יותר משנתיים עברו מאז נעלמה הכלבה האהובה ברכה מחצר בית משפחת שדה שבקיבוץ אפיקים. בני המשפחה כבר איבדו תקווה כי יום אחד ימצאו אותה, שהייתה כבר בת 11 שנים כשנעלמה. אך השבוע התבשרה שדה בשיחת טלפון מתושבת אום אל-פחם, כי היא אספה לידיה את הכלבה האובדת, לאחר שראתה אותה משוטטת ברחוב. "אני עדיין לא מאמינה שברכה חזרה אלינו, זה ממש מרגש. זה כמו בן משפחה שחזר", אמרה אם המשפחה בר.
שדה עוד סיפרה כי לפני תשע שנים היא ובתה סיוונה אימצו את הכלבה. "הילדה הייתה אז בת עשר ומאוד רצתה כלבה. שמענו שיש כלבה קטנה ומוזנחת שמישהו נטש באפיקים, ושהיא משוטטת בקיבוץ ושעובדות המכבסה אימצו אותה. פנינו אליהן והן מסרו לנו אותה לאימוץ", סיפרה בר. הכלבה, שהייתה אז בת שנתיים בערך, אינה כלבה גזעית וקרוב לוודאי כי אחד מהוריה הוא מגזע פאג סיני.
בר ובן זוגה יואש סיפרו כי ברכה הפכה להיות חלק מהבית. בחג שבועות, לפני יותר משנתיים, היא הייתה בחצר הבית, ואחר כך לא נראתה יותר. העדות האחרונה להימצאה באותו יום הייתה דוח שנשלח אליהם מידי פקח המועצה שצילם אותה ללא רצועה, סמוך לבית המשפחה. "חיפשנו אותה במשך מספר ימים ברציפות", סיפרו בני הזוג שדה. "בדקנו בכל מקום, הסתכלנו לכל בור. הרבה אנשים מהקיבוץ עזרו לנו בחיפושים אחריה", אמרו.
יואש אמר כי היה בטוח שברכה מתה אחרי שנלכדה תחת מבנה או חפץ או שנפלה במקרה לתוך בור, אבל בר אמרה שכל הזמן היא הייתה משוכנעת שברכה חיה ושגנב שחשב כי מדובר בכלבה גזעית, גנב אותה. ככל שהזמן עבר ההבינו בני המשפחה כי הסיכוי לפגוש אותה שוב הוא קלוש. "סיוונה הייתה ממש עצובה במשך תקופה ממושכת", סיפרה בר. "זה קשה לאבד כלבה שהייתה חלק מהחיים שלנו", הוסיפה.
המפנה בעלילה התרחש בשבוע שעבר לטלפון של בר הגיעה שיחה מסלמאס חג'אג', תושבת אום אל-פחם. "היא שאלה אותי אם שמי בר ואם יש לי כלבה בשם 'ברכה'", מתארת בר את השיחה, "עניתי שהייתה לי כלבה בשם זה, וחשבתי שמישהי מנסה 'לעבוד' עלי".
בהמשך השיחה סיפרה לה חג'אג' כי היא ראתה את הכלבה הקטנה משוטטת בשכונת מגוריה, והיא אספה אותה ולקחה אותה למרפאה וטרינרית בעיר - שם היא עובדת כפקידה. במרפאה נסרק שבב הזיהוי של הכלבה והיא זוהתה כברכה, ושם גם הופיעו שם בעליה ומספר הטלפון שלהם.
"אחרי שהיא שלחה לי תמונה של ברכה כמעט התעלפתי מרוב התרגשות, אבל עדיין התקשיתי להאמין שהיא נמצאה", שיתפה בר. הן קבעו להיפגש וחג'אג' השיבה את הכלבה לידיה של משפחתה. "בהתחלה ברכה הייתה מבולבלת ולא זיהתה אותי, ואז פתאום אחרי כעשר דקות פתאום התחילה לקפוץ עלי בשמחה", בר תיארה את הפגישה.
התברר כי בשנתיים שחלפו מאז נעלמה, שמיעתה של ברכה, שהיום היא בת כ-13, כמעט אבדה לחלוטין. אבל בר ויואש מספרים כי היא שבה כבעבר להיות חלק ממשפחתם. יואל, בנם בן השש, לא נפרד ממנה, היא ישנה בחדרו ומדי יום הוא מטייל איתה כמה פעמים. הם עוד סיפרו איך כשברכה רואה חתול - היא שוכחת שהיא כבר מבוגרת וחירשת - ופותחת במרדף אחריו כבימי צעירותה.