וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מהפך 81: הרגע שבו התפרק כור ההיתוך הישראלי

דורון כהן

עודכן לאחרונה: 2.7.2021 / 15:28

המהפך הפוליטי היה ב־77, אבל המהפך האמיתי התרחש ארבע שנים מאוחר יותר. דורון כהן על מלחמת התרבות שנמשכת כבר 40 שנה והגיעה לשיאה בבחירות 2021

אי אפשר לראות זאת אחרת ואסור להתעלם מכך: זה היה בפירוש הרגע שבו כור ההיתוך הישראלי התפרק לחתיכות, אם לא התנפץ לרסיסים, או לכל הפחות התבקע לשני חלקים עוינים. בצילום אווירי ממרחק 40 שנה התמונה נראית חדה מאי פעם: בחירות 81' מתבררות כקריטיות וכמשמעותיות ביותר שהיו כאן ובראייה היסטורית אף מעמידות בצל את מהפך 77'. עד כדי כך שאפשר להוכיח זאת לא רק במילים, אלא אף במספרים.

בבחירות 77' איבדה מפלגת המערך בראשות שמעון פרס 19 מנדטים לעומת בחירות 73' (32 לעומת 51). היא אומנם הפסידה את השלטון, אבל ניתוח של דפוסי ההצבעה מראה שלמעשה לא היה שם איזשהו מהפך בחברה הישראלית מלבד ההיבט הפוליטי גרידא. רק 4 מנדטים מתוך ה־19 עברו לליכוד של מנחם בגין, בעוד 15 מנדטים נשארו בתחומי מה שנקרא מאז ועד היום "ישראל הראשונה": הם רק נדדו למפלגת המחאה ד"ש (התנועה הדמוקרטית לשינוי), בהנהגת רמטכ"ל העצמאות יגאל ידין, שקמה בתגובה למחדל יום כיפור, פרשיות השחיתות והסיאוב המפא"יניקי הכללי.

ראש הממשלה מנחם בגין בנאום לכתבים בבלייר האוס בוושינגטון באשר לעתיד פלסטינים לאחר הסכם השלום עם מצרים, 18 באוקטובר 1978. AP
השד העדתי יצא מהבקבוק. בגין/AP

על פניו, לא הייתה שום סיבה רציונלית לכך שמערכת הבחירות ב־81' תהפוך לסוערת ולאלימה ביותר בתולדות המדינה. הרי מנחם בגין היה אז אחרי הסכם שלום חלומי עם מצרים ומבצע מזהיר שבו הושמד הכור הגרעיני בבגדד, הבורסה עדיין לא נפלה, הבנקים עוד לא קרסו, אריק שרון עדיין לא היה שר הביטחון וצה"ל עוד לא פלש ללבנון. כל זה לא גרם לאף לא אחד מ־15 המנדטים העזובים של ד"ש (שהתפרקה בינתיים) להתפקד לליכוד. הם העדיפו דווקא להצטנף ואפילו להצטופף שוב תחת הדגל האדום של המערך. קשה עד בלתי אפשרי למצוא הסבר אחר לתופעה הזו מלבד גיוס כללי של "ישראל היפה" במטרה לחלץ את המדינה מידי "ישראל השנייה" ולהחזיר אותה לבעליה הוותיקים, אלה שהקימו אותה ועיצבו את דמותה. ואכן, המערך התעשר בבחירות האלה בדיוק ב־15 מנדטים לעומת 77', מ־32 ל־47. רק שגם זה כבר לא הספיק אל מול תגובת הנגד ברחובות ובכיכרות.

וההמשך ידוע: מאז עצרות הבחירות ההמוניות והיצריות של קיץ 81' השד העדתי יצא מהבקבוק ונפער כאן שבר טקטוני עמוק, שלא התאחה עד עצם היום הזה. כור ההיתוך, פאר היצירה הבן־גוריוניסטי, התפרק לשניים: ישראל הראשונה מול ישראל השנייה, מסורתיים מול חילונים, מזרחים מול אשכנזים, "יהודים" מול "ישראלים". מה שמוביל למסקנה הבלתי נמנעת שזו לא הייתה רק מערכת בחירות: זו הייתה למעשה מלחמת אזרחים - מערכה על דמותה ואופייה התרבותי של המדינה - בין "הישראלים" (שאותם ייצגו פרס והמערך בחיזוק־חילוש "נאום הצ'חצ'חים" של דודו טופז) לבין "היהודים" (שאותם הוביל בגין עם נאום התגובה הבלתי נשכח שלו בלילה שאחרי).

