עלה ירוק - יומן בחירות: תוצאות ומסקנות (10)

שלושים ושבע אלף, שמונה מאות חמישים וחמישה אנשים, הצביעו עלה ירוק. לא מספיק כדי ליצור משב רוח שיצניח את עלה ירוק על מושבי הכנסת. מספיק כדי להגיד שניסינו, בכל הדרכים שעמדו לרשותנו, לשנות משהו. ולא הצלחנו. או שכן.

השאלה היא אם עלה ירוק, כתנועה רעיונית, כבית אלטרנטיבי, יצאה נשכרת מבחירות 2003. האם הלגיטימציה שהושגה במהלך הזה תקדם את הרעיון, תיצור תשתית לעתיד. תהווה קפיצת דרך
במסלול של עלה ירוק להכרה ציבורית. או לא.

התמונה הכללית, יומיים אחרי, די מדכדכת. גם ברמה האישית, גם כתנועה וגם כאנשים
שקמים בבוקר ורואים חדשות ולא מאמינים שהמיעוט שהיינו קודם – עוד יכול לקטון משמעותית.

ובכל זאת, אני חושבת שזה היה קמפיין שחשוב שנעשה ורשם לעצמו כמה הצלחות, גם אם לא הצליח לכבוש שני מושבים בבית הנבחרים. המסע הזה תרם להפיכתה של ישות כמו עלה ירוק למשהו שמותר להודות בקיומו בקול, נתן למסרים אותם עלה ירוק באה לקדם סוג של לגיטימיות, הכרה. אפילו חיבה מסוימת. נכון להיום, עלה ירוק היא כבר לא חבורת הזויים אלא קבוצה של עשרות אלפים לפחות שהזדהתה וקרוב לארבעים אלף אנשים שבחרו בשפה אחרת, בדרך אחרת להתמודד עם העצמאות. עלה ירוק גדלה משמעותית בחודשים האחרונים ואני מאמינה שהיא עדיין רחוקה מעוצמתה האמיתית.

ברמה האישית אני לא מצטערת על המסע האינטנסיבי הזה. היה מרתק, משעשע לעתים קרובות, יצירתי, בלתי צפוי. יצא לי להעביר שעות משונות ביותר, במהלך החודשים האלה, עם אנשים שלא פוגשים בכל יום כמו נמרוד קרת החד פעמי, בועז וכטל ודן גולדנבלט, הילה, אלעד, שי ושאר העלעלים. ברמה המקצועית המפגש עם דרור ניסן, הדובר הכי יצירתי בחצי הזה של הכדור, הייתה חוויה בפני עצמה. היה תענוג גדול לראות איך האיש הזה חושב ופועל.

העובדה שעשיתי את הקמפיין הזה עם חברים קרובים ואהובים, עם מאיר קדוש והצוות שלו: תומר זכאי שעיצב ועשה עבודה מקסימה, אפרת שהפיקה, גיל וויט שהוסיף את המימד הרגוע
ושאר הצוות - עומרי טאוב שביים, ישראל אוחיון ובועז שערכו את התשדירים, אמנון ילון ואולפני זזה שהתגייסו לטובת הרדיו ועשו עבודה מצוינת, אנשי האסטרטגיה שאכן לא היו שלנו אבל היו אתנו, יורם חוטר ישי שעזר ממקום גלותו במרץ ואייל ארד שלמרות שהיה לו ראש ממשלה על הכתפיים מצא את הזמן להיות פרטנר להתייעצויות ברגעי מבוכה.

מבחינה מקצועית, אני חושבת שכל השותפים לקמפיין הזה עומדים מאחוריו. מבחינת הצוות המקצועי – זו עוד נקודה בדרך. לא סוף מסלול. מבחינתי זה גם שלב של הסקת מסקנות.
יתכן וההחלטה להציג תפיסה לפני אנשים לא הייתה נכונה.
יתכן שהקמפיין ההפוך פספס את מטרתו, אם כי, בהתחשב בנסיבות, אני לא יודעת אם ניתן היה לפעול אחרת, בהעדר כמעט מוחלט של משאבים. יתכן, אחרי הכול, שסטיקרים ואינטרנט, מגניבים ככל שיהיו, אין בהם די. יתכן שאי אפשר לעשות בחירות בלי כסף. אבל זה לא אומר שאי אפשר להמשיל לנסות. ואימפקט, בסופו של דבר, מצטבר.

אני יודעת שמעט מאוד אנשים התייחסו לתשדירים, שאחוזי הצפייה היו עלובים, שכמעט ולא הייתה נוכחות לעלה ירוק בפרישה ארצית, ובכל זאת, הייתה תחושה שהדבר אפשרי. יתכן גם, כמו שדרור אמר, שישראל איננה בשלה עדיין לעלה ירוק. סביר גם להניח שחלק מאותם אנשים אדישים, מותשים, מיואשים, שאמרו "בכל מקרה אין סיכוי", אומרים עכשיו "היינו צרכים לעשות". ויתכן גם שלא. תלוי בנקודת המבט.

ניסינו. ואני לא חושבת שנפסיק לנסות, עד שהטובים ינצחו.

תודה.