החרדים, על הצורך לעשות ילדים רק אם יש איך לפרנס אותם, על הצורך להקטין באופן דרמטי את התלות בקצבאות, על הצורך לתת לחרדים חכות, ולא דגים. את כל זה ביבי המציא, כשעוד היה בעשתונותיו. בכל פעם שזה קרה, עקומת השתתפות הגברים החרדים בעבודה המריאה, עקומת הלימודים באקדמיה עלתה. בכל פעם שזה הפסיק לקרות, הכל קרס.

אין בעולם מדינה שפויה שמעודדת בטלה, חוץ מישראל. אין בעולם מדינה שפויה שלא מעודדת עבודה. העובדה שבני זוג עובדים, ששירתו בצה"ל, משלמים מסים ותורמים לפריון הישראלי לא מקבלים הנחות שבני זוג שאינם עובדים מקבלים, פשוט בלתי נסבלת ובלתי נתפסת. ההחלטה של ליברמן אינה "נגד" החרדים, כי היא כוללת את כולם. גם ערבים, גם יהודים - כל זוג שיש בו אדם שאינו עובד או לומד מקצוע, לא יקבל את ההנחה. ההחלטה הזו נתמכת על ידי כל הדרג המקצועי באוצר. הגיע הזמן שיהיה כאן שר אוצר שפועל עם הצמרת המקצועית של משרדו, ולא נגדה.

האם ליברמן הפתיע את בנט? כן ולא. הוא לא הודיע לו מראש על ההחלטה, אבל הוא כן דיבר עליה במו"מ הקואליציוני והוא כן הצהיר אין ספור פעמים שיקבל אותה. בנט לא מתרגש. בשיחות סגורות הוא מרעיף על ליברמן רק מחמאות. ההודעה של ליברמן אינה סוף פסוק. אפשר יהיה למתן אותה, אפשר יהיה לייצר מרווח זמן בדחייה לפרק זמן, אפשר יהיה להשתמש בה כעז שתישלף מהסלון ברגע הנכון (ההצבעה על התקציב). לפחות כרגע, אי אפשר להכניס נייר פקס בין ליברמן לבנט. גיבוי של ראש הממשלה לשר האוצר שלו, גם זה שינוי מרענן.

הטור המלא במעריב