ו"היהודים" ניצחו. אומנם על חודו של מנדט (47-48), אבל ניצחון מכריע, לדורות. מאז המפץ של 81' ישראל הפכה יהודית יותר, מסורתית יותר, מזרחית הרבה יותר. בני עדות המזרח שומרי המסורת הרימו ראש, זקפו את קומתם ואף דרשו את חלקם בעוגה. לא עוד מיתוס הצבר החדש שכפה עליהם להתנתק מעברם ולהפנות גב להוריהם ולמוצאם, לא עוד ההערצה העיוורת וההתבטלות בפני "מלח הארץ" ו"יפי הבלורית והתואר" - הקיבוצניקים הפייטרים שהלכו בשדות, או כוכבי המוזיקה של סצינת אבן גבירול ששלטו ללא עוררין בתחנות הרדיו ובערוץ היחיד בטלוויזיה.

אפשר בהחלט להניח שלולא הניצחון הדחוק של בגין והמזרחים בבחירות 81', מדינת ישראל הייתה שונה בתכלית ב־40 השנה האחרונות: יותר ריכוזית ופחות קפיטליסטית כמובן, גם יותר חילונית ופחות דתית, אבל בעיקר יותר הומוגנית וממלכתית - והרבה פחות פסיפסית ושבטית.

שמעון פרס בימיו כיו"ר אופוזיציה כשברקע תמונתו של דוד בן גוריון, יוני 1981. AP
שבר טקטוני עמוק. פרס, 1981/AP

אולי זמרים מזרחיים מהפריפריה, דוגמת זהר ארגוב וחיים משה בשנות ה־80 או קובי פרץ ואייל גולן בשנות האלפיים, לא היו יכולים לצמוח בה למעמד של גיבורי תרבות ישראליים. אולי הם היו נותרים באזור התחנה המרכזית הישנה, החצר האחורית של החברה, מרחק שנות אור מהיכל התרבות הסמוך רק גיאוגרפית. אולי האליטה ההיא של מועדון צוותא וגל"צ הייתה ממשיכה להכתיב את סדר היום התרבותי במדינה. אולי טקסי המשואות בערב יום העצמאות היו עדיין מתנהלים על טהרת אומני ישראל הראשונה הנחשבת. אולי לעולם לא הייתה ממונה כאן שרת תרבות שגדלה בקריית גת. אולי לעולם לא היו פה כל כך הרבה שרים וחברי כנסת עם שמות משונים כמו אמסלם, כחלון, מכלוף, דרעי ואוחנה.

זה היה ניצחון בפוטו־פיניש, אך הוא התברר כנוק־אאוט מהדהד ששינה את פני ההיסטוריה והחזיק למעשה מעמד במשך לא פחות מ־40 שנה. האם בחירות 2021, שבהן הודח יורשו של בגין, בנימין נתניהו, למרות 30 המנדטים שלו (רובם מ"ישראל השנייה"), לטובת מועמד שליקט 6 מנדטים בלבד - בחסות התקשורת, האקדמיה ומערכת המשפט, משולש ברמודה של "ישראל הראשונה" - היו למעשה תגובת הנגד של הממסד הוותיק שמאס במהפכה העממית שהתרחשה כאן ב־81' ושינתה את פרצופה של המדינה? האם מצביעי הליכוד חזרו להיות בעיניהם הצ'חצ'חים והאזרחים סוג ב', עדר בלתי לגיטימי שיש להגביל את כוחו הדמוקרטי בשם זכות השיבה לארץ ישראל היפה והטובה והלבנה של פעם - זאת שהלכה לישון מחויכת עם שירי פלמ"ח גם בבחירות 1996 ו־2015, אך שוב התעוררה בבוקר מבועתת לצלילי דרבוקות מהמרפסת של השכנים? שאלות שבהחלט ראויות לדיון ושאסור בשום אופן לטאטא מתחת לשטיח.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully